ליקוטי חבר בן חיים ג קנח

ולא ממעטי' כ"א זמן קצוב משא"כ לר' יוחנן דלית לן קרא לחוץ רק מסברא ומ"מ מכשרי בע"מ דמידי דהוה אכל תנאי דעלמא והרי גם בלעולם שייך זה מטעם שכ' דהוה כמו חיי פלוני: ועכ"פ יש סיוע מקושי' זו של תוס' לד' הרמב"ם דבלעולם פוסל ע"מ דכה"ג ל"ק קו' תוס' וכמו"ש: והנה ביבמות תי' דתנא דהתם ס"ל דע"מ פסול וכאן לא רצו לתרץ כן משום דא"כ מתני' דידן פליג על מתני' דיבמות והו"ל לש"ס לאשמעי' הך מלתא אמנם כ"ז למסקנא דידן דרבנן דמתני' מודו בע"מ וי"ל דסוגיין כמאן דיליף מאחות אשה ול"ק ממתני' דיבמות ומאן דלא יליף ס"ל דרבנן בתרתי פליגי ואתיא מתני' דיבמות כרבנן: והביאו תוס' בסו"ד ד' הירושלמי מבואר מדברי' דמפ' לי' בע"מ דבחוץ הרי משרי שרי כדאמרי' לקמן וכן מסיק בירושלמי שם בתר הכי והרב המפ' פני משה פי' ד' הירושלמי בחוץ ודבריו סתומים: הרי שהלכה זו כ' רש"י אחר גירושי' הנה מד' תוס' הנ"ל בסו"ד שכ' שיוכל להתירה קודם שימות אחי' מ' דס"ל כד' הראשונים דכל גט שניתן על תנאי יוכל הבעל לבטל התנאי אימתי שירצה דאין לפ' שיתן לה גט אחר דא"כ משוי כל בעילותי' עם בעל זה זנות ואמנם רש"י לעיל פ' מי שאחזו גבי וחזר ואמר לה כ' ולא מסרו לה מבואר דסבירא לי' דלאחר שמסרו לה אינו יכול לבטל שום תנאי וכ' זה ג"כ כוונתו כאן שכ' אחר גירושין וכמו"ש לעיל כיון דאגרשה ור"ל דמאחר דר"ש בע"מ קאי אי היה יכול לבטל התנאי א"כ כשימות אחיו בלא בנים יבטל התנאי ותהא מותרת ליבם אלא ש"מ אחר גירושי' אין בידו לבטל התנאי: כ' עוד רש"י של זה שנאסרה עליו בגירושין ר"ל אף דיש כמה דתנן מותרות לבעלי' ואסורות ליבמי' הכא שאני דנאסרה עליו בגירושין והטעם לחלק כ' עוד רש"י דמבטל כל מצות ייבום כוונתו דבהנך דתנן דאסורות ליבמי' יש כאן מצות ייבום אלא דרבנן גזרו ביאה ראשונה אטו שניי' ויש עכ"פ כאן חליצה משא"כ הכא באי' אשת איש דאין כאן מצות ייבום כלל: שאין זה כריתות כ' רש"י האמור בתורה נ' הכוונה דמוהיתה ילפי' הויות וכשם שבהוי' ראשונה ג"כ מותרת ליבם אם אינה בת אחיו כך בהוי' שניי' צריכה להיות מותרת ליבם: מתנה לעקור הק' הרשב"א אדרבא אם מתנה לעקור הרי תנאי בטל ומעשה קיים וכ"ת קו' ר"ט למה אסרה ר"א על אותו איש א"כ אדחכמי' ק' טפי למה הגט בטל וכ' די"ל דווקא מתנה על מה שכ' בתורה תנאי בטל אבל לא מתנה לעקור: בת אחיו לא ישא, דנקט בת אחיו דכ' בהדי' בקרא דכלב נתן בתו לעתניאל אחיו אלא דהתם הי' אחיו מאמו ואין כאן ייבום ואפשר משום דמצוה לישא בת אחיו וכמו"ש תוס' ביבמות דבת אחותו לאו דוקא ה"ה בת אחיו: ובירושלמי תי' תמן התורה אסרתו וכו' והוא התי' עצמו שהביאו תוס' לעיל על אידך קו' וצריך ביאור לפי פי' שני של תוס' לעיל מאי קאמר הוא יכול לבטל תנאי אדרבא א"כ אין כאן גורם וצ"ל דה"ק