ליקוטי חבר בן חיים ג קמו

והרביצה ע"כ לגזול הגביה דהרי היתה רבוצה והי' יכול לשוחטה לע"ז: ורש"י בגיטין אפשר דבאמת אזיל בשטת תוס' בחולין דאי' והקדש דין א' להם ואפי' גזלן אינו יכול לאסור כמו שאינו יכול להקדיש: אלא דאכתי אש"ס גופא יק' מנ"ל להק' אר"נ ור"ע ור"י דלמא אינהו ס"ל הגבהה לאו צורך ניסוך וממילא הגביה ע"מ לגזול ונ' דהש"ס ק' לי' א"כ הו"ל למתני מנסך בהדי מפגל דמזיד חייב אבל שוגג פטור פשיטא דהרי קלב"מ דכיון דהי' שוגג ועל איזו דרך שכ' רש"י בחולין שם עכ"פ לא הי' בדעתו לגזול אע"כ מיירי בשוגג ג"כ היכי דל"ש קלב"מ וע"ז אפשר דרמז רש"י במה שהאריך שם לבאר דאפי' בלא התראה שייך קלב"מ דהרי חייבי מיתות שוגגין ג"כ פטורי' מתשלומין בא לרמז כלאחר יד דאפי' בשוגג שייך קלב"מ ושפיר הק' הש"ס ומ"מ לד' רש"י בגיטין אין זה דקדוק דכיון דקיי"ל כר"י וכולא סוגי' בגיטין אליבא דר"י אזלא דלר"י שייך קנסא ולר"י כולא מלתא שוגג פטור אגב אורחא תנן דפשיטא דל"ש שלא יהא כ"א הולך: שבתי וראה דכוונת רש"י בחולין ענין אחר דהרי מתרץ שם הש"ס בדאי' לי' שותפות בגוה ובשותף מאי הגביה ע"מ לגזול שייך א"וו דלא בעי' כ"א ע"מ לאוסרו וכמו"ש ובגיטין אין הכרח דקאי אליבא דלי"ק דר"נ ור"ע ור"י דלמא כר"ה או כלי"ב שם ולא מיירי בשותפות: ועד"ז נ' ליישב מדוע פי' רש"י שם הסוגי' אליבא דר"י נהי דהל' כר"י מ"מ למאי נ"מ כ' רש"י שם כן דלמא סוגי' אף כחזקי' אמנם מדמוקי לה בלי"ב בישראל מומר ואי כחזקי' אמאי שוגג פטור כדי שיודיעו וכי מה מהני לן הודעתו אטו ישראל מומר מהימן מידי א"וו סוגי' כר"י: אא"כ ע"כ אתה צ"ל דחזקי' או כר"ה ס"ל או כלי"ק דר"כ וזה לא ניחא לא לרש"י ולא לרמב"ם ומה"ט ד' רש"י ורמב"ם דגם לל"ב מצי לאוקמי לה בשותפות אלא מאחר דקיי"ל כר"י מוקמי' לה בישראל מומר ולעולם תי' דשותפות עיקר גם ללי"ב ואצטריך אליבא דחזקי': ועד"ז יש להביא ג"כ ראי' לד' רש"י והרמב"ם מקו' תוס' בחולין שם דלמאי דמוקי לה בישראל מומר י"ל דלא ניסך היין כ"א אוסרו בנגיעה ול"ש קלב"מ ומדלא משכי הש"ס בגיטין הכי ש"מ דמוקי לה בשותפות ולד' תוס' דללי"ב ל"מ שותפות אתה צ"ל דסוגי' דגיטין שלא אליבא דהל' או כלי"ק דר"נ ור"ע ור"י או כר"ה וזה דוחק דגם ללי"ב מהכי שותפות ומ"מ למ"ש רש"י דאגבהי' ע"מ לגוזלו ג"כ צריך לומר דסוגי' כר"ה דללי"ב דר"כ ור"ע ור"י כיון דאמרי' לצעורי קמכוין א"כ לא הגביה לגזול כלל: וכ' רש"י מערב יי"נ ביין כשר של חבירו ואוסרו בהנאה לכאורה כוונתו למ"ש בב"ק רפ"ק גבי כ"ד אבות נזיקין דר"ח דמערב א"א לומר דהרי יוכל למוכרו חוץ מדמי יי"נ שבו וע"כ שמואל דאמר מערב בשמעתין ס"ל דאסור למוכרו לנכרי חוץ מדמי יי"נ שבו אא"כ ק' דשמואל אדשמואל דהרי בהדי' פסק שמואל פ' השוכר בע"ז כרשב"ג אפי' ביין ביין וצ"ל ד' רש"י דר"נ דאמר התם דבסתם יינם דווקא הל' כרשב"ג יין ביין הוא רק מפ' מלתא דשמואל