ליקוטי חבר בן חיים ג קסג

דרש הכי ומשני ב"ש הא גם לב"ה קשיא לכתוב או וא"כ מספיקא דרשי' לקולא דידע דלא יגרשנה על דבר בלא ערוה ובי"ה משני שפיר קו' בי"ש ועד"ז צריך להמתיק פי' רש"י דלא מק' כיון דהש"ס כבר משני לי' מה זה דהדר מק' לכתוב ערוה בדבר ובמ"ש נתיישב: תוס' ד"ה בי"ש סברי והר"ר אלחנן כוונת הר"ר אלחנן דפי' ד' הש"ס דלב"ש לטעמי' שפיר מודה ר"ע דהאי כי היינו דהא אבל טעמא דר"ע דס"ל כב"ה ולב"ה ל"ש דהא אא"כ ק' האי כי לב"ה מאי מפ' לי' הרי דהא א"א וא"כ לית לי' וכ' דב"ה דמודו לב"ש דלהכי לא כ' או ערוה או דבר דמ' הכי והכי א"כ עכ"פ בפי' דערות דבר מודו ב"ה לבי"ש אלא משום דלא כ' בדבר הוא דפליג ועכ"פ שפיר מפ' כי דהא כבי"ש אבל ר"ע מפ' ערות דבר רק או ערוה או דבר וא"כ ל"ש לומר דהא וע"כ א"כ קאמר: לא מצא בה לא ערוה ולא דבר פי' רש"י לב"ה מאי מי כייפי' ליה להחזיר אבל בד' הרשב"א מבואר דמפ' מהו הוה גט או לא ולרבא קמבעי' דס"ל כל מלתא דאמר רחמנא לא תעביד אי עביד לא מהני הכא מאי ואף דפשיט לי' מדגלי רחמנא באונס דמחזיר דמ' אחזרה קמבעי' לי' לא היא הא גופא פשיט לי' הרי באונס גלי רחמנא דלהחזיר הוא דמחויב אבל הגט גט ובכהן לוקה ואינו מחזיר א"כ הכא לא די דהגט גט אלא אפי' להחזיר א"צ אלא דהא גופא יל"ד בתמורה שם מקמי דידע מהא דכל ימיו בעמד והחזר קאי אמאי לא פריך טפי מני' אמאי הגט גט וצ"ל דוודאי ידע הש"ס דמדכ' רחמנא כל ימיו ואי אין הגט גט מאי כל ימיו שייך הרי אין הגט גט אע"כ הגט גט אלא דצריך להחזירה וא"כ לרבא אמאי עכ"פ לא לקי ומשני דניתקו הכ' לעשה אבל רש"י ביאר מאחר דמזכיר ולא דבר א"כ לבי"ה ג"כ מיירי ולבי"ה הרי בזיווג שני מגרשה לכתחלה בלא דבר ואי ס"ד דבעי' דבר דליהוי גט כלל מנ"ל דמשכחת שום גט בלא דבר א"וו הגט וודאי גט אלא דמבעי' לי' אם בזיווג ראשון כופין להחזיר ובזיווג שני גלי קרא כי שנא שלח וא"כ לענין להחזיר מבעי' וזה ל"מ לרש"י דר"פ ורבא לא ידעי מפלוגתא דר"י ור' יוחנן לקמן: אלא מ"מ צריך ליישב הא דפשיט לי' רבא דאי לאו כל ימיו הוה לקי א"כ ליכא למילף מיני' לכאורה וכמו"ש לעיל אמנם מאחר דהניתק היינו כמו"ש הרמב"ם ולו תהי' לאשה ומ"מ אצטריך כל ימיו דלא ליהוי קדמו עשה הרי יכול הכ' לכתוב העשה אחר הלאו ולא לצטרך כלל כל ימיו אלא ש"מ לגלויי אעלמא: אם בלבו לגרשה וכו' יל"ד מ"ט לא פשיט לי' רבא מבריי' דראב"י ביבמות שם וא"נ רבא לא ידע הו"ל להש"ס למימר תנ"ה וגם יל"ד דהתם ביבמות קאמר ודעתו לגרשה וה"ק אם בלבו לגרשה וכ' דרב משרשי' ג"כ ידע מבריי' דראב"י אלא דל' דעתו לגרשה מ' שנתן דעתו ויש לא-ל ידו והיינו בזיווג שני וכדרב ור"נ שם וא"ש אל תחרוש על רעך רעה כחורש זה שסופו לקצור אבל הכא מיירי בזיווג ראשון שאין בידו לגרשה אבל בלבו לגרשה