ליקוטי חבר בן חיים ג קנ

שלא כהוגן וע"ז כ' מאחר דמבית חשמונאי הי' לא עשה קודם שנזרקה בו מינות מה שלא ראה מבית אבותיו: ד"ה תרי ותרי בסו"ד ע' רמב"ן מ"ש ע"ד: מקוה פסולו ביחיד יל"ד אי בעי' רגלי' לדבר מה רגלי' לדבר שייך במקוה ואולי חסר ואתאי הוה כמו רגלי' לדבר ומ"מ אי בעי' שתיקה כהודאה ק': וכ' רש"י דאמו של ינאי נישבת קודם שנשאת לאביו ויל"ד ד למא לאחר נישואין קודם לידת ינאי וכ' דק' לי' לרש"י דלמא קול בעלמא הי' ויבוקש ולא נמצאו עדי' וקלא דבתר נישואין לא חיישי' לי' א"וו קודם נישואי' יצא הקול וקלא דקמא נישואין חיישי' לי': וכ' ה"ד ויבוקש דמ' דאחזקו לינאי דכשר כוונתו ליישב קו' תוס' רי"ד דלמא היינו ולא נמצא משום שלא הי' כ"א ע"א וכרבא דבדבר שבערוה לא מהני ע"א לזה כ' רש"י דמ' לש"ס שהחזיקו לינאי בכשר: פ' הנזיקין הי' עושה עמו לא קאמר פועל העושה דס"ד דווקא פועל דאף דיש לו לירא שיפסיד שכרו ומ"מ אומר הוא דנאמן לכך נקט סתמא כלומר אפי' עושה עמו בחנם: הי' עושה עמו בזבחי' כ' דנקט תכא פיגול דלא תימא משו"ה לא תנן במתני' בפגול שוגגין פטורין משום דשוגגין איכן נאמנין כלל קמ"ל דלא היא אלא משום דזמנין נאמני' זמנין אינן נאמנין שבק תנא לשוגגין: ובענין הראי' מכו"ג יש לעיין דלמא התם ה"ט משום דחזקה א"א חוטא ולא לו ואלו לא הי' אמת לא הי' מחלל יוה"כ בחנם אא"כ בכל פיגול נימא הכי אילו לא הי' אמת לא הי' מביא חולין בעזרה וע"כ צ"ל כיון שהבעלי' משמסרו קרבנם לכהן הם בחזקת פטור ע"י חזקה א"א חוטא ולא לו לא מייתי בעלי' לחזקת חיוב וכ"ה בכו"ג לענין ציבור: וכ' רש"י דהראי' מפר ושעיר וק' מפר מאי ראי' איכא הא פר משלו בא וכ' כוונת רש"י דאם אומר אחר שהזה דם השעיר כי הפר הי' פיגול א"כ גם מעשה השעיר לא הועיל כדתנן ביומא ואמאי ניהמני' על הפר וכ"ת מתוך שנאמן על פר של עצמו נאמן גם על השעיר לא היא דווקא אם הפסיד כל שכרו דינא הכי משא"כ אם לא הפסיד רק שכר אזכרות אמרי' דקאמר תמות נפשי עם פלשתי' וה"נ הכי: וכ' רש"י לבסוף דפגול שהזה ע"מ להקטיר חוץ לזמנו ולא כ' רש"י כן בתחלת סוגי' דכו"ג משום דאיכא למימר שהזה על הכפורת ע"מ להזות לפני הפרוכת חוץ לזמנו ואמנם מדקאמר הש"ס דחזי' בפשפיש דקאי על הזאת הפרוכת כמו"ש רש"י ומאי שייך זה כ' רש"י שפיגל ע"מ להקטיר חוץ לזמנו: ומה שלא כ' רש"י ג"כ מהזאה שעל מזבח הזהב י"ל מהתם אין ראי' כ"כ דקיי"ל דמערה דם הפר קודם הזאה זו לתוך דם השעיר וי"ל מתוך שנאמן על שלו נאמן על של חבירו: ונ' דזה תלי' בפלוגתת הפוסקי' בסוגי' דאין אדם אוסר אי בשותפות שייך לצעורי קמכוין או לא ע' רש"א ותוס' חולין שם: והנה קו' הש"ס דשמעינ' דפיגול אף דפיגול במחשבה אא"כ ל"ל כה"ג לידוק מכל פיגול דעלמא ש"מ דיש לדחות