ליקוטי חבר בן חיים ג קמד

ועד"ז יש ליישב קו' שכ' לעיל למה לא תני מפגל בהדי מטמא ומדמע די"ל כמו"ש לעיל דמתני' בפגול אפי' לר"מ אתי' וה"ט דפוטר ר"מ בשוגג משום דהכהן לטובת הבעלים הי' מכוין אלא ששגג במחשבה ולכך פטור: וכ"ת דיין שטימא את הטהור הרי ג"כ נתכוין לטובת הבעלי' ואפ"ה חייב ולפי ד' תוס' בסנהדרין אפי' לרבנן דפליגי אר"מ חייב כ"כ תוס' בסנהדרין דחכם בהוראתו מגרע גרע דיש לו לדקדק יותר וכעין דתנן במס' אבות שגגת תלמוד עולה זדון: ועכ"פ מקו' זאת של הרשב"א י"ל דפיגול במחשבה בעלמא והא דאמרי' לקמן דלמא דשמענא ה"ק הש"ס דעד דלא שמענא אם אינו מזיד שמשלם זולת זה לא מהימן: רש"י ששקל משקולות כנגדן דאי בגופן מיד הוה לי' להש"ס למפרך בגופן מעשה קעביד בהו: דאסח דעתי' י"לד מאן שם באחריות על שמירת מי חטאת של חבירו וכ' מד' תוס' דמיירי בשומר וכ"ת א"כ פושע ומטעם פושע יהא חייב י"ל דגם פושע מטעם מזיק חייב וכיון דמשום היזק פטור גם משום פשיעה פטור וז"ש תוס' בתי' בתרא דס"ד דמחייב מטעם שולח יד דגרע מפושע קמ"ל דאפ"ה פטור אמנם מד' הרמב"ם בה' פרה למדנו דהענין הוא דכל שבידו ועשה מלאכה לא אהני שמירת שומר כלל והיינו דגם הכא מיירי שהי' כאן שומר למי פרה אלו אבל ע"י שלקחן זה בידו ואסח דעתי' אינו מועיל שמירת השומר: וז"נ טעם ר"ח שמפ' בכנגדן ששקל בהן משקולות שלא לצורך דאס"ד דמיירי כפי' רש"י ששקל לצורך כנגדן כה"ג אפי' היסח הדעת לא בעי': וראיתי ברא"ש ב"ק צ"ח בשלהי דינא דגרמי שכ' דלמאן דדאין דינא דגרמי חייב בפרת חטאת אפי' אמחשבה וזה נוסף עוד ע"ד הרמב"ם דמחייב רק במלאכה וצל"ע ע"ד הרמב"ן בחי' והרשב"א בשמעתין שכ' דאפי' למאן דס"ל היזק שאינו ניכר ל"ש היזק מודה הוא במוכר שט"ח וחזר ומחלו וכ' הטעם הרי בהדי' אמרי' בפ' הכותב פ"י דדווקא למאן דדאין דינא דגרמי מיחייב במוכר שט"ח ומחלו לא זולת וצ"ע: וכ' הרמב"ן דהו"מ הש"ס לתרץ דחזקי' כעולא ס"ל אלא דמ' לי' דרב דאמר במזיק שעבוד חבירו פליגו הוא העיקר: ולקו' זו דרמזו תוס' פ' השולח שם שכ' דע"כ האי היזק מ"מ ניכר טפי משאר שאי"נ מדקיי"ל הכא כרשב"ג והתם קיי"ל כר"י דל"ש היזק והי' כ' כוונתם כיון דעולא תלמיד ר"י ור"י ס"ל הל' כרשב"ג במשנתינו אא"כ הי' לתוס' לפ' דעולא וודאי כר"י ס"ל דהיזק שאינו ניכר ל"ש היזק אלא כוונת תוס' להק' אמאי לא קאמר הש"ס דחזקי' כעולא ס"ל משום דס"ד דקיי"ל כחזקי' דהרי רשב"ג קאי כוותי': וע"ז כ' דהאי דהתם ניכר טפי ר"ל משום דע"י שחרורו של שני כופין ב"ד לראשון לשחרר והך כפיי' ניכר טפי ממה דניכר מטמא ומדמע: ולכאורה מ' דרשב"ג ות"ק ג"כ בשוגג פליגי דאי במזיד אפי' למ"ד ל"ש היזק מדרבנן מיהת מיחייב אלא ש"מ בשוגג פליגי וזה דוחק וכ' דהכא למ"ד ל"ש היזק אפי' במזיד פטור דבשלמא בעלמא מפסיד הניזוק ועבדו לי' רבנן תקנתא אבל הכא פלוגתי' מי ישלם אם העבד או רבו שני וכיון דעכ"פ הרב ישולם מא' מהם וודאי אי רבו שני חייב מן הדין