ומס' לי' אם כה"ג שייך ג"כ אל תחרוש רעה מאחר שאינו יוצא לפועל וקרי עלי' רבא והוא יושב לבטח אתך ואי רעה ממש קאמר שיצא רעתו לפועל אפי' אינו יושב לבטח ג"כ אסור אלא ש"מ תרתי קאמר אל תחרוש רעה ואל תחרוש על מי שיושב לבטח אתך: ואמנם מאחר דגם כה"ג אסור למאי נ"מ אשמעי' ראב"י דאל ישא ודעתו לגרשה ואי הוה מ' כד' הפוסקי' דבנישואין אפי' הודעה לא מהני לא הוה ק' אבל ל' והוא יושב לבטח אתך מ' וודאי דהודעה מהני ונ'' דאף דכ"כ דהתם בזיווג שני מיירי וס"ד כיון דכל יומא מצי מגרש לה ל"ש לבטח אתך קמ"ל ראב"י דמ"מ אם בשעת נישואין דעתו לכן ולא הודיע אותה וודאי עובר על בטח אתך דבשעת נישואין וודאי לא אדעתא שישא אותה ודעתו לגרשנה: כשם שדעות במאכל כוונת ר"מ במשל זה שלא תאמר אחרי כי אמרה תוה"ק לגרש אשה משום ערות דבר הקפדן יותר מדאי ה"ז משובח כא כן קפדן זה אין כוונתו לש"ש כ"א כשם שדעות במאכל כך דעות בנשים ומחמת אסתניתותו הוא מגרשה וזה ענין מ"ש הרמב"ם אחרי שכ' לא יגרש אשתו ראשונה כ"א אם מוצא בה ערות דבר סיים ואל ימהר לגרש אשתו ראשונה ר"ל שלא יהא אסתניס בדבר זה וע' ח"מ כיון לד' ר"מ: נקט ר"מ זבוב משום שארז"ל למה היצה"ר דומה לזבוב היושב בפתחי הלב כוונתם זבוב זה לפי שעה אין בו נזק אבל אם ישב על דבר מאכל יותר מדאי ימאסנו וכן הוא ענין יצה"ר קל להבריחו כמו שהוא קל להבריח זבוב ואם יתיישן ימאס לב האדם: ואמר זורקו ואינו שותיהו ר"ל דזורקו מיד ולא נשאר בו שיעור כבישה ואעפי"כ דאין בו איסור אינו שותיהו מחמת אסתניסות ואין להביא ראי' מכאן דזבוב אוסר בנ"ט דר"מ לטעמי' דס"ל בע"ז פ' השוכר נט"ל אסור: רש"י דהוה בן יהודה ע' רש"א חי' אגדות דמס"פ הבונה ברש"י שם מבואר כי אשתו נבעלה לפנדורא אבל לפנינו שם לא נדפס ונשמע מד' רש"ל בח"ש שם ומתוס' שם ובזה א"ש מה שסיים רש"י ולבסוף מזנה תחתיו דמעשה כך הי' ומשו"ה הזכירו ר"מ בשם: זורקו ושותיהו הכוונה דבאמת הדיבור עם קרובי' יעורר ג"כ יצה"ר אבל בנקל יוכל הבעל לבטלו: לתוך תמחוי כלומר שאינו רואה הזבוב אבל אוכלו בתוך התמחוי כך זה אינו רואה הזנות ומ"מ יודע שאשתו זוכה: תוס' ד"ה רוחצת וכו' וצ"ע היכן מצינו זה בתורה ואפשר משום דקיי"ל כר"ע דוקנא את אשתו חובה והשתא התם דליכא כ"א סתירה בעלמא אמרה תורה וקנא רוחצת עם בני אדם לא כ"ש: תוס' ד"ה הכ' קראו ואפי' לב"ה מ' דכבי"ש ג"כ אתיא וא"כ צ"ל דבי"ש ערוה ל"ד נקט כ"א דבר מכוער והתוס' הביאו לעיל בפשיטות דלבי"ש ערוה גמורה בעי' דאל"ה ל"ק קו' הירושלמי מלא יוכל וכ' דאר"ע קאי דלר"ע דס"ל לפי' ר"י ג"כ כבי"ש ועכ"פ ערות דבר חדא מלתא ולא מפ' ערוה בדבר כ"א ערות דבר א"ש הך בריי' וא"כ ק' להר' אלחנן דס"ל ר"ע כב"ה והך בריי' אמאן תרמיי' ע"ז כ' תוס' דגם לב"ה א"ש ול"ק אהר' אלחנן: