ליקוטי חבר בן חיים ג קנז

שפיר דרבנן מודו משום דהותרה אצלו בזנות והיינו דציינו כאן דווקא: ויל"ד א"כ אמאי לא קאמר הש"ס בהדי' משום דהותרה בזנות ונ' דא"כ הוה מ' דבשלא תנשאי דווקא מודו רבנן אבל בשלא תבעלי פליגי ובאמת גם בשלא תבעלי לחוד מודו רבנן דהותרה בנישואין כמבואר מד' תוס' דנקטי תרוויי' דוקא ולזאת קיצר הש"ס וקאמר מידי דהוה אכל תנאי דעלמא דתרוויי' בכלל הן לא תנשאי לחוד הן לא תבעלי לחוד: באו"ד וכ"מ וכו' אלא בחוץ יל"ד למאי נ"מ הביאו תוס' האי אלא בחוץ ונראה דוודאי י"ל דהש"ס מק' אר' יוסי הגלילי אי ס"ל כתנא דבריי' דבלא תנשאי לחוד ג"כ פסול ואמאי הרי הותרה בזנות משא"כ למאי דמסיק דריה"ג בחוץ מוקי לפלוגתיי' ק' מנ"ל דלמא לעולם בע"מ ואמנם ר"א דמכשיר אפי' בלא תבעלי ולא תנשאי שפיר פריך ליה ר"י היכן מצינו אלא ש"מ אי בע"מ פליגי מודה ר"א בלא תבעלי ולא תנשאי ואצטריך לאוקמי בחוץ וע"ז דחו תוס' דמטעם מידי דהוה אצטרך לאוקמי בחוץ: ויש לעיין היאיך י"ל דבע"מ פליגי רבנן הרי בע"מ שתנשאי לפלוני כ"ע מודו דהגט גט והרי התם לא התירה אלא לאדם א' הרי דבע"מ כ"ע ל"פ וצ"ל ע"ד שכ' הרשב"א בשמעתין דאפי' ע"מ שלא תנשאי עד ל' יום פליגי רבנן ואף דמכאן ועד י"ב חודש כשר לכ"ע התם אין הגט חל עד י"ב חודש ואז ליכא שיורא משא"כ כאן הגט חל מיד ואיכא שיורא ולכך מגרע גרע וא"כ ה"ה בע"מ שתנשאי אין הגט חל עד שתקיים התנאי ואז ליכא שיורא: רש"י של נכרי' דכ' אחזתכם כלומר דגם מתחלה ידעי' להך דרשא אלא דלא נחתי למדרש דאין של נכרים מטמא כלל עד לבסוף: ע"מ דלא מטמאי וכו' מדמייתי הש"ס הך ועוד ש"מ דאיכא שום סברא לפ' הכי והיינו דס"ד דהא דבית ישראל מטמא בנגעים היינו אי ליכא בטומאה זו שבאה מחמת שכן גוי אבל אם כותל' א' שייך לישראל ולגוי תלי' המקולקל במקולקל ואמרי' דמגוי באה טומאה זו ואין בית ישראל מטמא כלל וע"ז מייתי דא"א לומר דהרי בתי נכרים אין מטמאין כלל בנגעים: חוץ מאותו איש י"ל דס"ד דטעמא דר"א בע"מ משום דגלי רחמנא דבעי' כריתות ואי מתנה ע"מ שלא תנשאי לפלוני הו"ל מתנה ע"מ שכ' בתורה ותנאו בטל וגם לאותו איש מותרת קמ"ל דלאותו איש אסורה: א"נ י"ל דלתנא דמתני' דר"א בחוץ פליג א"כ מכיון שנשאת לאחר גם לאותו איש מותרת כדאמרי' בבריי' לקמן אבל לריב"י דבע"מ הוא דפליג ר"א א"כ אסורה לאותו איש לעולם: מידי דהוה אכל תנאי דעלמא כתבתי במק"א דמשום שלא תבעלי לא קאמר הותרה אצלו בזנות: הכא שייר לה בגט אף דגם בלא תנשאי פליגי והתם הרי בזנות התירה לכל אדם ומאי שיורא בגט שייך י"ל דבגט כתיב להתנסבא לכל גבר דתצביין והיא אינה רשאה להתנסבא לפלוני והיינו שייר לה בגט: וי"ל עוד מאחר דחוץ אסור ומ"ט וע"כ דכ' לאיש לכל איש ואיש וכ' והיתה שיהא לה הוי' לכל איש והיא אין לה הוי' לפלוני: תוס' ד"ה שנ"א מתיר ע' רש"א והרמב"ן דחה דקו' הש"ס לקמן כל תנאי דעלמא נמי לא תנסוב ר"ל