ושמואל גופי' ביי"נ גמור לא ס"ל הכי וז"ש רש"י מערב יי"נ כלומר גמור ביין כשר של חבירו ואסרו בהנאה: אמנם הא גופא צריך ביאור למה לא יהא אי' שתיי' היזק הרי מטמא טהרות חולין מקרי היזק משום דלא חזי לי' בימי טהרתו אף דכל יומי מזדמני טמאי' שיקחו ממנו ונ' קצת ליישב דבפ' כל הצלמי' גבי פלוגתא דר"א ורבנן ביוליך הנאה לים המלח כ' רש"י דרשב"ג דאמר ימכר כולו לנכרי ג"כ לית לי' דר"א וק' לפי"ז ר"ח דפסק בחבית כר"א פליגא אדרב פ' השוכר דפסק בחבי' כרשב"ג ולמה לא קאמר הש"ס ואף רב ס"ל כר"א בר אהבה דפליג אדר"ח מדפסק רב כרשב"ג אלא ש"מ דמשכחת לי' לרשב"ג קולא אחריתי ואין ראי' מרב אלא דהך קולא לא שכיחא ול"מ לרש"י לאוקמי כולא מלתא דרשב"ג משום הך קולא אבל דלא נימא דר"ח תלמיד רב פליג אדרב שפיר גם מסתברא הך קולא והיינו דלר"א יי"נ צריך שיוליך הנאה לים המלח אבל לרשב"ג צריך רק לומר להגוי שמוכר לו עשר חבי' בעד ט' אבל יוכל להעלות שער כל חבית עד שישתכר גם בדמי חביו' יי"נ כיון שאומר לו בפי' כי חבית א' שא' מהם נותן לו בחנם נמצא דמה שהפסידו המזיק הזה בשתיי' מרויח ע"י התערובות ע"ד שכ' וזה כוונת רש"י לכאו': ונ' דגם להרמב"ם פט"ז ממ"א ק' לי' הך פסקא דר"ח מול פסקא דרב ומה"ט כ' הרמב"ם דרשב"ג ור"א אמרו ד"א מוכרו לנכרי בעד כל דמי' ודמי אי' מוליך אח"כ לים המלח וע' בכ"מ שם ולמ"ש מה שהביא להרמב"ם לפ' כן: ועכ"פ מבואר מד' הרמב"ם דגם לר"א אסור בשתיי' דבאפה בעצי אשירה פת מבואר מד' הרמב"ם פ"ה מה' ע"ז דהפת לגמרי מותר לאחר שהוליך הנאה לים המלח התם לא נתעכב אי' כ"א הנאת אי' והרי השליך הנאת האי' לים המלח: ולכאורה רש"י ס"ל דלר"א אפי' בשתיי' מותר וזה כוונת רש"י פ' כל הצלמים במ"ש דליתא לאי' בעיני' ר"ל דלרשב"ג לא נהנה רק מהנאת המכירה אבל לא נהנה בעי' מן האי' משא"כ לר"א שרי להנות מן האי' בעין דהיינו לשתותו וצ"ע: וכ"ת א"כ אמאי לא נקט רש"י דר"א תחת רשב"ג היינו משום דר"א בר אהבה פליג אר"ח וקאמר בפת דווקא קאמר ר"א משא"כ דרשב"ג לכ"ע מיירי ביין ביין אלא דק אכתי כיון דביי"נ לא קיי"ל ביין ביין כרשב"ג מנ"ל לרש"י דר' חייא ס"ל אפי' ביין ביין ביי"נ גמור כרשב"ג ועוד מה הביאו לרש"י שם לפ' כן וכ"כ בענין זה במק"א ואמנם אם נעיין בד' רש"י ב"ק שם שתחלת דברי' מטמא ומדמע ומנסך לא כ' בתורה כ"א הם בכלל נזק וכו' וסיים דהא דמנסך ע"כ ממש כ' כוונת רש"י דבכלל אבות ל"ש כ"א נזק שהיא נזק דאוריי' ובטמא כ' רש"י תרומה דאסור מה"ת ובמדמע רש"י לטעמי' דס"ל פ' גי"ה בסוגי' דזרוע דתרומה מה"ת בא' ומאה מקרא דאת מקדשו וע"ז כ' במנסך ע"כ מה"ט מנסך דמערב מה"ת שרי למזבן לי' ובלבד שלא יהנה מדמי אי' וס"ל לרש"י דשלא ליהנות מדמי אי' הוא מה"ת דהו"ל כאי' שיכול להסירו דלא בטיל ואפשר דלמזבין לד' לרש"י ה"ה דמצי שתי לי' מה"ת אחר ששפך כדי אי' ממנו וכד' רש"י פ' השוכר בכל יבש ביבש