ליקוטי חבר בן חיים ג קמג

פיגול לגופא אצטריך דס"ד כהני שלוחי דידן נינהו ואפי' בשוגג ליחייבו והיינו דגם הרמב"ם בא לאשמעי': והנה המ"ל תמה על הרמב"ם דלא אזיל בהא בשטת הרי"ף דפסק קנסא מקנסא לא ילפי' ואח"כ תמה גם על הרי"ף שכ"כ בב"ק עלה דרב הרי רב ס"ל קנסא מקנסא ילפי' ועכ"פ אין מד' הרי"ף אלו ראי' דהכי אליבא דרב אמרה וכ"כ דהרי"ף הק' דאפי' לרב הרי עבדי' צריכותא א"כ היכא דאיכא סברא לחלק לא ילפי' קנסא מקנסא והנה בחולין איבעי' לן אהך דר"ג שכר מצוה או שכר ברכה ומעתה בשלמא אי ר"ג דינא קאמר הכי קים לי' לרב דשכר מצוה חייבי' ר"ג משא"כ אי קנסא קאמר ר"ג מנ"ל לרב לדמות מצוה בלא ברכה דכטיעותי קצצת לכיסוי הדם דהוה מצוה בברכה אלא ש"מ דינא קאמר ולעולם גם הרי"ף מצי סבר כרב דילפי' קנסא מקנסא: והנה צריך ביאור ד' רבא דמק' בב"ק פ"ח ארבה מעושה מלאכה מאי ס"ל אי לאו ס"ל דכולהו שוורים לאו לגבי מזבח קיימא א"כ כיון דעכ"פ מדרבנן אין חילוק בין היז"נ לא"נ למה פטור בידי אדם והי' כ' דה"ט דרבא ס"ל קנסא מקנסא לא ילפי' ושפיר יש חילוק בין כיכר לאינו ניכר אא"כ יק' שוב אד' רמב"ם דפסק קנסא מקנסא ילפי' וכ' די"ל דגם רבא ס"ל דכל היזשא"ב חייב ודק' ליה לרבה הכי ק' לי' הא מלתא דכולהו שוורי' לאו לגבי מזבח קיימי לא מהני כ"א בהיזשא"נ דומיא דמטמא ומדמע משא"כ בהיז"נ לא מהני הך סברא: ועד"ז נבין ד' רבה דיש לדקדק בשלמא הא ל"ק לינקוט העושה מלאכה במי חטאת והצורם פרת חטאת דס"ד מי חטאת דומיא דצורם דהיינו שנשתנו ע"י המלאכה משא"כ עכשו אמרי' אדרבא מה פרה לא נשתנו ע"י מלאכה אף מי חטאת כה"ג אמנם הא וודאי ק' מאי חזי תנא למנקט רבותא במלאכה דחייב בדיני שמים לינקוט צורם לרבותא דבידי אדם פטור וצ"ל כמו"ש דע"כ הא דפטור במלאכה אף דבשאר היזשא"נ חייב היינו משום דכולהו שוורים לאו לגבי מזבח קיימי א"כ ע"כ נחתי' להך סברא ושוב אין סברא לחלק בין צורם למלאכה: והנה לפימ"ש תוס' בקו' דהש"ס דהכא אמי חטאת הוא דמקשה וי"ל דע"כ בפרה מודית לן דצורם חייב ומלאכה דווקא ומ' ה"ה במי חטאת מלאכה דווקא כלומר מלאכה שלא נשתנו המי' ואף דהש"ס בין בקו' ובין בתי' נקט צורם צ"ל לתי' זה של תוס' דצורם אשגרת לישנא הוא ולאו דווקא: ומתוך דברינו מובן דלמה כ' רש"י אי חטאת ששקל כנגדן כלומר בגוונא דלא נשתנו המים ע"י מלאכה זו דאל"כ היינו צורם: ודע דמ"ש תוס' במתני' דגזל בהמה דע"כ יש חילוק בין נפסלה ממילא לנפסל בידים אף דהש"ס בגיטין לא מחלק היינו לחזקי' דהיזק שאי"נ שמי' היזק ול"ש הרי שלך לפניך אבל לר"י דממילא שייך הרי שלך לפניך דהיזק שאי"נ ל"ש היזק ובידים חייב כשאר מזיק היזק שאי"נ: ומ"ש דלעיל ע"כ מיירי בנפסלה ממום דאל"כ היינו נעבדה בה עבירה אף דיש כמה גווני נעבדה בה עבירה וכהא דתנן נרבע ונעבדה בה עבירה כוונת תוס' דבנעבדה בה עבירה הי' כלול הכל ודתנן נפסלה ש"מ משום מום תנן לה: ומ"ש תוס' דלעיל מיירי בבהמה מקודשת י"ל כוונתם דהשתא דתנן נפסלה הכל בכלל ואי הוה תנן פסלה הי' צריך לחלק בין חולין לקדשים: וי"ל עוד דל' מעל גבי מזבח מ' שהיא כבר הקדש ועומד למזבח דאל"כ הו"ל למתני שנפסלה ממזבח: והנה הרמב"ם לא פסק כהך דרבה כ"א דצורם חייב וכ' ה"ה דד' הרמב"ם דרבה לטעמי' דלית לי' דינא דגרמי ולהכי פטר לי', משא"כ לדידן דקיי"ל כר"מ בגרמי א"כ שפיר חייב ויל"ד אי מדינא דגרמי ל"ל הך סברא דכולהו שוורי' וכו' וצ"ל דאי לאו הך סברא הו"ל מזיק ממש ואמנם מאחר דהך סברא קיימא ומ"מ מטעם דינא דגרמי חייב ע"כ אין לחלק בין מלאכה לצורם דלא גריעא מלאכה מדן את הדין וטימא את הטהור ושפיר פסק הרמב"ם דהעושה מלאכה במי חטאת חייב בדיני אדם והש"ס דמק' לחזקי' דמ' לכ"י ניחא ה"ק בשלמא לכ"י דהו"ל היזק שא"נ ותלי' בדינא דגרמי דלמא הך בריי' דהעושה מלאכה בפרת חטאת כרבנן דר"מ דלית להו דינא דגרמי אבל לחזקי' דס"ל שמי' היזק לא תלי' בדינא דגרמי כלל בדיני אדם נמי ליחייב: ודע דהא דחייב בדיני שמים היינו משום כוונתו והן הן ד' רש"י שכ' הואיל ונתכוין: ולמ"ש מבואר דעכ"פ המזיק היזק שאינו כיכר לא גרע ממזיק ע"י גרמי וא"כ שמואל דאמר קנסא מקנסא לא ילפי' ע"כ לית לי' דינא דגרמי וא"ש דלא פסק הרמב"ם כשמואל מאחר דהרמב"ם פסק דינא דגרמי והש"ס דאפי' לרב עביד צריכותא היינו לתנא דמתני' דלאו ר"מ הוא דהרי פוטר בשוגג אבל לדידן אין חילוק בין היזק להיזק: גמ' פרה שהכניסה לרבקה אף דבבריי' מי חטאת מתניי' תחלה תי' הש"ס פרה תחלה משום דעיקר הקו' מפרה דאמי חטאת י"ל דכיון דמיירי קודם שנתן את האפר אין בנזק שוה פרוטה ובדי"ש חייב כיון דנתכוין להזיק ומאחר דאצטריך לשנויי מפרה משני ג"כ ממי חטאת: רש"י ע"מ שתניק את אמה דליכא למ"ד את וולדה אף דלרבנן גם בת ד' כשירה דעכ"פ עלה עלי' זכר פסולה: והנה מד' רש"י וגמ' אלו יש לפשוט ספיקו של המ"ל פ"א מהל' פרה אם לרבנן דווקא בת ג' כשרה ולא פחות מכן דאטו בת ג' יונקת מאמה וע"כ מיירי בפחות מכן ובשלמא אי גם עכשיו כשרה ועבד לי' היזק בכור ק' בדיני אדם נמי ליחייב משא"כ אי עכשיו פסולה כ"א לאחר שתגדיל תהא ראויה לפרה האיך יתחייב בדיני אדם יכול לומר אייתי ראי' שלא יעלו בה ב' שערות שחורות או עול או זכר עד שתגדיל ובדיני שמים הוא דחייב דקמי שמיא גליא אלא ש"מ דעכשיו כשרה וע"כ הרמב"ם למצוה מן המובחר קאמר וי"ל דמן המובחר הוא מד' ר"מ הדרשן דתבא אמה ותקנח צואת בתה וזה לא שייך כ"א בבת ג' העומדת לילד: וכ' עוד רש"י שנתכוין להנאתו ולטובתו נ' דרש"י בא ליישב בזה קו' הרשב"א דעכ"פ משום מחשבה יהא חייב כמו בפגול ולזה כ' רש"י דהכא שאני דהמעשה הי' לטובת הבעלים אמכם נצטרף לו מחשבה גורמת היזק ומשו"ה פטור משא"כ כהן המפגל במזיד דלא נתכוין כ"א להזיק: