ליקוטי חבר בן חיים ג קנג

ומ"ש תוס' ד' דמתני' ג' אף מן הנישואין כ' כוונתם מדתנן גירש איש פלוני את אשתו בל' זה וודאי אשתו מן הנשואין ג"כ בכלל: מה שיל"ד בד' רש"י שכ' על קלא דבתר נשואין קול זוכה או גרושה וק' קול זונה אפי' קודם נישואין הרי לא חיישי' לי' כדרבא לקמן ואולי רצה רש"י לומר שיצא קול בדבר ברור כי אשה זו נאסרת על בעלה הראשון משום זוכה אף שלא גרשה דאי גרשה היינו גרושה ומ"מ אם יצא קודם נישואין חיישי' ליה אבל לא לאחר נישואין ומה"ט כ' דייק רש"י לקמן על יצא שם זונה פנויי' שיצא עלי' קול ר"ל דבפנויי' ל"ש דבר ברור דאטו ראו כמכחול אלא בדברים נראין כגון פריצותא ומ"מ מפריצות אין ראי' כדרבא אבל בא"א שייך שפיר דבר ברור שאומרים פלוני ופלוני הי' אצל ב"ד כשאסרוה על בעלה אבל בתר נישואין לא חיישי' לי': ה"ז מגורשת כ' רש"י ומותרת לכל מ' דאפי' לכהן שרי' דלא כמו"ש הרמב"ם בה' אי"ב דאכהן אסורה ונ' דדייק ליה רש"י מדקאמר הש"ס קול ושוברו עמו דמ' דבעי' שיצאו שני הקולות יחד כד' הראב"ד ובאמת לא ס"ל לרש"י כן שכן כ' קול שחששנו לו תחלה וכ"כ לעיל חזר ויצא קול דאי כהראב"ד פשיטא א"וו דלא כהראב"ד ואמאי קרי לי' הש"ס שוברו עמו א"וו משום דמותרת לכל כלומר דקול מגורשת אינו כ"א שובר לקול הקידושין ולעולם גם במגורשת לא מחזקי' לה: יצא לה שם מזנה יל"ד מאי לה דקאמר רבא ונ' דזה שהביאו לרש"י לפ' מכותי או עבד לאפוקי מחייבי כריתות דחייבי כריתות דע"כ יצא הקול עם איזה מהקרובים זנתה והקול יוצא על שני' וודאי לא חיישי' לקלא אלא אפי' יצא לה לבדה דהיינו שהקול אומר כי הבועל כותי ועבד ועלי' לבדה אנו דנין אעפי"כ אין חוששין לה: ועד"ז יש להבין דגם רש"י מודה לד' ר"י בתוס' דסתם בעולה בחזקת בעולה לפסול אבל מ"מ לא עדיף מחד מבני פלני' לקמן דאמרי עיינו רבנן וקטן הוה ה"נ יאמרו עיינו רבנן וכשר הוה משא"כ אם הקול אומר כותי ועבד הוה ומ"מ קאמר רבא דלא חיישי' לי' והוצרך לומר טעמא משום דפריצותא בעלמא חזי וקרי לה מזנה: והיינו טעמא דרש"י ג"כ בבעולה שכ' דאפי' לכ"ג דהכל פסולין אצלה ול"ש עיינו רבנן ומ"מ אין חוששין: תו' ד"ה אכלה י"ל דאפי' לישראל קאמר ריב"נ דאם אתה אוסרה לכהן אף הישראל יוציאנה: ארוסה עי' חי' רשב"א שהי' לו גי' אחרת ברש"י: תוס' ד"ה ארוסה יע"ל דכשואין היינו כמו"ש הר"ן ריש כתובות דהוא הבאה לבית כדכ' ואם בית אשה נדרה ול"מ כשרואין אותה בבית אבי' כדמעיקרא וקרו לה נשואה דוודאי אין חוששין לה אפי' ארוסה שדרכה בבית אביה ג"כ אין חוששין לה: וכ' רש"י שהיינו מוחזקין בה שהיא פנויי' כ' שכ"כ לפ' דלמה לתנא לאשמעי' דממזרת אין חוששין לה פשיטא מי עדיף מנשואה וע"ז כ' רש"י דרישא מיירי במוחזקין בה שהיא פנויי' אבל בבאה ממרחק ואין מכירין אותה וקול יוצא שהיא נשואה אפשר אסרי' לה וכן יש לכוין במתני' פ' נתארמלה אשת איש הייתי וגרושה אני נאמנת וק' פשיטא א"וו שקול יוצא ג"כ שהיתה אשת איש כנגד הקול נאמנת לומר א"א הייתי וגרושה אני וצ"ע אבל בממזרת ושפחה מיירי שלא היתה מוחזקת בכשירה כלל ובכל זאת תנא תכא דאין חוששין לה: שלא לפלוני אין חוששין לה עי' חי' רשב"א שהשיג על גי' נננננננננננרש"י וכ' דמ' ליה לרש"י דקול דחיישי' דווקא היכא דאיכא תקנתא וכן רמז רש"י במתני' ולא תנשא בלא גט אבל שלא לפלוני א"כ תשאר עגונה לעולם כה"ג לא גזרו רבנן וה"ט דממזרת ונתינה דלא מהני בהו אפי' קול של דבר ברור וכ"ת א"כ ממזרת ונתינה ממילא ידעי' ול"ל למתני י"ל ע"ד שכ' דס"ד דהתם דמיירי בלית להו חזקה כלל שאין מכירין אותן ניזל בתר קלא קמ"ל דלא וי"ל עוד דזה בא רש"י ליישב שכ' על ממזרת יצא קול שהיא ממזרת ר"ל לעיל מיירי בדברים נראים ואשמעי' דבמקום עיגון לא אזלי' בתר קלא וכאן מיירי בדבר ברור דע"ד אחר לא משכחת דממזרת ודאשמעינן תרווי' ממזרת ושפחה י"ל אי אשמעי' רק ממזרת הו"א משום דאוקמי' אבהתי' דהך בחזקת כשרות ולא נבעלה מחייבי כריתות משא"כ בשפחה דל"ש זה קמ"ל דאפ"ה אקלא בעלמא לא גזרו במקום עיגון: רש"י ד"ה בעיר אחרת נקט רש"י מתקדשת כ' כוונתו דביום הקידושין יצא כאן קול באותה עיר פלוני' מתקדשת כלומר יש שם דברי' נראין ולמחרת יוצא הקול שנתקדשה וס"ד דהני תרי קלא ליצטרפי קמ"ל: ובענין נשואה לא רצה רש"י לפ' דיצא קול על ארוסה שהיא נשואה ונ"מ לענין הבעל זכאי דמה לכו לחוש לזכות בעל יחוש הוא ויברר: הקדש פלוני כ' רש"י לאסור נכסיו עליו יל"ד בלא"ה הרי יכול לומר ששאל על נדרו י"ל דמיירי בשבת דאין נשאלין או יצא הקול הקדיש ע"ד רבים דאין לו התרה: ולא רצה רש"י לפ' דאם מת שיזכה בו הקדש אולי דא"כ היינו הפקיר: הפקיר וכו' אין להק' פשיטא דלמא שוב זכה בהם י"ל דמיירי שהוא בעיר אחרת ולא הי' יכול לזכות בהם: גמ' מתקדשת כ' דבשעת מעשה בעי' שיצא הקול הנרות דולקות משום שמתקדשת אבל לאחר כן צריך הקול נתקדשה: וכ' רש"י בהא חשו רבנן שמא יאמרו כ' דדייק לי' רש"י דאי ס"ד מצ"ע חשו רבנן למלתא מאי מק' דלמא לא אקדשא אדרבא דלמא אקדשה א"וו אכן לא חיישי לה כלל ורק שמא יאמרו ואם הקול מתקדשת לא יאמרו כי אדרבא יאמרו לא אקדשא: ויע"ל דרש"י כ"כ ליישב קו' רשב"א על רש"י למה לא מזכיר הש"ס לפלוני ואמנם מדבעי' נתקדשה דווקא א"כ ע"כ הטעם רק משום שיאמרו ואטו משום שיאמרו כבא לעגן אשה עולמי' מאחר דלא ידעי' מאן קדשה: ומה"ט ג"כ לקמן גבי חד מבני פלניא אי לאו דחדא קטן חיישי' לקלא משום דאפשר דיהבי לה כולהו גיטא ולא מיעגנא: והנה עולא נקט בני אדם ובריי' דלוי נקטה נשים ותרוויי' לרבותא עולא אשמעי' אפי' בבני אדם בעי' כרות דולקות וברי' אשמעי' דבכרות דולקות גם בנשים סגי: