ליקוטי חבר בן חיים ג קס

ולא נאמר דלא מטעם זה אסורה כ"א משום שהיא גרושה אצלו בזנות ואין כאן קו': אלא מ"מ הדבר צריך ביאור באמת מ"ש תנאי זה משאר תנאי דאם נתבטלו לא הוה גט כלל וכאן ליהוי גט לר"ע לאוסרה אהאי כהן וע"כ צ"ל דר"ע אע"מ שלא תנשאי לחודא קאי דגרושה אצלו בזנות ע"ע והיאיך נתיר לו שישאנה ומעתה בע"מ שלא תנשאי ולא תבעלי באמת הוה כשאר תנאי דעלמא דהש"ס מבאר לן דר"ע ע"כ בלא תנשאי לחוד מיירי וכמו"ש: ור"ע אי חוץ וכו' יל"ד דלמא ר"ע שמע דר"א מתיר אף בחוץ וכ"ש בע"מ ואיהו בתרוויי' פריך ונ' בניישב מדוע הקדים הש"ס חוץ דפריך ר"ע לבסוף לע"מ אמנם הש"ס הכי ק' לי' מדפריך ר"ע חוץ ש"מ דלא שמיע לי' לר"א אלא בחוץ דאי גם בע"מ לפרוך בע"מ וכיון דע"מ פסול חוץ וודאי פסול ואי מ' גם ע"מ שמיע לי' לפרוך בע"מ ולא ליבעי חוץ וע"ז משני ר"ע לא שמיע לי' תרווי' בהדי הדדי כ"א בתחלה שמיע לי' חוץ ופריך עלי' לסיועי לרבנן ולבסוף שמע דגם בע"מ פליגי רבנן עלי' דר"א ופריך שוב בע"מ לסיועי לרבנן ולהכי הקדים הש"ס גם בתירוצא חוץ לע"מ: ומאי פרכא ע' רש"י אין לומר דכוונת רש"י ליישב דמנ"ל להש"ס דרבא גם לד"א דר"ע קאמר דלמא לכ"ע ור"ל בקו' קמייתא דהרי לבר מראב"ע אמר ש"מ דר"ע בבתריי' מפרכא לי ואי זה גופא כוונת רש"י א"כ עיקר חסר מן הספר וכ' כוונת רש"י ליישב קו' תוס' דאטו ר"י מחולק אר' יוסי דאמר לעיל רואה אני את ד' ראב"ע ולזה רמז דהקו' לא הי' כ"א אד' רבא דקאמר לכולהו אית להו פרכא וא"כ גם ד"א דר"ע בכלל אבל ר' יוסי י"ל דס"ל בחוץ לא נחלקו כריב"י לעיל ובע"מ הרי כולהו אפרכא לבר מראב"ע ושפיר קאמר ר"י ואין כאן קו אד' ר"י: רש"י מאי' כהונה יליף לה נ' כוונת דבריו דהנה כבר ביארו תוס' לעיל דע"כ גם ר"א ס"ל אי' כהונה שאני אלא דמ"מ יליף מהיקישא וכמו"ש תוס' לעיל וא"כ מאי מק' הש"ס דמאי כהונה יליף וע"ז כ' רש"י אם ר"א יליף מהיקישא לקולא מאי' כהונה למה לא נילף בק"ו חומרא מאי כהונה: תוס' ד"ה כר' ינאי וא"ת כיון דר"א וכו' כוונת דברי' דלר' יוחנן דלא יליף רק מהיקישא א"כ מסתברא דהאי היקישא לאו היקש אבל לר' ינאי דמקרא יליף ק' שפיר: רש"י ד"ה מקיש קודמי הוי' דכ' ברישא דקרא כ' יקח לכאורה מאחר דמוהיתה ילפי' קידושי שטר בין בהוי' ראשונה בין בשניי' להכי כ' רחמנא האי והיתה כאן להקיש: אמנם נ' דרש"י בא ליישב קו' הרשב"א שהק' הרי גם בהוי' ראשונה משכחת דאגידא כגון במעכשיו ועד לאחר ל' יום ואמנם במ"ש רש"י דברישא דקרא כ' כי יקח ר"ל והתם כ' ג"כ ובעלה לקי' ביאה והתם לא שייך אגידא בי' וכ"ת ניקש לקידושי כסף ושטר לקולא ולחומרא לחומרא מקשינן: ודע מ"ש רש"א דהתוס' הי' יכולין למנקט דאסורה לכהן לק"מ דעכ"פ הוי' שייך לכהן בגרושה משא"כ לקרובי' אפי' הוי' אין כאן דאין קידושין תופסין: והרי נדר אין חכם מתיר אלא בחרטה אע"ג דמ"מ צריך החכם לומר מותר לך החרטה עיקר: ע"ד בעלה ע' רש"י