ליקוטי חבר בן חיים ג קמה

התראה חייב לשלם עכ"פ וי"ל דקאי אכולהו תלתא בבי דנקט והכי מסתבר: והנה הרע"ב בפי' משנתינו קאזיל בשטת רמב"ן דקיי"ל כשמואל בדיני והביא רק מערב ודבריו עדן צריכין ביאור והתוי"ט לא עמד לא ע"ד הרמב"ם בפי' המשנה כדרכו ולא ע"ד הרע"ב ונבוא אי"ה עוד בס"ד לפנינו: ראי' אחרת לפסק הרמב"ם כרב י"ל דלכאו' יל"ד לרב אמאי לא תנן במתני' סתמא כב' הרמב"ם ריש פ"ז מחובל ומזיק כל המזיק את חבירו היזק שאי"נ חייב במזיד ופטור בשוגג ונ' דזה הביאו לשמואל למימר דהנך דווקא וקנסא מקנסא לא ילפי' ואמנם מאחר דאצטריך תנא לאשמעי' מנסך ממש כדר' ירמי' דלא אמרי' קלב"מ כדקאמר הש"ס בהדי' לקמן ואי אשמעי' רק מנסך סד"א משום דמפסיד לי' לגמרי א"כ אצטריך שוב כולהו ולעולם הנך ל"ד וילפי' קנסא מקנסא ומעתה שמואל דלית לי' דר' ירמי' ושפיר ק' לי' אי הנך ל"ד לתני כל הרמב"ם א"וו הנך דוקא ומנסך היינו מערב ואנן דקיי"ל כר' ירמי' כדפסק הרמב"ם בה' גניבה גבי מגרר כוס א"כ אדרבא מהא מתני' דתנן מנסך ילפי' ול"ק כלל עלי' דמתני' דהרי אצטריך ממילא קיי"ל כרב דלהך ל"ד: ועפי"ז ד' הרע"ב דוודאי פסק ג"כ כר' ירמי' ובכל זאת שבקא לדרב צריכין ביאור ונבוא לזה בס"ד בד' תוס' לפנינו בפלוגתת רב ושמואל: וכ' רש"י דמטמא טהרות של חבירו כגון תרומה ולולי שכ' רש"י כגון תרומה היינו אומרי' דטהרות לרבותא דר"י דאף דהפסיד לו רק דבר מועט דהכי חזי לי' בימי טומאתו מ"מ קנסוהו רבנן ותרומה נקט רש"י לרבותא דחזקי' דאף דהפסידו לגמרי מ"מ פטרוהו רבנן בשוגג וכבר כ' במק"א אבל התחיל רש"י בטהרות דמ' כל טהרות וסיים כגון תרומה ל' זה וודאי ק' להלום ונ' ד' רש"י דהנה העושה כן להקניט חבירו מטמא טהרותיו וודאי בכלל ע"ה ומדקרי לי' ר"י חבירו גם הוא ע"ה וא"כ בלא"ה טהרותיו לדידן מעיקרא טמאי' ולדידי' גם עכשו טהורי' ומאי הפסידו ע"ז כ' דבתרומה גם ע"ה נזהר בטהרה דיודע דתרומה טמאה אסורה באכילה נמצא דעיקר הקנס הי' על טהרות תרומה וז"ש רש"י טהרותיו של חבירו ר"ל ע"ה היינו כגון תרומה ובל' כגון אפשר רמז גם למעשר שני דכ' בהדי' בקרא דאסור בטמא: רש"י והמדמע וצריך למוכרו לכהני' בזול אולי כוונת רש"י דמדמע לא הוה הפסד כ"א ברשות ישראל שמפסידו שצריך למוכרו לכהני' בזול משא"כ אם הי' החולין של כהן ואף דהי' יכול למוכרו לישראל ביוקר ועכשו אינו יכול היינו מניעת ריוח ומניעת ריוח לא מקרי היזק וצ"ע: והמנסך כ' רש"י יין חבירו ול כוונת רש"י דלמאי דמסקי' לקמן אי לאו דמדאגבהי' ע"מ לגוזלו כפי' רש"י לקמן קני' הו"ל קלב"מ א"כ נהי דבי"ל שותפות בגוי' לכ"ע אוסר דשא"ש וא"כ נהי דאוסר בשותפות אבל מתני' ע"כ מיירי במנסך יין חבירו דבשותפות א"צ להגביה וקלב"מ: ועד"ז הי' כ' ליישב קו' תוס' בחולין שם כיון דגם בלי"ב מהני שותפות מה זה שחזר והק' י"ל דבב' אוחזין וודאי לא הי' לו להקשות אבל קסבר שיתרץ לו שותפות ויק' לו במנסך מא"ל הא בשותפות קלב"מ ומשני לי' בישראל מומר: ואמנם הרמב"ם