ליקוטי חבר בן חיים ג קנא

ואהא קאמר נימא דלא כר"י כלומר מי ס"ל כר"ח דמתני' דשבת דלא כר"י ומשני לי' אפ"ת ראב"י אבל הכא לכ"ע פסול משום מנומר ובזה מיושבי' ד' ר"ח לקמן שכ' דהא דקאמר הש"ס טעו בדר' ירמי' ר"ל קו' שניי' והק' הרמב"ן דהו"ל למימר טעו בדר' יודא ולמ"ש לא רצה לומר דטעה דהל' כר"י כ"א דטעה בדר' ירמי' דגם לרבנן בדיעבד כשר אלא שאינו מן המובחר: מתוך שאתה כאמן וכו' ע' רא"ש ורשב"א וי"ל דידע ר' אבהו דלא בא סופר זה לשאול דינא דא"כ מה לו להזכיר שכ' לפלוני אלא שרוצה לפסול ס"ת של פלוני ולא ידע ר' אבהו אי בחנם אי בשכר כ' לי' ואי בחנם בעא בידו דווקא ואי בשכר דכ"ג מהימן מטעם מתוך ולזה ישאלו תחלה ס"ת ביד מי דאם הוא ביד סופר עכ"פ פסול והשיבו ביד לוקח ולא ביד פלוני וא"כ שקראו ממילא ידע כי בשכר כ' לו ושוב א"ל מתוך: בענין כותבין מגילה להתלמד פ' דניזקין הנה הא דאביי דווקא בתינוק להתלמד הוא דאבעי' לי' היינו משום דבא למימר הכא דלא אפשר כתבי' אבל יל"ד כיון דידע אביי מפלוגתא דר"י ור"ל מאי קאמר דאפי' לר"י כיון דאדבק אדבק ואסור אפי' לתינוק להתלמד א"כ ר"י ור"ל במאי פליגי אי לתרוויי' אין כותבין ותו הי' לכאורה פלוגתא דר"י ור"ל היינו פלוגתא דת"ק ור"י דמייתי הש"ס מקמי הכי ולימא מר הל' כמר ומר הל' כמר ועו"ק אי לר"י דאמר מגילה מגילה ניתנה כותבין מגילות וכמו"ש הרא"ש וקיי"ל כר"י כדפסק הרי"ף ק' הל' אהל כדקיי"ל מ"ע על כל א' מישראל לכתוב לו ס"ת שנא' ועתה כתבו לכם את השירה הזאת וכ' הרמב' בהל' ס"ת דאין לומר דקאי אפ' האזינו דאין כותבין תורה מגילות א"כ לר"י דס"ל כותבין מגילות מ"ע לכתוב ס"ת מנ"ל קו' זו בח"ס חיו"ד סי' רנ"ד וכ' דלעולם י"ל גם ר"י סבר אין כותבין ופלוגתיי' דר"י ור"ל מ"ט דת"ק ר"ל ס"ל משום תורה חתומה נתנה ור"י ס"ל מגילה ניתנה אלא דכיון דאדבק אדבק ומ"מ לד' הרי"ף לפי מה שמפ' הרא"ש דבריו הדרן הנך ב' קושיות לדוכתא וצ"ע גם ק' לי ע"ד הרמב' דלמא לעולם אהאזינו קאי וכ"ת אין כותבין מגילות כשם שכותבין מזוזה ותפילין משום שמצוה לכתוב כך אם נימא שמצוה לכתוב האזינו ג"כ ל"ש אין כותבין מגילות וצ"ע קו' זו תי' ג"כ בח"ס שם אמנם לד' הרי"ף י"ל דתי' ב' של הרא"ש עיקר דדווקא להתלמד מותר משום לא אפשר דעת לעשות: אלא דמ"מ גם לדידן לא א"ש אלא למסקנא דמסקי' כתנאי שפיר י"ל דפליגי ר"י ור"ל מ"ט דת"ק משא"כ אביי דלא ידע ע"כ מהך בריי' מדקמבעי לי' א"כ מאי סבר במ"פ ר"י ור"ל אי גם לר"י אין כותבין ואולי י"ל דפליגי אי דרשי' סמוכי' בכל התורה למ"ד מגילה ניתנה ל"ש סמוכין דכל פרשה נכתבה בזמנה חוץ ממשנה תורה שנאמר בב"א משא"כ אי חתימה ניתנה בכל התורה דרשי' סמוכין: והנה הכ"מ בהל' ס"ת הביא ראי' דס"ל אין כותבין מגמ' דיומא דמק' מטבלא ש"מ כותבין ומסיק בסירוגין וכ' דמ"מ לתינוק להתלמד ליכא למפשט משם דהתם אפשר ותינוק לא אפשר כמו שהסביר והש"ס ביומא בא למפשט לקולא דאי התם כותבין כ"ש הכא ודחה הש"ס ומ"מ י"ל משום דהתם אפשר דרשי' אבל בלא אפשר כותבין: וכ' עוד הכ"מ דהרי"ף לא כ"כ כ"א בדעתו להשלים ויל"ד א"כ מאי וכן הלכתא דקאמר הרי"ף הא בדעתו להשלים ליכא מאן דפליג ותו בדעתו להשלים אפי' שלא לצורך להתלמד ג"כ שרי וצ"ע והנה הא דאשמעינן ת"ק דדעתו להשלים מותר ק' פשיטא אטו יכתוב ס"ת בב"א וכ' דס"ד דעכ"פ לתינוק לא נתן להתלמד דנגזור שיאמרו להתלמד מותר אף באין דעתו להשלים קמ"ל דלא גזרי': בבראשי' וכו' בתו"כ וכו' כ' מד' רש"י דס"ל לר"י דפרשיות שנאמרו בב"א אסור לכותבם פסקי פסקי וכ"כ רש"י לקמן מגלת בראשית: רש"י חתומה ניתנה יל"ד א"כ לר"ל הי' מרע"ה שונה ארבעי' שנה התורה בע"פ ומתורגמנא דר"ל דריש לקמן מכתב לך הנאמר בכי תשא דדברי' שבכתב א"א רשאי לאומרם בע"פ וצ"ל כיון דחתומה ניתנה אף דפסוק זה נכתב בכי תשא מ"מ לא נאמר למרע"ה עד לאחר גמר נתינת כל התורה ומה"ט י"ל דר"י דס"ל מגילה מגילה ניתנה דריש לקרא לקמן על ענין אחר דל"ש למימר אמקצת התורה עד כי תשא כתב לך הדברי' האלה: תוס' ד"ה פ' טמאי' ע' רש"א ובלא"ה א"א לפ' כן ד' תוס' דהרי רש"א יישב זה במ"ש שבאמת הי' יכולין ליטהר אלא שרצה לידע הדין: רוב בכתב רוב בע"פ יל"ד כיתי סופר ונחזי והי' אפשר לומר דפלוגתיי' בהל' שנשתכחו אם הי' מאותן הנדרשי' מי"ג מדות או מדברי' שבע"פ: ויע"ל דמ"ד רוב בכתב ס"ל כל אסמכתות שמסרו לנו רז"ל כך קיבלן מרע"ה מסיני וממילא רוב בכתב ומ"ד רוב בע"פ ס"ל דהסמיכות מד"ס שלא תשתכח תורה שבע"פ אבל באמת רוב בע"פ: רש"י פ' לוים לשיר יל"ד למ"ד לא הקריבו נסכי' במדבר שיר מאי עבידא לי' הרי אין אומרים שיר כ"א על היין ואולי זה דווקא לאחר שנהגו נסכי' אבל לא זכיתי להבין מ"ט לא פי' רש"י משום דיני לוים הנאמרי' בבהעלותך לקיחת שער טבילה תנופה קרבנות דקודם לכן לא יוכלו לעבוד לא עבודת כתף ולא שאר עבודת וצ"ע: דתקיפי למגמרינהו פי' וכרת השי"ת ברית שלא תשתכח כדכ' ואני זאת ברית דברי אשר שמתי בפיך לא ימושו מפיך וגו': סוגי' דאמתלא פ' המגרש. יצא שמה בעיר יל"ד אמאי לא תנן יצא קול ורש"י פי' פנוי' שיצא עליה קול וכ' מתקדשת ומה שנדחה בגמ' לקמן ונ' ד' רש"י דמשעה שיוצא מקרי קול ואחר שהוחזק מקרי שם אף דבמזנה לא מ' קצת הכי מ"מ ל' שמה וק' שמה של מי דחק רש"י לפ' כן ולזה פירש אותה פנוי' שיצא עלי' קול בשעת מעשה כשהי' דברים נראים פלוני' מתקדשת היום ולתכלית זה כרות דולקות וכו' ואח"ז יצא שמה בעיר מקודשת כלומר שנתקדשת אזי היא מקודשת ובעי תכא לומר דמקדשת דהיינו נתקדשה