ליקוטי חבר בן חיים ג קסב

הקו' מגרושה לכהן יש לעורר דיל"ד מה זה דקאמר ב"ה שנא' כי א וגו' הרי גם בי"ש ילפי מקרא זה והו"ל לבי"ה למימר שנא' דבר והי' כ' לכאורה דמאחר דבי"ש ערוה בעדי' בעי א"כ מאי כי וצא דאמר קרא הא לאו במציאותו תלי' והיינו דמק' בי"ה לדבריכם מאי כי מצא דאמר קרא ואמנם לא מסתבר לומר כן דאם הוא בעצמו רואה באשתו דבר ערוה שיאכילו כו דבר האסור והרי גם טמאה אני היתה כאמבת למשנה ראשונה א"וו דאם הוא בעצמו מצא א"ל עדים ומעתה בשלמא מלא יוכל מק' הירושלמי שפיר דעכ"פ שוי' אנפשי' חד"א ולא יוכל למה אבל בגרושה לכהן הרי מצי מיירי שהיא גרושה בטענתו שמצא בה דבר ערוה ונהי דיכול לאוסרה אנפשי' אבל אכהן לא מצי אסרה משום זונה דאינו כאמן ואצטריך אי' גרושה וא' מן התלמידים הוסיף דל' גרושה מאישה הוא מדוקדק שפיר עד"ז: ו ל ולמ"ש ממילא נדחה תי' המ"ל בד' הירושלמי דר"ע כבי"ה כיון דתתגנה יכול להעל' עלי' שתבשילו הקדיחה דא"כ גם לבי"ש יכול להעליל עלי' שמצא בה דבר ערוה א"וו כמו"ש דמשום זיווג שני קמשני: עלה מה זה דקאמר ב"ה שכא' כי מצא י"ל דה"ק לי' לבי"ש כיון דלדידך ע"כ האי כי דכ' היינו אשר ומעתה בשלמא אי דבר לחוד סגי שפיר קאמר קרא דלא תמצא חן אשר וצא בה ערות דבר אבל לדידך דקרא בערוה בעדי' מיירי דאסורה עלי' מאי א תמצא חן שייך כה"ג והיינו דאמרי שנא' כי מצא בה וע"כ דקאי אדבר וכמו"ש וזה כ' טעמא דר"ע ג"כ דמפ' להאי כי א"כ מנה דלא מצינו משום דמ' לי' ערות דבר כבי"ש ערוה בעדי' וגלי קרא דמ"מ תנשא לאחר כדאמרי ב"ה ועם ועכ"פ אשר לא שייך אלא ש"א דר"ל א"ב: והשתא א"ש דקאמר הש"ס לקמן בי"ש ס"ל ר"ל בי"ה וודאי מפ' להאי כי בל' דהא אפי' בי"ש ג"כ הכי מפ' להאי כי: עוד לבי"ש דעכ"פ האי לא תמצא חן קרא יתירא הוא ולמאי אתא בשלמא לבי"ה גלי קרא דאף דמצא בה דבר כ"ז שאינו שונאה יקיימה משא"כ לבי"ש ויש להביא לד' בי"ש ראי' מזה למ"ש תוס' ר"פ כל הזבחי' דמהא דאמרי' סתם אשה לאו לגירושין קיימא מוכח דאפי' זוכה האסורה על בעלה ישראל א"צ לגרשה והיינו דגלי כאן קרא אם לא תמצא חן בלא האי' יוכל לגרשה ואי מטעם האיסור דיו שלא יבוא עלי': הקדיחה תבשילו יל"ד ל' תבשילו והרמב"ם בפי' המשנה כ' מדבריו דמפ' שמשיאו שם רע שכ' מוסכמת למדותיו עיי"ש מל' תלמיד מקדיח תבשילו ברבים בברכות ושפיר קאמר תבשילו ולרש"י י"ל דלאו דאנוסה היא שאינה יודעת לבשל כ"א דווקא תבשילו היא מקדיח: ומ"ש רש"י דגם במלח שייך הקדיחה כן הוא בעירובין פ כיצד מעברין גבי עובדא דר"י בן חנניא הקדיחתו מלח: אלא דיל"ד דאחר הקדחת מלח מייתי רש"י אש קדחה וכ' דרש"י בא לומר דל' הקדיחה אינו ל אש ממש כ"א ריח או טעם אש ומייתי ע"ז אש קדחה באפי דהוא ג"כ מליצה על עשן האש הכעס העולה באף: ויע"ל דרש"י ג"כ מפ' ע"ד הרמב"ם ע"י המחלוקת מפסיד עולמו והנה ההכנה בעוה"ז לעוה"ב נקרא תבשיל ע"ד מי שטרח בע"ש יאכל בשבת