ויל"ד א"כ למה בעל מיגז גייז י"ל דאם הנודר מעיד על עצמו אילו ידע זה בשעת הנדר לא הי' נודר שפיר עוקר הנדר מעיקרו משא"כ הבעל דלמא עכשו הוא דמוחה ואלו ידע בשעת הנדר אז הי' ניחא לי' ולהכי רק מיגז גייז: סוג' דבי"ש ובי"ה סוף גיטין לסיומא דמס' גיטין' כ' המ"ל בשם רשד"ם דעכ"פ ל"פ בי"ש ובי"ה אלא מן הנישואין אבל מן האירוסין לא בעי' לא ערוה ולא דבר ויש לסייע סברא זו מקרא דמלאכי דקאמר כסות דמעה וגו' וסיים והיא חברתך ואשת בריתך וארוסה דאסורה על בעלה עדן ל"ש למימר עלי' חברתך ואשת בריתך אא"כ ק' טובא טפי קו' המ"ל אמאי לא משני הש"ס לקמן כאן מן האירוסין כאן מן הנישואין דכי היכי דמוקמי' קרא קמא בזיווג ראשון משום דכ' אשת נעוריך ה"נ מצי מוקמי לי' מן הנישואין משום חברתך וה"ק קאמר קרא למה לך לנשאה אם שנאת הי' לך לשלחה מן האירוסין ויש ליישב עפי"מ שדרז"ל הובא בילקוט כי שנא שלח אמר ה' אלקי ישראל בישראל נתתי גירושין ולא באומות והנה באומות ל"ש כ"א נישואין ודבק באשתו ולא באשת חבירו ומשעה שיחדה לו חבירו חייב עלי' אבל אירוסין הרי לא שייך באומות וא"כ ע"כ קרא בנישואין משתעי: ויע"ל דע"כ הא דקאמר הש"ס ולא פליגי ה"פ האי קרא מסתם סתם כי היכי דלפרש הכי והכי וא"כ ע"כ קרא יש לפ' הכי אליבא דכולהו בין לבי"ש בין לבי"ה בין לר"ע ואס"ד ר"ע במתני' בנישואין מיירי דאי באירוסין הרי בי"ש וב"ה מודו וכיון דלכ"ע אף בנישואין מיירי קרא אמאי שנוי המשלח וכ"ת גם בזיווג ראשון ק' כיון דר"ע אף בזיווג ראשון קאמר אמאי שנוי המשלח התם דברי' בגו דארז"ל במ' סוטה זיווג ראשון מכריזין מ' יום קודם יצירת הוולד וזיווג שני לפי מעשיו וא"כ בשלמא בזיווג שני שהי' לפי מעשיו ואמנם ביום שהוא זוכה וקונה שלימות ע"כ לא תישר שוב בעיניו כדכ' יראת ה' שנאת רע וז"נ ג"כ ענין מ"ש בשמעתין הכ' קראו אחר זכה משלחה ר"ל בשעת נישואין הי' אחר לא הי' בן זוגו של ראשון ונשא רשעה זו שהוציא זה מתוך ביתו אבל מאחר שזכה וקנה שלימות ע"כ שלחנה אבל בזיווג ראשון שהוא מקרה א' לצדיק ולרשע ורב שהי' צדיק גמור הו"ל אתתא דמחלפא לי' וכיו"ב ומי שאינו סובלה הרי הוא שנוי לפני המקום כי אותה מאס כ"א עצת ה' שנתן אשה זו בגורלו ולק"מ: ויש להביא ראי' לרשד"מ מהירושלמי שהביאו בתוס' דמק' אבי"ש מלא יוכל בעלה וגו' ומשני לפי הגי' לפנינו בירושלמי לעבור בל"ת ר"ל דזונה על בעלה ישראל אין כאן כ"א עשה ונטמאה אבל ל"ת אין כאן ואצטרך לא יוכל לל"ת וגי' תוס' בשני לאוין כ' ד' תוס' דמאחרי דדרשי' אחרי אשר הטמאה לרבות סוטה שנסתרה מ' להו לתוס' לא יוכל בעלה הראשון לקחתה ולא יוכל לקחתה אחרי אשר הטמאה ואשכחן שפיר לאו והיינו בב' לאוין אמנם התינח לאו דלא יוכל אבל לאו דגרושה בכהן הדיוט למה לי ל"מ לגי' דידן לעבור עלי' בל"ת הרי בל"ה אסורה משום זונה ואפי' לגי' תוס' הרי כ' הרמב"ם בה' אי"ב דגרושה שנעשית זונה חייב עלי' שתים משום