ליקוטי חבר בן חיים ג קנט

ע"ב ורבנן כל הנך רבנן מבואר דראב"ע גם בע"מ פריך דאל"כ מאי כל דקאמר רש"י הרי מאן דפריך בע"מ ל"ק עלי' מידי וצריך ביאור מאי שנא ע"מ זה משאר ע"מ דקרי' לי' אגידא בי' ומה גם בע"מ שלא תנשאי לחוד וצ"ל דבעניני אישות צריך שתהא ברשות עצמה ולא שיצוה עלי' את מי שלא תנשא לו: וכ"ת בע"מ שתנשאי לפלוני אמאי מודה ראב"ע התם מן התורה שריא להנשא אלא דרבנן גזרו עלה שמא לא תנשא לאותו פלוני אח"כ משא"כ כאן: כ' רש"י ד"ה הותרה בזנות דהא לא תנשאי קאמר כוונת רש"י לד' הריצב"א דאי בע"מ פליגו לא הותר שום ע"מ כ"א לא תנשאי לחוד: מבעי' לי' לכדתניא כ"כ דלד' הרמב"ם א"ש טפי דרבנן מוקי קרא אלעולם ולא אזמן קצוב דבלא תנשאי בעי' זמן קצוב ולד' שאר פוסקים צ"ל דהא טעמא דלא תנשאי לא בעי' לעולם משום דהוה כימי חיי פלוני וז"ש דאף דגם בפ"ב מייתי הש"ס הך בריי' ונטר רבא למימר למלתי' עד הכא משום דבא לתרץ למה בלא תנשאי לפלוני לא בעי' זמן קצוב משום דהוה ימי חיי פלוני: רש"י ד"ה ה"ז כריתות כוונת רש"י דלהכי נקט תנא שלשי' יום משום דבעי' דתקיים תנאה וכ"ז שלא קיימי' אסורה לינשא ובזמן קצוב כעשרי' שנה וכיוצא ל"ש זה וכן הביא הרמב"ן ד' רש"י ומבריי' זו דנקטא שלשי' יום יש ראי' לשטה זו: לא נמצא גט בטל כ' רש"י שהרי אמר לה ע"מ שלא תנשאי לפלוני ומ' לכאורה דרש"י כוון בזה לד' הרמב"ן דאף דאין הנישואין נישואין מ"מ בטלה התנאי: אמנם כ' טפי דרש"י כיון לד' רש"ל לקמן שהק' למה הוצרך הש"ס למפרך אי בחוץ משרי שרי הרי בלא"ה בחוץ אין הגט בטל וענין זה כ' רש"י כאן דמגט בטל ג"כ מוכח דבע"מ מיירי: ואמנם קו' רש"ל יש ליישב עד"ז דה"ק הש"ס אי בחוץ ודקאמר ר"ע גט בטל ס"ל לכ"ע דהא דר"א מכשיר בחוץ היינו דמתרצי' דיבורי' ואמרינן לע"מ קמכוין אא"כ אמאי משרי שרי ר"א הרי בע"מ הגט בטל: תוס' ד"ה ועמדה ונשאת הנה הרמב"ן דחה דדרך נישואין קאמר אף דלא הוו נישואין אלא שהתוס' דחו זה מתוספתא דלאבא ולאביך וד' הרמב"ן כ' דתוספתא זו ע"כ חולק על הש"ס שלנו דבאמת ל' חוששין ק' לפי מה שיישבו התוס' ד' התוספתא וא"כ פי' ד' התוספתא גבי לא תבעלי אינו גט דחוששין שמא תבעל להם משא"כ בלא תנשאי אין דרך שתנשא בת עם אבי' דרך נישואין ולכך אין חוששין: ואמנם הר"ן להשמר מקו' תוס' מהתוספתא בירר לו דרך אחר דהיינו כוונתו הי' שהנישואין יחולו ע"י הגט רק אחר הנישואין יהי' הגט בטל למפרע והמעיי' בד' תוס' לעיל ד"ה אפי' ימצא שגם התוס' עמדו על סברא זו בתי' דל"ד לאחות אשה אלא שרפיא בידם עיי"ש: ואמנם מה שנמנע הרמב"ן מלהסכים לתי' התוס' משום דכ"כ מי יימר לא אמרי' ולכאורה באמת קו' תוס' רק בע"מ שלא תנשאי אבל בשלא תבעלי מבואר דלק"מ אלא שהק' תוס' הרי מאן דפליג בע"מ גם בע"מ שלא תנשאי פליג כמבואר בבריי' דריב"י וא"כ מאחר דבלא