ליקוטי חבר בן חיים ג קסא

דזונה הו"ל אי' מוסיף אבל זונה שנעשית גרושה אינו חייב עלי' כ"א אחת דאין אי' גרושה חל על זונה וא"כ לבי"ש האי לאו ל"ל אלא ש"מ מן האירוסין מודו בי"ש ושפיר איכא לאוקמי קרא דגרושה לכהן מן האירוסין אמכם לאו דלא יוכל דקאי אדלעיל מכי' שפיר ק' להירושלמי: אמנם למ"ש רמ"א בשם האגודה אין ראי' לד' סרשד"מ דהאגודה כ' דבי"ש וב"ה לא מיירי כ"א בעל כרחה אבל מדעתה גם בי"ש מודו וא"כ שפיר מצי מוקמי קרא דגרושה לכהן כגון שגרשה מדעתה ומלא יוכל שפיר מק' כמו"ש דפשיטא דקרא קאי אדלעיל מכי' וא"כ אין ראי' לד' האגודה לד' הרשד"מ ואמנם עכ"פ חדא מתרתי איכא למידק מד' הירושלמי או כד' הרשד"מ או כד' האגודה: ויש להביא ראי' לד' האגודה מל' דב"ש שאמרו לא יגרש דמ' לכתחלה ואמנם לד' האגודה הכוונה לא יגרש בע"כ כ"א מרצונה: והנה נסתפק הבי"ש במ"פ בי"ש וב"ה וכ"ע אי גם בזיווג שני פליגי או דווקא בזיווג ראשון ונ' למפשט מהא דאמר לי' ר"פ לרבא לא מצא בה לא ערוה ולא דבר ופשיט לי' מדגלי גבי אונס ואס"ד דבזיווג שני מודה ב"ה דלמא קרא דאונס לזיווג שני אצטריך בשלמא הא ל"ק לד' האגודה דלמא קרא דאונס למדעתה אצטריך דמדעתה מ' מד' הרמב"ם וכד' הרמב"ן פ' משפטי' רשאי לגרשה שכ"כ הרמב"ם ואינו יוכל להוציאה לרצונו ר"ל בלא רצונה אבל אזיווג שני שפיר אצטריך קרא אלא לאו ש"מ דבין בזיווג ראשון בין בזיווג שני פליגי אלא דבזיווג שני באמת ג"כ בלא דבר אינו יוכל לגרשה לבי"ה אבל בדבר אין המשלח שכוי משא"כ בזיווג ראשון וכמו שפי' הלח"מ ד' הרמב"ם: וד' הבי"ש שכ' דלאו דלא יוכל לשלחה באונס אצטריך לזיווג שני תמוהים הרי הלאו אצטריך למלקות בכהן ובישראל כמו כן ואדרבא לד' הבי"ש מפרכן ד רבא דהרי אצטריך גם כל ימי' לזיווג שני וכמו"ש: ודע דרש"י כ' דר"פ לד' בי"ה קמבעי' לי' כוונתו דוודאי ר"פ ג"כ ידע מקרא דאונס אלא דמ' לי' דאצטריך דאפי' בדבר לא יוכל לגרשה אבל התינח לבי"ה משא"כ לבי"ש אתה צ"ל דקרא מיירי במצא בה ערוה ובערוה אפי' באונס אינו רשאי לקיימה וא"כ ע"כ לבי"ה הוא דמבעי' לי' ולא לבי"ש: ורבא קפשיט לי' אס"ד דכל המגרש שלא כדין כופין אותו להחזיר אטו לאו דלא יוכל לשלחה גרע מהא דערות דבר אלא ש"מ דבעלמא אין כופין להחזיר וכ"ת הא אצטריך קרא דאונס דליהוי ניתק לעשה דלא לילקי אם יחזיר הא ל"ק דבאמת העשה הוי ולו תהי' לאשה כמו"ש הרמב"ם בה' נערה אלא דאי לאו כל ימיו הו"ל לאו שקדמו עשה וא"כ הרי הי' אפשר למכתב העשה אחר הלאו וליהוי בלא"ה ניתק לעשה אלא ש"מ דאצטריך כל ימיו לדיוקא הכא בעמוד והחזיר קאי ולא בעלמא: אלא דאכתי ק' הרי רבא ס"ל כל מלתא דאמר רחמנא לא תעביד אי עביד לא מהכי ולקי משום דעבר אמימרא דרחמנא והא דלא לקי כאן היינו משום דכ' כל ימיו וא"כ אצטריך כל ימיו להכי דאל"ה הוה לקי אף דכופין אותו להחזיר וצ"ל דה"ק רבא דאם בא הכ' רק להורות דלא לילקי