מדאוריי' כמו אין זה כריתות לכ"ע: והנה בקו' שניי' משלא תבעלי דחו תוס' שני תי' שי"ל על א' ממי שאחזו דאין לומר קום ועשה שאני דהרי בלא קו' תבעלי ליכא קום ועשה וכן אין לומר דהתם דיש לחוש גם תחת בעלה משו"ה חיישי' משא"כ בלא תנשאי דהחשש לאחר שתתאלמן ולא חיישי' ואמנם בלא תבעלי ע"כ ג"כ החשש לאחר שתתאלמן דתחת בעלה מ"ש בין א"א לאביה ואביך: ואמנם אדרבא ק' לאיזו צורך הביאו תוס' כלל וכלל ההוא דמי שאחזו כיון דמתחלת יש בקל לתרץ ונ' דמשום מסקנא נקטו לאפוקי מהפוסקי' דבקום ועשה לא מהני בידה הביאו הך כלומר מדנקש תנא מלתא דאין בידו אף דהוה קום ועשה ש"מ דגם בקום ועשה מהני בידה ולהחולקים וצ"ל דהתם בידה מקרי דההיא תנא סבר נתינה בע"כ שמי' נתינה ולשמא תיאנס לא חיישי' וגם הרמב"ם לא חשש לה מאי אמרת כמו"ש הרמב"ן שילך למדינה אחרת גם להא לא חיישי': לכל איש ואיש י"ל פלוגתי' דר"א סבר אי לכל איש ואיש אחר ל"ל ורבנן מבעי' לי' כדדרשי' לקמן סוף מכלתין אין זה בן זוגו של ראשון ור"א מתלמידי ב"ש דס"ל לא יגרש אא"כ מצא בה דבר ערוה ופשיטא דהנושא זוכה אינה בן זוגו של ראשון: ואשה גרושה בדברי' אלו מיושב לב"ש דס"ל דלא יגרש אא"כ מצא בה דבר ערוה ומק' בירושלמי גרושה לכהן ל"ל דאסר רחמנא הרי אסורה לו משום זונה ואמנם אצטרך במי שגירש שלא משום ערוה דבאמת הגט אינו גט לבי"ש ומ"מ אם מת אסורה לכהן משום גרושה: תוס' ד"ה אפילו הא דפשיטא לתוס' דכה"ג זקוקה ליבם דלמא כיון שנתגרשה מאשה אינה זקוקה ליבם דא"כ אמאי קרי לה ריח הגט כיון דמהני לפוטרה מיבם אלא ש"מ דלגבי יבם לא מהני גט זה כלל וממילא מותרת לו: ויש ליישב בניישב תחלה קו' תוס' לקמן ד"ה מודה שהקשו למאן מודה ונ' דלר' ינאי לק"מ דפליגי ר"א ורבנן בפי' דהאי קרא פליגי ר"א מפ' לאיש א' ורבנן אמרי לכל איש ואיש ומודה ר"א דכיון שנשאת ע"כ מותרת לכל איש ואיש אא"כ יק' לר' יוחנן דפליג אר' ינאי ונ' דגם ר' יוחנן מודה דעיקר דרשא דר"א מלאיש אחר אלא דק' עלי' קו' ר' יושע מקיש קודמי הוי' ולימא דהיקש מכריע לדרוש כרבנן וע"ז קאמר ר יוחנן דלעומת זה גלי קרא ואשה גרושה מאשה לומר דאפילו ריח הגט גט מקרי כ"ש התירה לכל חוץ מא' וכיון דלא ילפי' מהתם כ"א לאפוקי מהיקישא דר' יושע שוב לא יק' קו' תוס': וא"ת ביבמות יל"ד קו' זו שייכא לע"מ ובריש שמעתין הו"ל לתוס' להק' ונ' דאי נימא כד' הרמב"ם דע"מ דכשר היינו לזמן קצוב א"כ ל"ק קו' תוס' כיון דע"כ יגיע זמן שתהא מותרת ליבם שוב אינה פוטרת צרתה דל"ד לאחות אשה ולכל עריות דאין להם היתר עולמית ואמנם בס"ד יל"ד באמת כן אבל למאי דמסקי' עכשיו דאי' לן קרא לאסור חוץ וא"כ כיון דאצטריך קרא לחוץ ובע"מ דלית לן קרא ממילא שרי וע"כ כל ע"מ אפי' אינו לזמן קצוב במ' ומשו"ה הק' תוס' הכא ועדן ק' מאי שייכות זה אליבא דר"י דשקלי וטרי בי' תוס' ואפשר דעכ"פ אי פסול מחוץ מקרא דלאיש י"ל דגם ע"מ לעולם בכלל