תבעלי וודאי אין זה כריתות וגם בלא תנשאי עכ"פ לאחר מיתת המגרש יש חשש שפיר קאמר ר"ע אתרוויי' אין זה כריתות: וכ' רש"י שלא אמרה תורה כריתות המביא לידי פסול וע"ז פריך הש"ס כולהו תנאי דעלמא נמי י"ל כוונת ר"ע דהתורה עכ"פ מיירי במי שמגרש משום ערות דבר וכ' בצדה ושנאה האיש האחרון או כי ימות ודרשי' זכה ושנאה לא זכה קוברתו א"כ במגרש משום ערות דבר שכיח בבעלה שני מיתה או גירושין והנה המגרש אשתו דבמיתת ע"מ שלא תנשאי לפלוני מסתמא חושדו לאותו פלוני שנתן עיניו באשתו והרי הוא מגרשה משוה ערוה ונהי דתיכף ומיד וודאי לא תנשא לאותו פלוני מ"מ מאחר דבכה"ג בבעלה אחרון מיתה וגירושין שכיח בקל תנשא אח"כ לאותו פלוני ולא אמרה תורה כריתות המביא לידי פסול והיינו סברת ר"ע לחלק בין הך לשאר תנאי' ומ"מ הש"ס ל"מ לי' לחלק בין תנאי לתנאי: ואמנם הרשב"א מפ' ד' ר"ע דר"ל דכיון דאכתי אגידא בי' שיוכל הגט להתבטל אין זה כריתות וע"ז מק' הש"ס א"כ בכולהו תנאי כמי וכ' דלד' הרמב"ם דבלא תנשאי בעי' זמן קצוב ואעפ"כ חייש ר"ע שתעבור על התנאי שפיר ק' קו' הש"ס משא"כ להחולקי' על הרמב"ם דבע"מ שלא תנשאי לא בעי' זמן קצוב א"כ שפיר יש לתרץ ד' ר"ע דבשאר תנאי' דבעי' זמן קצוב ואפי' לכל ימי חיי או חיי פלוני עכ"פ קצבה הוה לא יעלה על דעתה דבמיתת המגרש התנאי נתבטל משא"כ בע"מ שלא תנשאי לפלוני דאין כאן זמן שפיר סברה דבמיתת המגרש גם התנאי נתבטל אחרי שפסק כוחו ויש לחוש טפי והש"ס מדמה לה לימי חיי פלוני ואין לחלק: רש"י וקו' דכ' ואשה גרושה מאישה רמז לנו רש"י דהא דפשיטא לכ"ע דאסורה לכהן זה היינו דלא גרע מריח הגט והיינו דמק' רבא אי' כהונה שאני וכ' תוס' דהא דל"ק מר' יוסי דס"ל כרבא עלי' דר' יוחנן לעיל דפליג אר' ינאי ולכאורה י"ל פרכא אחרת מאחר דר"ע בחוץ מיירי השתא ובחוץ לאחר שניסת לאחר גם לאותו פלוני א"כ הרי גם אצלו היא גרושה אמנם הרי רשב"א פריך אהא מלתא גופא היכן מצינו זה אוסר וזה מתיר וי"ל קו' ר"ע הי' דאין לומר דר"א ס"ל דלאחר שניסת מותרת לאותו פלוני היכן מצינו זה אוסר וזה עתיר וע"כ לעולם אסורה עליו ע"כ הקו' קו' ואמנם ר' יוסי ס"ל דמסברת חוץ ע"כ ר"א ס"ל דמותרת לאותו פלוני אחר שניסת דאתתא לבי תרי לא חזיא וכמ"ש רש"י ותוס' וא"כ קו' ר"ע מפרכא ואמנם רבא לא פשיטא לי' דכ"א ע"כ ס"ל דאם ניסת לאחר מותרת וע"כ פרכא דר' יוסי אי' כהונה שאני וכר' ינאי: הרי גרושה אצלו בזנות ע' רש"י ולכאורה מה הוצרך רש"י לכל זה האריכות הרי בלא"ה כיון דגרושה אצלו בזכות אינה כלל אלמנה אצלו ואין מקום לד' ר"ע אמנם רש"י העיר אותנו דכיון דעכשיו בע"מ קיימי' אם בטלה התנאי ובטל הגט למפרע לא היתה מעולם גרושה כלל ושפיר קאמר ר"ע שהיא אלמנה אצלו ר"ל אם נשאה אא"כ אם אתה אומר דמ"מ אסורת לו והיינו משום דהיא גרושה אצל כל אדם גם אנו