ר"ט דאם יהא כן אנן כפינן לי' לבטל תנאו שלא יעקר מצות ייבום והתורה אמרה כריתות שיהא כריתות בשעת גירושין ולא שיצטרך כריתות אחר: והא דלא ניחא לש"ס דידן בהאי תי' דק' לן אדרבא לילף מינה וכ"ת היכא כתיבא הרי גלי רחמנא באחות אשתו דערוה פוטרת צרתה ש"מ דלא הקפידה תורה על ייבום כ"א היכא דאפשר ובדלא אפשר לית לן בה: והנה כ"כ לעיל בד' הירושלמי דלא כפי' הפני משה וכן מ"ש הפני משה לפ' על מיתה מתיר מחצה דנ"ל דאסורה לקרובי' לא נהירא דא"כ אדיליף גט ממיתה לילף גט מגט דגם גט אינו מתיר לקרובים א"וו יבם קאמר דגט פוטר מיבם ומיתה זוקק ואוסרה אעלמא: ובמאי פ' רש"י מוקי ר"ל לפלוגתא דר"א, ורבנן דייק הרשב"א מד' רש"י דס"ל כד' הרי"ף דרבנן מודו בע"מ אי פליגי בחוץ ויש להק' אדרבא אי ס"ד דאי פליגי בחוץ בע"מ מודו רבנן למה הוצרך הש"ס להק' אר"ט מבריי' לפרוך מני' ובי' תקשי לי' ר"ט לנפשי' בע"מ דמודה בי' ונ' דרש"י לא בא כ"א לומר דמאי נ"מ בהא אי קו' דר"ט בע"מ או בחוץ וע"ז קאמר אי בחוץ ובאת לדייק מכן דרבנן גם בע"מ פליגי הרי משרי שרי אבל למאי דמסיק בע"מ שפיר י"ל דבחוץ מודה ר"א: ואמנם הרשב"א הק' אי ר"א מודה בחוץ ע"כ ליתא להך בריי' דמייתי מינה א"כ לוקמי בחוץ ולימא דליתא להך בריי' וכ' דה"ק הש"ס דבשלמא אי ר"ט בע"מ ור"ט כריב"י י"ל הך בריי' כתנא דמתני' משא"כ אי ר"ט בחוץ ולית לי' להך בריי' הך בריי' אמאן תרמיי': וכ' עוד הרשב"א וכ"ת דמסברא קמק' כלומר וכמו שהסבירו רש"י ותוס' הרי הרשב"א לקמן השיב אהך בריי' הרי דאין כאן סברא ונ' דוודאי הסברא כמו"ש רש"י ותוס' ואין ד' ר"א מתקיימין בל"ז אמנם מאחר שלא מצינו זה אוסר וזה מתיר וליתא להך סברא גם לד' ר"א ליתא ומ"מ הש"ס שפיר מק': תוס' ד"ה ומודה כ"כ ליישב קו' תוס': והרי תרומה נ' הא דלא נקט והרי נדר משום דבנדר שהותר כבר הי' והאי' הוא שהביא ע"י נדרו ואינו דומה לגירושי חוץ משא"כ תרומה וקדשי' ההיתר לכהן והאי' לזר שני' באו ע"י דיבור א' ודמי לדשמעתין: והרי עריות כ' רש"י בינו ואחותו נקט רש"י הנך תרתי דכן היתרא לכ"ע בדדהו בקרא את בתי נתתי לאיש הזה ולאחותו הקרובה וגו': והרי אשת איש היינו פרכא י"ל דריה"ג ה"ק בשלמא בא"א הדיבור הרי את מקודשת שהתירה לעצמו הוא שאסרה אכ"ע משא"כ הכא דבגט זה ביטל דיבור הרי את מקודשת ובמאי יוכל שוב לאוסרה: אלא דק' מר' אבא דגם בקידושין יוכל לומר חוץ משמעון אך כ"כ הרשב"א דאי ליתא לדר"א גם לדר' אבא ליתא אך לד' הראב"ד דבד' אבא כ"ע ל"פ שפיר קאמר הש"ס היינו פרכא ויש סיוע לד' הראב"ד: והנה בדר' יוה"ג ביאר רש"י שפיר די"ל בע"מ מודו לי': דבר הכורת ע' רש"י לשונו מ' דראב"ע אחוץ קאי דשייך ל' אגידא בי' ולא כמו"ש הרשב"א דראב"ע בין בע"מ בין בחוץ פריך מדלא קאמר הש"ס ובמאי אמנם מדכ' רש"י לקמן