ליקוטי חבר בן חיים ג קמב

בעבודתו מקרי מזיד ובאמת ליתא דאפי' לחזקי' יש לחלק דבחכם ל"ש כדי שיודיע כמ"ש תוס' בסנהדרין שם דחכם משום ממון לא יכשיל אחרים משא"כ בכהן שייך כדי שיודיע ועכ"פ להוציא מסברא זו כ' רש"י מ"ש: וכ"ת א"כ ק' באמת למה שינה תנא ולא תנא בהדי' שוגגין פטורין י"ל דבאמת גם במטמא ומדמע לא אצטריך אלא דמתני' ר"י היא ותנן שוגג פטור לאפוקי מדר"מ ואמנם ר"מ גופא לא פליג כ"א במטמא ומדמע ומנסך אבל בכהנים שפגלו מודה להכי תנן לה באנפי נפשה למימר דהכא לכ"ע רק מזידין חייבין: ואלא טעמא מאי מודה ר"מ י"ל דכיון דטעמא דר"מ דבדרבנן קניס שוגג אטו מזיד אבל במפגל דהוה דאוריי' ול"ש חומרא דע"א לא קנס ר"מ אמנם התינח לר"י אבל לחזקי' מא"ל והי' נ' באמת משו"ה קאמר הש"ס לקמן תיובתא ודקדקו בתוס' הרי קאמר אח"כ לימא כתנאי משום דאפי' אי נימא דר"מ כחזקי' אכתי יק' למה שביק מפגל ופשטא דמתני' דכהנים שפגלו מ' ג"כ דכר"מ אתיא וכמו"ש: אבל יש לומר ע"ד שכ' תוס' לר' יודא לקמן משו"ה לחזקי' מודה ר"מ במפגל משום דאי מחייבת להו שוגגין ממנעי ולא עבדו ובהכי מתיישב בין לחזקי' בין לר"י למה תנא תכא דהך בריי' דמותבי' מנה האי תיקון העולם דווקא אכהנים שפגלו א"וו משום דהאי תיקון עולם תיקון אחר ממטמא דבהאי גם ר"מ מודה וכמו"ש: רש"י ד"ה חייבין לשלם דמיהם מבואר מד' רש"י דלא כדג' מד' ס"ל פ"ב מחובל ומזיק דאם היה קרבנו שוה מאה דינרין המפגל חייב רק להעמיד לו קרבן אבל א"צ להיות שוה כמו קרבנו עיי"ש דבאמת לענין פיגול דבריו סתומין אמנם רש"י כ' בהדיא דמיהם ומנ"ל לרש"י הא ונ' דרש"י לטעמי' דייק לי' הא מלתא מסוגי' דב"ק ע"ח ע"ב שהביא המ"ל דמסקי' בגנב דא"צ כ"א להעמיד לו קרבן וכ' רש"י שם דהך סוגי' אליבא דר"ש דס"ל קדשים שחייב באחריותן חייב והשתא ק' לי' לרש"י למה לי' לרבא שם למנקט מלתי' בגנב ואליבא דר"ש דלית הל כוותי' למה לא נקט מלתי' במפגל ואליבא דכ"ע אלא ש"מ דווקא בגנב דקני לה לגניבה ולהקדש לא משלם כ"א לבעלי' בעד אחריותן והבעלי' אין עלי' כ"א אחריות קרבן בעלמא וכמו"ש תוס' ב"ק שם דבעלי' פשיטא דפטרי נפשיי' בקרבן כ"ד אמטי להכי פשיט רבא דגם הגנב איכו חייב כ"א קרבן כ"ד משא"כ במפגל דמזיק הוא דהוה אבל הקרבן ברשות בעלים פשיטא דלפי מה שהזיק ישלם דבנזוקין לא כ' בית האיש דנדרוש ולא בית הקדש: אלא דד' רש"י ב"ק שם צע"ג דאטו רבכן בקרבן פליגי אדר"ש בכפל הוא דפליגי וכן פסק הרמ"בם בפ"ב מגניבה כרבנן אבל רק לענין כפל, וצ"ע: רש"י ד"ה הא שוגגין בא ליישב דקו' הש"ס היה דוודאי בריי' אסיפא קאי והתרצן הניחו בסברא זו וקאמר דהרי גם מדיוקא דסיפא שמעי' לרישא אלא דיל"ד מ"ט לא כ"כ רש"י אמק' וכמו"ש תוס' וצ"ל דאמק' פשיטא די"ל כן אלא במסקנא ק' למה לא משני לי' בריי' ארישא קאי וע"ז כ' רש"י דמסתבר טפי לפ' דאדיוקא דסיפא קאי מלפ' דארישא קאי: ובד' תוס' יש ג"כ לדקדק הרי הגמ' מפ' כן בהדי' דקאי אדיוקא ומאי חדשו תוס' והביאו ראי' מחטאת גזולה לקמן וצ"ל כוונת תוס' דל"ת כוונת הש"ס באמת דבריי' ארישא קאי והל' אינו מדוקדק וע"ז כ' תוס' דהל' מדוקדק והפי' כד' רש"י ומצינו כיו"ב לקמן גבי חטאת גזולה שלא נודעה: רש"י בד"ה חייב בדיני שמים על שנתכוין להזיק ממון ישראל מ' מדבריו דאם לא נתכוין להזיק אפי' בדיני שמים פטור ומנ"ל לרש"י הא ונ' דק' לי' לרש"י לר"י מי ניחא כיון דמדאוריי' היזק שאי"נ ל"ש היזק והו"ל כלא עבד מידי ורבנן דלא חייבוהו א"כ גם אדרבנן ל"ש היזק ואמאי חייב בדיני שמים לזה פי' רש"י דהשתא מפ' להך בריי' בנתכוין להזיק חבירו ולא להנאתו ומשו"ה הוא דחייב בדיני שמים ומזה א"ש דמיאנו הרמ"בם והרמ"בן בסברת הרא"בד דמחלק בין נתכוין להזיק ובין נתכוין להנאתו דלפי ד' המק' בשמעתין ע"כ בריי' בנתכוין להזיק מיירי דאי להנאתו אפי' בדיני שמים פטור: ואמנם הא גופא סברת הרמ"בם דמאן פלג לן מאי היתה כוונתו ולזה ס"ל להרמב"ם דכ"ז דרך שקלא וטריא ולעולם כדמשני הש"ס פרה שהכניסה לרבקה גם לר"י דווקא כה"ג פטור מדיני אדם אבל נתכוין בהדי' לעשות מלאכה אפי' בדיני אדם מיחייב: ומצאתי ראי' לד' הרמב"ם בד' רש"י ב"ק צ"ח גבי צורם פרה פירש"י מי חטאת ששקל כנגדן משקולת ומאי דחק לרש"י לפ' כן אמנם ק' לי' לרש"י דאי בגופן עביד מלאכה א"כ שוב מנכר כמו צורם ומאי מלאכה דלא מככר דקאמר א"וו דמיירי ששקל כנגדן וכ"ת הרי גם בגופן לא קשי' לש"ס דידן כ"א לחזקי' היינו משום דההיזק אינו ניכר אבל התם דקאמר המלאכה לא מנכר לא משכחת כ"א בשקל כנגדן וק' כנגדן מאי עביד וצ"ל כדלקמן משום דאסח דעתי' א"כ הרי מי חטאת משום מחשבה בעלמא אתינן עלה לרבה דס"ל צורם פטור ודומי' דהכי סתמא מיירי גם בפרה והיינו כשהכניסה לרבקה וכד' הרמב"ם: ואמנם לד' הראב"ד יש להק' הרי גם מנסך ממש להנאתו מכוין וע"ז מיחייב וצ"ל דהתם באמת משעת הגבהה חייב וכמו"ש הרמב"ם בהדי' ואמנם טעמא מאי משום דהגבי' לגוזלו הרי גם העושה מלאכה בפרת חבירו שלא מדעתו כקרא גזלן ומשום גזלן יהא חייב וצ"ל דהתם קנאו לשם גזילה בהגבהה משא"כ בפרה גזלן נקרא אבל מקנא לא קנאו וצ"ע: ויש להק' לחזקי' עכ"פ מאי מק' הש"ס דלמא לעולם היזק שאי"נ שמי' היזק ואמנם בריי' מיירי שעשה בה מלאכה להנאתו ואם אתה מחייבו דלמא לא אתי לאודיע ומשו"ה פטור בדיני אדם ובדיני שמים חייב משום דשמי' היזק ונרא' דכיון דעושה מלאכה בפרת חבירו שלא מדעתו הרי כקרא גזלן ואפי' אם יודיע לכ"ע לא מהימן דעד גזלן הרי לא מהימן אפילו בשתיקה וע"כ שהיו שם עדים א"כ ל"ש כדי שיודיע: ומה שיש לדקדק בד' הרמב"ם מאחר דס"ל דכל היזק שאי"נ חייב כרב וכ"כ בריש פ"ז מחובל ומזיק למאי כ"מ הביא הך דכהנים שפגלו בשלמא הא דפרה אצטריך לגופי' אבל פיגול ל"ל ונ' דק' לי' להרמב"ם מ"ט לא מק' הש"ס אדרב דיליף קנסא מקנסא ומזיד צריכות למטמא ומדמע אכתי פיגול ל"ל א"וו