הו"ל לקרא לתפוס ל' אחר ולא לאשמועי' דבעמוד והחזר קאי מה דידעי' בלא"ה: אמנם מצאתי במ"ל שהביא הגי' א"ל ר"פ לאביי וא"ש דלאביי כיון דלא אהני מעשיו בלא"ה לא לקי אמכם שאר מפורשי' הביאו כלם הגי' לרבא וצ"ל כמו"ש ועד"ז כ' לפרש אריכות ל' רש"י כלומר דאף דאצטריך כל ימיו לנתק הלאו לעשה מ"מ שמעי' מל' כל ימיו דבעלמא לאו בעמוד והחזר קאי: וממ"ש יש לעורר ע"ד רש"י שכ' לקמן אם שנאת שלח כר"ע הרי ע"כ לבי"ה ג"כ צריך לפ' קרא אליבא דר' יודא וא"כ ע"כ צ"ל דאם אין בה אלא דבר זה מקרי אם שנאת ובזיווג שני שלח וגם כבי"ה אתיא בשלמא אי הו"א דבזיווג שני בי"ה מודו לר"ע שפיר כ' רש"י אבל מאחרי שהוכחנו דע"כ אפי' בזיווג שני פליגי ב"ה אר"ע ד' רש"י צ"ע וכן יל"ד למה בפ' קמא אם שנואה לפני המקום כ' רש"י כבי"ש הלא גם כב"ה אתיי' וע"כ ל"פ ב"ה אלא דיש יכולת בידו לגרש בדבר לחוד אבל מ"מ לכתחלה לא יגרש אם לא שהיא שנואה לפני המקום וצ"ע: ונ' ד' רש"י דלעולם ב"ה בזיווג שני מודו לכ"ע ומ"מ פשיט רבא לר"פ שפיר דאס"ד דהמגרש שלא כדין כופין אותו להחזיר מאחר דכ' באונס לא יוכל לשלחה כל ימיו תו ל"ל דכיון דגירש שלא כדין ממילא מחויב להחזיר וכמו"ש לעיל: ומ"ש רש"י אם שנואה היא כבי"ש ר"ל דמסקנת הש"ס הכי דבזיווג ראשון לא יגרש כ"א בערוה כבי"ש וכמו"ש באמת הרמב"ם ובזיווג שני גם בי"ה מודו לכ"ע ומ"ש אח"כ שנוי המשלח הוא רק פי' לד' בי"ה אין כופין שלא להוציא בזיווג ראשון כשיש לו עלי' דבר ומ"מ שנוי המשלח: ומעתה הא דלא פסקו הרי"ף והרא"ש בהדי' הל' כבי"ה היינו משום דבזיווג שני גם בי"ה מודו ובזיווג ראשון אפי' כבי"ה לא מורינן כ"א בעי' ערות דבר ואמרי' לי' דשנוי הוא אם מגרש ומאחר דהביאו במסקנא בין זיווג ראשון לשני שוב א"צ להביא מידי וכן מטין ד' הרמב"ם תלמיד הרי"ף: והנה עדן לא ידענו ד' בי"ש אם ג"כ מודו בזיווג שני ויש להביא ראי' מד' הירושלמי דגם בי"ש מודו בזיווג שני דכבר כ' דיל"ד על הירושלמי אף שתי' לבי"ש מלאו דלא יוכל אכתי ק' מגרושה לכהן ואמנם אם בי"ש מודו בזיווג שני א"ש דבשלמא אלא יוכל א"ש דקאי אערות דלעיל מיני' ומק' שפיר אבל מגרושה לכהן לק"מ דמצי מיירי בזיווג שני: והי' נ' לרמז זה ג"כ בד' בי"ש לא יגרש אדם את אשתו דכ"כ למעלה דטעמא דזיווג ראשון משום שהוא מן השמים והוה מתרעם כביכול כלפי מעלה והנה ד' רז"ל ברא אותם ויקרא שמם אדם אותם קרוי אדם ולא איש בלא אשה לרמז כי השי"ת ברא לכל אדם זיווגו וז"ש לא יגרש אדם את אשתו ור"ל בזה האשה שנקרא על ידיה אדם דהיינו זיווג ראשון: אמנם ממ"ש הירושלמי דזקני' דס"ל נדה לא תכחול אתיין כבי"ש ש"מ דבי"ש אף בזיווג שני פליג דאל"כ אכתי בזיווג שני שייך שלא תתגנה ודרכיה דרכי נועם ולא שתהי' תוה"ק מפריד אלוף אלא ש"מ דבי"ש אף בזיווג שני פליג ומעתה י"ל דהא דקאמר הירושלמי דר"ע כבי"ה באמת משום זיווג שני קאמר דגם ב"ה ס"ל כר"ע: