ליקוטי חבר בן חיים ג קנו

אמנם יש לדחות דלעולם רב יוסף קאמר להא מלתא דהיא יושבת תחתיו וה"ק מי חיישי' שיוציאו לעז על בניו של ראשון או לא חיישי' ואהדר לי' שמואל דלא חיישי': כ' בי"ש אה"ע סי' מ"ו ס"ק ב' בשם ב"ח דאמירת השכים א"צ להיות באותו יום ומד' רש"י כל קלא דבתר נישואין שכ' נתקדשה היום מבואר דהאמירה ג"כ צריך להיות באותו יום וכ"כ עוד לקמן ס"ק ה' דהטור והר"ן פליגי אי גם בדבר ברור צ"ל היום ומד' רש"י הנ"ל מבואר כד' הטור: שם ס"ק ה' מיהו נ' הא דאין מבטלי' קלא תליא במכהגא ותימא שלא זכר ד' הרא"ש דמייתי בזה פלוגתא בין רבי' מאיר לר"ח: שם ס"ק ובפסקי הרא"ש שהוא ג"כ מהטור מבואר כד' הבי"ש: שם ס"ק י"ב בכה"ג לא תצא והן ד' הרי"ף לפי' פי' הראשוני' דבמקום אמתלא לחוד ג"כ אם ניסת לא תצא: שבח לנותן התורה ית"ש שעזרנו עד כה בסוגי' דאמתלא: סוגי' דחוץ ר"פ המגרש רש"י במתני' ואמר לה בשעת מסירה דייק רש"י ל' לה דתנן דהוה סגי באמר לחוד אלא ש"מ דדוקא אם הגט נכתב סתם ואח"כ בשעת מסירה אמר כה"ג מהני יחזור ויתננו לה אבל אם אמר לסופר או לעידי חתימה שיכתבו או יחתמו חוץ מפלוני אזי לא נכתב הגט לשם כריתות ופסול וכ"ת א"כ אדתנן חזר ומחקו פסול לתני רבותא טפי אפי' לא נכתב בתוכו אם כתבו לשם כך פסול י"ל דסיפא מיירי שנכתב סתם ואחר שנגמר כ' לבסוף חוץ מפלוני ואעפ"כ פסול אף שחזר ומחקו: רש"י ע"מ שלא תנשאי לפלוני ע' בר"ן מ"ש ע"ד רש"י ויע"ל דד' רש"י כד' רמ"ה בטור אה"ע קל"ד דע"מ שלא תהוי מותרת לפלוני לא מקרי ע"מ ומשום דתנשאי לא תנן במתני' כ"א מותרת והוה מ' דע"מ ג"כ שלא תהיי מותרת קאמר לזה כ' רש"י דלא היא כ"א ע"מ היינו שלא תנשאי לפלוני ואמנם הרא"ש הק' אד' רמ"ה דא"כ לפלוג תנא דבריי' בע"מ גופא וכ' בנבאר תחלה סברת רמ"ה נ' דעתו דע"מ לא שייך כ"א בתנאי שבידה או בידו לקיים או לבטל אם הוא בשב ואל תעשה אבל ע"מ שלא תהיי מותרת כוונתו שלא יחול הגירושין על פלוני ודלא קאמר ל' חוץ היינו דבחוץ עכ"פ משניסת לאחר גם לפלוני מותרת משא"כ בע"מ שלא תהיי מותרת ר"ל אפי' אם תנשא לאחר תהיי' באי' על פלוני ומעתה י"ל דע"כ ל"פ ר"א לתנא דמתני' אלא בחוץ דאין זה שיור לעולם דהרי מודה ר"א דמשניסת מותרת גם על פלוני אבל בע"מ שלא תהיי מותרת דאסורה עליו לעולם גם ר"א מודה דאין זה כריתות וא"כ מאי רבותא הא בע"מ שלא תהיי מותרת דהרי כה"ג גם ר"א מודה ואפי' לתנא דמתני': אמנם ד' הרא"ש דהתנאי קאי אפלוני שלא יהי' פלוני מותר בין לנשאך בין לבעליך וא"כ הוה כע"מ שלא תנשאי ולא תבעלי: ודע דע"ד שכ' ליישב לד' הרמ"ה קו' הרא"ש צריכין ג"כ ליישב ד' הרמב"ם שכ' דע"מ שלא תנשאי לעולם אין זה כריתות וק' ג"כ לפלוג בע"מ גופא אלא ש"מ דד' הרמב"ם דבע"מ שלא תנשאי לעולם דהוה כמו אל תשתי יין לעולם גם ר"א יליף מכריתות דפסול וכי נחלקו בלזמן קצוב נחלקו: ובהכי מיושב לריה"ג לקמן דמודה בע"מ לר"א לד' הרי"ף ורש"י וסייעתם אדמפיק לי' לקרא דכריתות לשלא תשתי יין לעולם ליפוק לע"מ שלא תנשאי לעולם דלד' הרמב"ם היינו חד אלא ש"מ דבלעולם גם ר"א מודה ומה לי תשתי יין ומה לי לא תנשאי כ"פ תנשאי לזמן קצוב: אבל בע"מ מודו לי' יל"ד מנ"ל להש"ס למידק הכי דלמא בתרוויי' ומתני' דנקט חוץ משום כוחו דהיתירא דר"א דאפי' בחוץ מתיר וכמו"ש באמת הרמב"ן ז"ל למסקנא וכ' דדיוק הש"ס הכי הוה א"נ אלא חוץ הוא למה לא נקט התנא חוץ בהדי' וצ"ל דס"ד בחוץ פליגי רבנן אבל באלא מודו קמ"ל דגם באלא פליגי אמנם התינח אי בע"מ מודו רבנן משא"כ אי בע"מ ג"כ פליגי רבנן מהי"ת נימא דבאלא מודו וא"כ שפיר קאמר הש"ס אבל כ"מ בס"ד אבל למסקנא מ"מ כ' הרמב"ן שפיר ונבאר תחלה דהרש"א הרי במתני' בתרא דפ' הזורק מבואר דאלא חוץ הוא ומאי בעי' ליה להש"ס אי חוץ הוא וכ' דוודאי ידע הש"ס דאלא חוץ הוא אמכם ק' לי' לאיזו צורך נקט תנא אלא ולא נקט חוץ בהדיא וע"כ א"נ אלא חוץ היא צ"ל כמו"ש דלא ניטעי דבאלא מודו רבנן ואמנם מהי"ת ניטעי וע"כ משום די"ל אלא ל' ע"מ הוא ובע"מ מודו רבנן א"כ דלמא באמת אלא גם ע"מ מ' ומתני' בע"מ וע"ז מייתי הש"ס ממתני' דכל הבתי' דבפרק י"א בנגעים שם תנן כל הבגדים מטמאי' חוץ של נכרים ובבתים תנן אלא של נכרים לפי גי' ש"ס דידן ולפנינו במשניות ליתא באמת וק' ג"כ למה בבתים לא נקט ג"כ חוץ אע"כ דל' התנא אלא חוץ א' הוא ואין מקום לטעות דאס"ד יש במשמעות אלא חוץ הרי גם התם יש מקום לטעות דהיינו אם כותל א' מצ"א של ישראל ומצ"א של נכרי' של ישראל טהור דלא לטמא של נכרי' וכ"ת דלמא באמת דינא הכי הרי בתי נכרי' לא מטמאי כלל וא"כ למה לא תנן בהדי' חוץ אלא ש"מ אלא חוץ ל' אחד הוא וא"כ גם במתני' אלא וחוץ א' הוא ומעתה שוב י"ל דרבנן בתרתי פליגי וחוץ לרבותא דהיתירא דר"א תנן וכמו"ש הרמב"ן: דרך אחר י"ל מנ"ל להש"ס דבע"מ רבנן מודו דהריצב"א שהביא הרא"ש כ' דאי בחוץ פליגי א"כ פליגי בפי' דקרא וממילא בכל ע"מ מודו רבנן ול"ש לחלק בין ע"מ שלא תנשאי לע"מ שלא תנשאי ולא תבעלי ויל"ד תינח לר' ינאי פליגי בקרא דלאיש אחר אבל לר"י עכ"פ טעמא דרבנן מסברא דהרי קרא לית להו לפסול וכ' דק' לי' לריצב"א מנ"ל להש"ס דרבנן מודו בע"מ דלמא בתרווייהו פליגי ותנא נקט חוץ להודיעך כוחו דר"א אע"כ כוונת הש"ס דא"נ תימא להודיעך כוחו דר"א צ"ל דכוחו היינו דדריש קרא דלאיש אפי' לאיש אחד וא"כ טעמא דרבנן דלאיש היינו לכל איש ואיש הרי דגם לחוץ אצטריך קרא לרבנן וממילא בע"מ דליכא קרא מודו ליה והן הן ד' הריצב"א ונדחה קו' הרמב"ן: תוס' ד"ה אבל בע"מ מודו לי' ציינו דברי' הכא ולא אתחלת הדיבור או ע"מ הוא וכ' דהאי לכאורה מהכא כ' להו דק' להו ג"כ קו' הרמב"ן מנ"ל להש"ס דבע"מ מודו לי' דלמא בתרוויי' פליגי ובשלמא אי ע"מ היינו שלא תנשאי לחוד מסתבר