שפיר אבל רבנן תקנתא ל"ל נגד העבד והן ד' רש"י שכ' ות"ק ס"ל דהעבד ישלם ר"ל בזה מאחר דאי' לי' ל"ש היזק ומה"ת פטור: ואמנם מה שכ' עוד רש"י לפ' הנאת העבד ר"ל בזה עוד נ"מ דרבו שני ע"כ כל ההיזק משלם כדקתני בבריי' ואם הערב משלם אין משלם כ"א לפי דמי הנאתו: ואמנם מ"ש תוס' דלא הול"ל תיובתא משום דמייתי תנאי נ' דבאמת מר"מ אין ראי' דס"ל הישא"נ שמי' היזק דלמא ר"מ לטעמי' דדאין דינא דגרמי ולא גרע ממדמע וכיו"ב משא"כ דינא דגרמי ודהכי מחייב ר"מ ולעולם בגזלן מצי אמר הרי שלך לפניך דהרי היזשא"נ ל"ש היזק ולא מקרי שינוי: ומה"ט ג"כ קאמר הש"ס דכ"ע לא שמי' היזק ולא קאמר דכ"ע שמי' היזק דר"מ מצי למימר דטעמי' משום דינא דגרמי ולא משום היזק שאי"נ דאי משום היזק שאי"נ ע"כ מפקת הך סתמא דגזל מטבע מדר"מ דרוב סתמא כוותי': והנה הרמ"בם בפי' המשנה כ' דאי מנסך ממש מיירי שלא היה יודע שחייב על ניסוך זה סקילה אף שהיה מזיד וק' עלי' תרתי חדא אמאי לא משכי הש"ס הכי אדרב ותו הא הרמ"בם גופא פסק דחייבי מיתות אפי' שוגגין פטורין ג"כ מתשלומין וכ' ד' הרמ"בם דכיון דקיי"ל כר"י דהיזק שאי"נ לא שמי' היזק א"כ מה"ת בלא"ה פטור ורבנן הוא דחייבו ומאי מק' שמואל דקלב"מ הרי אף דפטור מ"מ חייבוהו רבנן וכן פי' בתוס' אלא דמ' לשמואל מאחר דהתורה פטרה בהדי' חייב מיתה מתשלומין לא מצי רבנן לתקן נגד מה שמפ' בתורה ואמנם התינח קלב"מ במזיד זה מפורש ואם לא יהא אסון ענש יענש אבל חייבי מיתות שוגגין נהי דמהיקש מכה אדם ומכה בהמה ילפי' דפטורי מ"מ כגון זה שפיר י"ל דלמגדר מלתא תקינו רבנן דלישלם ובהך סברא אפליגו רב ושמואל שמואל לא ס"ל לחלק בין שוגג למזיד ורב מחלק וכמו"ש ואמנם התינח להל' דקיי"ל כר"י דכולא מלתא דמזיד חייב דרבנן משום שלא יהא כ"א הולך שפיר י"ל כמו"ש אבל לחזקי' דמדאוריי' חייב וודאי אין לחלק בין שוגג למזיד וא"כ נהי דהרמב"ם כ"כ למסקנא דהל' כר"י הש"ס לא רצה לתרץ כן ד' רב משום דבעי ליישב ד' רב אפי' לחזקי' וכ"ת עכ"פ מאי מק' תש"ס ולמאן דיליף קנסא מקנסא פי' היינו רב הרי רב אמרת דכחזקי' ס"ל אטו אנן אמרי' דרב כחזקי' דווקא הש"ס משני לרב אפי' לחזקי' שייך קלב"מ ומשני ג"כ דרב מצי סבר אפי' כר"י וס"ל קנסא מקנסא ילפי' ואפ"ה צריכא: ואמנם טעמא מאי עבד הש"ס פלוגתא בין רב לשמואל דמר יליף קנסא מקנסא ומר לא יליף לימא רב כחזקי' ושמואל כר"י א"וו משום דקיי"ל כרב וקיי"ל כר"י וא"כ מוכח משקלא וטריא דשמעתין כד' הרמב"ם דקיי"ל כרב דקנסא מקנסא ילפי' וכל היזק שאי"נ חייב במזיד ולא כהרמב"ן בדינא דגרמי דפסק כשמואל משום דהל' כוותי' בדיני דמסוגי' הש"ס דשמעתין מבואר דקיי"ל כרב: אמנם אם ד' הרמב"ם בה' חובל ומזיק מסכמת למ"ש בפי' המשנה הוא שקול ועומד דהרמב"ם כ' שם דמנסך ממש משכחת דאוסר בשותפות ובמומר ובמותיר עצמו למיתה וכ' לבסוף והא דלא פטר משום קלב"מ כר' ירמי' וי"ל דקאי רק אמתיר עצמו למיתה והיינו כדבריו בפי' המשנה דבלא