וקאמר רש"י טעמא ע"ד שארז"ל איש ואשה אם ח"ו אין שלום ביניהם הקב"ה מסיר הי' מאיש והה' מאשה ונשאר אש ואש וזה רמז רש"י במה שהביא כי אש קדחה באפי שהוא מ' השי"ת: ר"ע אומר אפי' מצא וכו' כ' רש"י דכוונת ר"ע דא"צ לא ערוה ולא דבר ויל"ד לר"ע הא דכ' הא' שנואה מאי היא אם שנואה הוא ישלחנה אלא ש"מ דר"ע מודה דנהי דלא כייפי' לי' אפי' בזיווג ראשון שלא להוציא מ"מ שנוי המשלח בזיווג ראשון והכא בזיווג ראשון רמז לן קרא דכ' והי' הבכור לשניאה דהיינו ראשית אונו כדכ' קרא בהדי' שנא' והי' אם לא תמצא חן הנה לד' בי"ש שפיר קאמר ר"מ כיון דאסורה עליו מה לי אם תמצא חן או לא אבל לד' בי"ה ק' מאי אהדר ר"ע וכ' דר"ע ל' והי' קדריש למה לא כ' קרא ואם לא תמצא חן אלא ש"מ דקרא לא רצה להביא דיני גט בבנות ישראל פרוצות ולכך קאמר והי' אם לא תמצא חן כלומר שנח שיגרשנה משום שלא תמצא חן משיגרשנה משום פריצות ומ"מ כ' קרא ערות דבר ג"כ כבי"ה דלא תימא משום ערוה לא תנשא: והלא כבר נאמר דבר כוונת בי"ה כיון דקרא כ' כי מצא בה א"כ לא מיירי בעדי' כלל ודבר ל"ל: והנה בי"ש אהדרו א"כ ערות ל"ל והו"ל לבי"ה לאהדר רק דס"ד משום ערוה לא תנשא למה זה אמרו בי"ה הא דס"ד משום ערוה תצא אמכם בי"ה מס להו אם זה לבד הי' קו' בי"ש דלמא קו' בי"ש הי' כיון דערות דכ' בקרא ע"כ בעדים מיירי א"כ קרא מיירי דחייב לגרשה ומאי שייכות שוב לדבר דבדבר ע"כ מיירי רק דמותר לגרשה ואהדרו בי"ה וודאי אי לא כ' קרא כ"א ערות הייתי אומר כדבריך משא"כ השתא דכ' דבר ידעי' דהאי ערות לאו אערותה בעדי' קאמר כ"א ראשה פרוע וכיו"ב: ויל"ד היאיך ס"ד דמשום ערוה לא תנשא מדאסר קרא זונה לכהן ש"מ דלישראל מותרת אלא הא ל"ק דלמא זונה דהתם היינו מחייבי כריתות ובא"א מגרע גרע דכ' בה לא ינקה אלא מונטמאה ונטמאה דדרשי' א' לבועל ק' מדאסר קרא לבועל ש"מ דלכ"ע מותרת וי"ל ג"כ דס"ד ע"י מיתה הוא דמותרת לעלמא אבל גט אינה מתירה: א"נ סד"א באמת דא' לבעל וא' לכ"ע ובמסקנא הוא דדרשי' א' לבועל: ובי"ש האי דבר מאי עבדי לי' לולי ד' רש"י הייתי אומר מאחר דבי"ש לא תי' קו' בי"ה מק' הש"ס כיון דכ' בקרא כי מצא א"כ דבר דהיינו עדי' ל"ל ומשני לגזי"ש אתא למילף דאין דבר שבערוה פחות משנים וע"ז מק' הש"ס א"כ גם הכא בא לאורויי דבפחות משני עדי' אינה נאסרת וכמו"ש רש"י דאסורה בשני עדי' מסוטה ילפי' דלא גרע עדים ברורי' מקינוי ועידי, סתירה א"כ בדבר מבעי' לי' ומשני הרי גם לבי"ה ק' או דבר מבעי' לי' ומשני: אבל רש"י לא ניחא לי' לפ' כן דא"כ הו"ל לש"ס למימר וב"ש שפיר קאמרי ב"ה ולכך אפ' רש"י דידע הש"ס דע"כ לבי"ש כי מצא לאו דווקא כ"א דנתברר לו ע"י עדים ומשו"ה פריך דהו"ל למכתב בדבר וע"ז משני בי"ש דקרא מיירי בתרי עניני הא' שמצא בה והשני' שנתברר לו ע"י עדי' ובא קרא לאשמועי' דבפחות משני עדי' אינה נאסרת עליו ומ"מ מק' הש"ס כיון דלא כ' בדבר מנא ידעי' לי':