פ"ז מחובל ומזיק כ' דפשיטא דגם במנסך ל"ש קלב"מ וע"כ ס"ל דרב ושמואל פליגי בדר"י ור' אבין ותרוויי' ס"ל הגבה צורך ניסוך וכתי' בתרא בתוס': שוגג פטור כ' רש"י בגמ' מפ' טעמא אף דלר"י אדרבא אמזיד חייב אצטריך טעמא אמנם אי לא דגלי לן ר"י דהיזק שאי"נ ל"ש היזק הוה ק' לן הרי לא חלקה תורה בניזקין בין שוגג למזיד וא"כ שפיר לשוגג אצטריך טעמא: פטור כ' רש"י מתשלומין כ"כ במק"א דלחזקי' כ' רש"י כן אבל באמת ע"כ אין הענין כך דהרי מסקי' לקמן דאמחשבה גם לחזקי' לא מחייב ומ"מ חייב בדיני שמים וא"כ ה"ה לר"י חייב בדיני שמים אפי' בשוגג דמה התם שנתכוין ליהנות חבירו הואיל ובא תקלה על ידו חייב בדיני שמים שוגג דבכל התורה חייב נהי דהכא מתשלומי' פטיר קרא אבל בדיני שמים חייב: אלא דמד' רש"י לקמן לכאורה ל"מ כן שכ' חייב בדיני שמים הואיל ונתכוין להפסיד חבירו כ' דבס"ד הוא דכ' רש"י כן ליישב דאמאי לא משני הש"ס דהך בריי' בשוגג מיירי א"וו דמ' לחזקי' דבשוגג אפי' בדיני שמים ומ"מ במשנתינו כ' רש"י דלכ"ע רק מתשלומין פטור וכמו"ש דזה מוכח מתי' הש"ס לקמן לפי מה שהסביר שם רש"י:. רש"י ד"ה מנסך ששכשך ידו לשם ע"ז וכך היתה עבודתן כלומר אף שאין זה דרך פנים כיון שעבודתה בכך מיקרי ניסוך: אמנם מה בעי רש"י בזה נ' שכ"כ משום שכ' לקמן דאגבהה ע"מ לגוזלו כוונת רש"י כתי' קמא של תוס' דטעמא דרב משום דס"ל הגבהה לאו צורך ניסוך ולמאי אגבהי' וע"כ ע"מ לגוזלו והיינו אי אמרי' דאוסר בשכשוך בעלמא ומשוי לי' יי"נ גמור: ואמנם בחולין בסוגי' דרבוצה כ' רש"י שהגביה ע"א לאוסרו והי' כ' לומר דאעפי"כ ד' רש"י אחד הן וכוונת רש"י דמה"ט אמרי' דהגביה ע"מ לגוזלו משום דהרי רצה לנסכו ואין דרך לנסך לע"ז יין של חבירו וכמו"ש הר"ן פ' אין מעמידין דמה"ט לא גזרו על מגע רק משום בנותי' ולא משום ניסוך דאין דרך לנסך יין חבירו לע"ז וע"כ הגביה תחלה ע"מ לגזול ונתחייב בתשלומין אלא דממק"א בחולין שם מבואר מד' רש"י דלית לי' כשמעתי' דהכא דהגביה ע"מ לגזול משום דלנסך הי' אפשר בלא הגבה וכמו"ש דהרי כ' אח"כ על מה דאמרי' נכרי שניסך שלא בפני ע"ז כ' רש"י דר"ל ע"י שכשוך כלומר דאל"ה ל"ש שלא בפני ע"ז ולמה לא כ' רש"י לעיל אמנסך וממילא כדע גם בהך פי' ניסוך שלא בפני ע"ז אלא ש"מ דרש"י ס"ל דאפי' במנסך ממש כלומר ששפך לתוך ספל לפני ע"ז מיירי ומ"מ משעה שהגביה רק ע"מ לאוסרו כבר נתחייב וס"ל לרש"י בחולין כתי' בתרא של תוס' בשמעתין דלאו בהגבה צורך ניסוך פליגי ובשמעתין ד' רש"י דבהגבה צורך ניסוך פליגו וכתי' קמא של תוס': ואמנם מאי הביא לרש"י בחולין לחזור בו משמעתין דגיטין נ' דרש"י דייק שם מד' ר' הונא דבהגביה והרביצה ל"ש אא"א דשא"ש והק' תוס' א"כ מאי פריך מהמנסך הא גם התם הגביה ע"כ קודם ניסוך דאל"כ הרי קלב"מ אמנם התינח אם ההגבה הי' ע"י לגזול אבל הש"ס מוקי לה בהגביה רק ע"מ לאסור וא"כ לא הוה גזלן עלה ושפיר הוה דבר שאינו שלו והיינו משום דהגבה צורך ניסוך משא"כ בבהמת חבירו שהגביה