דמחשבה ל"ד א"כ גם מכו"ג אין ראי': וכ' רש"י דהא דנאמן משום דכל המקריב וכו' ותוס' דחו זה דסוגיין לר' יוסי דס"ל האי קרא לאו בקדשי' הנעשי' בפני' מיירי וע"ז כ' לבסוף ומיהו ק': והנה הרש"א כ' לעיל דלאביי ל"ש פיגול בכו"ג והא וודאי פשיטא דהראי' דלא כאביי אבל ההכרח שכ' רש"א יש לדחות דהרי שייך בידו בין הזאת הכפורת להזאת הפרוכת שעדן בידו: והנה משום קשיא דקאמר הש"ס פליג אביי ולית לי' דרבא אבל רבא לא קשיא לי' כ"כ דמדכ' רחמנא וכל אדם לא יהי' באוהל מועד ש"מ דגם בפשפש לא ניחא לרחמנא דליחזי אינש דמ"ש: אבל אכתי ק' דלמא שמענא דפיגול ונהי דבתר הכי הוה מ"מ עדן לא אשכחי' ולא א"ל וה"ט דרבא דהבו דלא לוסיף עלה דאשכחי' ולא א"ל לא מצינו בכו"ג: והנה ר"ת לפי מה שהביאו דבריו בתוס' מס' לי' אי שותק דווקא או אינו מכחיש סגי ולזה כ' אי שותק דווקא א"ש ד' אביי באשתו זנתה משום שוי' חד"א ואי שותק ל"ד צ"ל מדרבנן והתוס' דחו דע"כ שותק דווקא: וע' ברמב"ן קידושין הכל באר היטב וכבר הקשו קו' הרמב"ן בתוס' קידושין ד"ה אין דבר שבערוה וביבמות פ' האשה רבה וכ' בזה הענין במק"א: והנה בזבחי' תי' תוס' על קו' מר' יוסי דהכא מיירי שהזה שלא לשמה וכ' ולא נהירא כ' כוונתם דהרי למזיד לא חשדי' לי' ובשוגג בשלמא בשאר קרבנות בקל יכול לטעות מחטא לחטא וכיו"ב משא"כ בעבודת יו"הכ הרי ענין ומקום ההזאה מעורר אותו שעובד עבודת יוה"כ והיאיך יזה שלא לשמה: והנה קו' תוס' בשמעתין עיקרה מטהרות דקידושין אלא שיש לדחות דלמא התם ג"כ מאי ע"א פועל לזה מייתי מחלב דל"ש כ"א ע"א ואמנם מחלב גופי' אין קו' דלמא התם גזיה"כ מאו הודע אמנם מאחר דאביי בקידושין נקט טהרות וחלב בחדא מחתא מסתמא תרוויי' לאו בפועל מיירי אמנם בקידושין הביאו משורך כרבע דל"ש ג"כ פועל ול"ל קרא ומ"מ ע"א מהימן: וכ' רש"י אי אתה נאמן הואיל ואינו בידך ש"מ דרש"י כרשב"א ס"ל דרב אמי דלא שאל אם אשכחי' או לא כאביי ס"ל וכ"ת בס"ת מאי בידו שייך כ"כ הרשב"א שיכול לקדור האזכרות ואף דעבר בל"ת בלא תעשון כן הרי גם במפגל עובר על ל"ת דלא יחשב: שכר דס"ת כולי' מי הפסיד ע' רשב"א וי"ל דס"ת בימי' עמד לב' דברי' לקרות בו בציבור ולתשב"ר ומ' לי' לר' ירמי' דבציבור אין קורין בו אבל עם תשב"ר יוכל ללמוד מתוכו והיינו דק' לי' על ר' אמי ואמר לי' אינו שוה כלום דאפי' ללמוד בתוכו עם תשב"ר אסור גזירה שמא יקרו בה בציבור: נימא דלא כר"י וק' הא באמת קיי"ל כחכמי' וכ' דלאו מר"י מק' לי' כ"א מחכמי' דהנה נחלקו לעיל פ' המביא בתרא ר"ח וראב"י לר"ח לרבנן פסול גמור דכ' ע"ג כ' איכו כתב ולראב"י לרבנן מן המובחר הוא דלא הוה והנה ר"ח קאמר במ' שבת לטעמי' דמתני' דהבונה דכ' ע"ג כ' פטור דלא כר"י מדקאמר ר' אמי דאינו שוה כלום ש"מ דכר"ח ס"ל