ליקוטי חבר בן חיים ג קנד

גמ' עדות מעליי' מזה מייתי הרא"ש ראי' דבעי' תרי מפי תרי דאל"ה לא שייך עדות מעליי' ומ' לכאורה דכוונת הרא"ש דתרוויי' שמעי מפי תרי אבל בפסקי' כ' כהרשב"א דכל חד מפי חד וב' דב' הגמ' דחקו דא"כ הו"ל להש"ס למימר פלוני ופלוני שמעו מפלוני ופלוני אלא ש"מ דמיירי כל חד מחד: תוס' ד"ה עד שמגיעים ואמנם ד' הרמב"ם דגם בדבר ברור צריך שיאמרו ראינו כמו שמחת אירוסין ומ"מ אינו דומה לאידך דבאידך כ"ע ראו כרות דולקות וכו' וכאן העדי' אומרים ותו לא: ובזה א"ש ג"כ ד' התוס' עד שישמעו שהקשו על ר"ח מנשים דלעיל ולהרמב"ם לכאורה ליתא לתי' התוס' והרמב"ם גריס נשים אמנם למ"ש א"ש התם לכ"ע הי' רגלים לדבר משא"כ בדר"ח שהם אומרים ראינו לא זולת וכמו"ש: אלא דק' במגורשת מאי דברי' נראין יכולין לומר וכמו שכ' תוס' וכ' ד' הרמב"ם דהא דבעי' שיאמרו ראינו כמו שמחת אירוסין היינו משום דאם לא הי' שמחת אירוסין וודאי אין ממש בקול וכ"ז בקידושין אבל בגיטין דל"ש דברים כראי' א"צ כ"א עדות דבר ברור ותו לא: ובהא מתיישבא לקמן גבי בעינא דבי שיפא דאטו על המעין היו נרות דולקות ובשלמא לד' הראשוני' התם בלא"ה מיירי בדבר ברור דהרי ל' מ' שהי' הקול יוצא בעיר אחרת מדלא קאמר דנפק עלה קלא בשיפא ואמנם בדבר ברור גם בעיר אחרת חיישי' אבל להרמב"ם מאי דבריו נראי' שייך על המעין אבל אדרבא למאי הל' משתעי לן הש"ס שהי' בעינא דבי שיפא אלא ש"מ דלא היו דברי' נראין אכן מפאת שהי' בעינא דבי שיפא לא בעי' דברי' נראי' וכד' הרמב"ם: תוס' ד"ה מבטלי' מבואר מד' דהא דלא פי' רש"י מיד הכי היינו משום דהפשיטות מדר"ח ק' קצת משא"כ לפי' קמא אתא כפשוטו ומ"מ נ' להסביר קצת דמדבעי' כשרי' ש"מ דחוששין לשקרא אם אין הקול יוצא מפי כשרי' אבל מאחר שהוחזקו כשרי' אלו לשקרני' ממילא הקול בטל לרב ששת אפכא אפי' דחוששין לשקרא מחזקי קול וממילא לא מבטלין: ואין להק' להפוסקי' דעד מפי עד אין העד הראשון נאמן להכחיש העד שהעיד מפיו וא"כ מאי תועלת בד' העדים שבאו ממדה"י י"ל דהתם במעשה שנעשה אנו דנין משא"כ הכא בקול עכ"פ מימר אמרי כי הב"ד האמינוהו לעדים הראשונים: וע"ד קו' תוס' ארש"י כ' דרש"י לטעמי' לק"מ דרש"י כ' לעיל פ' הזורק דמה"ט בנהרדעא לא מבטלי קלא משום דבנהרדעא בנקל מוצאין לעז על הב"ד וא"כ מה לי ביטול קול עד"ז או עד"ז: ותוס' לטעמיי' שכ' לקמן ע"ב ד"ה ובנהרדעא דלא הוה מורה דלא כנפשי' ש"מ דד' תוס' כד' ר"מ ברא"ש דבדינא פליגו: אא"כ יק' ארש"י ק' תוס' לקמן מאי מק' הש"ס מנהרדעא הרי שמואל שלח זה לבי רב ושם ליכא מנהגא וכן יק' אר"ח שהביא הרא"ש ונ' דלרש"י ור"ח עיקר קו' הש"ס משום ששלח שמואל להודיעוני מ' דמשום שיצא ע"י שאלה זו גם בנהרדעא הקול א"כ צריך לידע כדי שיבטל גם בנהרדעא והרי בנהרדעא לא מבטלי' ומאי והודיעוני דקאמר ולפ"ז תלי' הא מלתא בגי' הספרים אי גרסי' בגמ' מאי והעמידו הדבר א"כ מבואר כד' תוס' ור"מ ואי גרסי' מאי היא שפיר נוכל לפ' כרש"י: והנה מדקאמר אביי ורבא לקמן אפי' למ"ד משמע לכאורה ג"כ כר"מ ותוס' דפלוגתא דאמוראי דאל"כ הו"ל למימר אפי' היכא דלא מבטלי' קלא וצ"ל דגם אר"י ק' למה לא אמר מיד אתרוותא נינהו א"ז באמת העיקר תלי' בפלוגתא דר"ח ור"ש אי מחזקי' קלא מפי כשי' והא גופא אתרוותא נינהו וצ"ע: אתיא לאבוה כלומר שמא יברר שאין בקול זה ממש וכיון שלא בירר א"ל אפי' אחר דלאו אבוה לא מהימן לאחזוקי אמתלא וכמו"ש תוס': גמ' ולא הוה שו"פ אף דקיי"ל כשמואל דחיישי' שמא שוה פרוטה במדי היינו במעשה אבל לא בקלא: רש"י ד"ה עדיין הענין מאחר דאפי' לפלגו' ראובן דהיינו דורות הראשונים שהי' לבן פתוח כשל אולם מ"מ קטני' לא הי' בהם דעת אנו עאכ"ו ואם ישמעו שהשיאו את האשה יבדקו אחריו וימצאו בו מעשה קטן: ולר"ה שהביא הרא"ש האי קטן באמת הי' בו דעת כגדול אבל בדור הזה אין לנו כ"א לפי שנים וסימנא לא זולת: אמתלא שאמרו ע"ד הרי"ף כי נחלקו רבה ורב זביד י"ל דרבה ס"ל מבטלי' לקלא ואי נפקא אמתלא אחר מוכן ג"כ מבטלי' ורב זביד ס"ל דהא דמבטלי' לקלא היינו כפי' שני של רש"י שאמרו מפלו' ופלו' והלכו למדה"י א"כ כי אתי פלוני ופלו' ואשתכח שקרא כה"ג הי' מעיקרא מקום אמתלא שתלו בפלו' ופלו' שהלכו למדה"י ע"ד הרוצה לשקר ירחיק עדותו ומה"ט כי אתו פלו' וכו' מבטלי' א"כ ה"נ דווקא במקום אמתלא הוא דחוששין לאמתלא מכן ועד י' ימים: ויש לסייע פי' הרי"ף מתי' הש"ס במקום אמתלא קאמר דיל"ד מקום הי' לומר א"וו ה"ק האי שם אינו רוצה לומר עם הקול כ"א באותו מקום ואפי' לאחר זמן כביר משום דמתני' במקום אמתלא וע"כ מהני אמתלא לעולם: ורש"י כ' ה"ג במקום אמתלא ואמתני' קאי האי תי' כ' דהנה ד' הראב"ד דאמתלא דתנן במתני' בגירושין ארישא דאין הגירושין שובר הקידושין כ"א אי ליכא אמתלא א"כ ה"ק במתנית' דמיירי במקום אמתלא דהיינו שהגירושין הם אמתלא לשבר הקידושין ע"כ צריך שלא יהא שם אמתלא דאל"כ איכו שובר וז"ש רש"י במקום אמתלא ואמתני' קאי כלומר דמתני' מיירי במקום אמתלא וכמו"ש: ואמנם לד' הרי"ף מיושב ג"כ ד' הראב"ד דבמתני' להכי אינו שובר את הקול משום דלא יצא אמתלא בהדי': אלא דק' לפ' הרי"ף מאי מסייע לי' מנתקדשה ואח"כ בא בעלה הרי לא יצא האמתלא וכ' הראשוני' דהתם כבר ניסת ולא תצא כיון דהוה מקום אמתלא וק' היכא רמיזא הא מלתא וכ' הענין דכל קלא דלא אתחזק ע"כ אם ניסת לא תצא ולרב זביד במקום אמתלא לא מחזקי' לקלא וממילא אם ניסת לא תצא: כל קלא דלא אתחזק נקט רש"י דבר ברור נ' משום דמפ' כה"ה דנ"מ למבטלי' קלא וזה ל"ש כ"א בדבר ברור וכפי' רש"י לעיל בין בפ' ראשון או פי' שני ולפנינו נסייע עוד פי' ה"ה בענין זה: