ליקוטי חבר בן חיים ג קמא

מזידין עכ"פ חייבין ונאמני' שוגגין זמנין דמהימן וזמנין דלא מהימן והיכא דמהימן פטור: רש"י היזק שאי"נ כגון הני דמתני' שלא נשתנו יל"ד הרי אמתני' קאי חזקי' ואפשר דבפ' השולח תנן עבד שעשאו רבו אפותיקי ושחררו כותב לו שטר על דמי' וכ' תוס' שם דאם רבו ראשון שחררו מקרי היזק ניכר וטעמא מאי וצ"ל משום דנשתנה שמו מעבד לישראל ושינוי השם כשינוי מעשה דמי וז"ש רש"י כגון הנך דמתני' דלא נשתנו בין בשם בין במעשה לאפוקי הך דאפותיקי וכמו"ש: וכ' רש"י כדי שיודיעו וכו' ואכל איסורא נ' כוונת רש"י דלטעמי' דחזקי' לא הקילו חכמי' ופטרו כשוגג כ"א במלתא דאיסורא משא"כ בממון ממש כגון המוכר שט"ח ומחלו אפי' בשוגג חייב ובזה מיושב במתני' לחזקי' למה לא תנן בקיצור המזיק היזק שאי"נ בשוגג פטור משום דדווקא במלתא דאי' פטרו רבנן לא זולת: וכ' רש"י ז"ל שטימא או דימע והנה למ"ש לעיל א"ש דמנסך בשוגג ע"כ לחזקי' לא אצטריך כ"א במערב דבמנסך ממש בלא"ה חייבי מיתות שוגגין פטורי' וא"כ גם מנסך בכלל מדמע ואמנם בר מן דין י"ל דאי אין אדם אוסר דבר שא"ש ובעי' במנסך הגבהה ע"מ לגזלו לא שייך בשוגג וכמו"ש לעיל וע"כ במערב מיירי: ואמנם י"ל עוד דהנה הראב"ד בסוגי' דכהני' שפגלו הביא ראי' מחזקי' דע"א נאמן באי' דאי ל"ה אם יודיע הרי לא מהימן ודחו הראשוני' דבריו דמצי מיירי בשלח ואחוי או במהימן לי' כבי תרי ותרוויי' לא שייכי במנסך ממש ל"מ שלח ואחוי וודאי ל"ש אפי' א"א דמהימן לי' כבי תרי כיון דעתה מעיד על עצמו שניסך יין לע"ז מאי מהימן לי' שייך אע"כ לחזקי' מנסך היינו מערב: ועד"ז מיושב מה דמשני הש"ס השתא לאיזוקי קמכיון אודעי לא מודע לי' התינח במטמא ומדמע אבל במנסך ממש דלמא רצה לעבוד ע"א ולא נתכוין כלל לאוזוקי אמנם למ"ש על מנסך ממש לא הק' הש"ס כלל דהתם ל"ש כדי שיודיעו שהרי לא מהימן ואמערב שפיר משני: ואדרבא על המק' יש לתמוה הרי התירוץ פשוט לפנינו וכ' דק' לי' דלמא הי' מכוין להזיק לשמעון שהי' סבור שהטהרות של שמעון ולכשיודע שהם של ראובן אם אתה מחייבו לשלם לא מודע לי' לראובן וע"ז משני הש"ס כיון דעכ"פ מכוין לאוזוקי א"כ עכ"פ אודועי מודע וממילא יודע גם לראובן וא"ש לפי"ז יותר גי' דידן לאזוקי ולא כגי' רש"י לצעורי': היזק שאי"נ לא שמי' היזק ע' רמב"ן דכוונת ר"י דמצי א"ל הרי שלך לפניך ועיי"ש דפח"ח וש"י: שלא יהא כל א' הולך ומטמא טהרות י"ל דנקט טהרות שהוא אי' דרבנן בעלמא אסור לגרום טומאה לחולין בא"י ולא להו לאנשי וממילא גזרו אפי' באינך כגון מטמא תרומה אף דכ' בהדי' בתורה משמרת תרומותי מ' להו לאינשי דרק הכהן מוזהר ע"ז: ואמנם יל"ד אי ס"ל לר"י כרב דמנסך מנסך ממש וכי עבדו רבנן תקנתא לרשיעי דפלחי ע"א וי"ל דאיהו באמת רק לצעורי קמכוין ואין לבו כלל לע"א ומ"מ אסור היין על חבירו: אמנם יש לעיין ללי"ב בסוגי' דרבוצה דר"נ ור"ע ור"י ס"ל אדם אוסר דשא"ש אלא דלא מהימן דאמרי' לצעורי קמכוין והש"ס מק' עלייהו ממתני' ומ' להש"ס דהני תלתא תלמידי דרב וודאי כרב ס"ל דמנסך היינו מנסך ממש ומאי מק' הש"ס למה חייב לימא לצעורי קמכוין אדרבא כיון דמחייבת לי לשלומי ומשלם הרי דבאמת לע"א ניסך וצ"ל דקו' הש"ס הי' כיון דמדינא לא מהימן נימא דלא מהימן ויפטר: א"נ, אשוגג דפטור קמק' כיון דפטור למה יהא נאמן: וי"ל לר"י מאי אהני לן תקנתא והלא כל מזיד יאמר שוגג הייתי וכ"ה בחי' רשב"א קו' זאת וכ' דאם יש רואין לאו כל כמיני' שיפטור עצמו בטענת שוגג אם אין כיכר מתוך מעשיו ואם אין רואין הרי לא יאמינו לו שוב לא יוכל לצערי' לחברי' אלא דאכתי משכחת דמטמא ומדמע בשלח ואחוי ואף שם מתיירא שיתברר ע"י שהוא מודיע שהיה מזיד: תוס' ד"ה שלא יהא כל אחד הולך הנה בקו' מ' להו דדווקא בעי' שלא יהא כ"א הולך וזה ל"ש בדיין ובתי' פושע היינו מזיד: ויל"ד דאם פושע מקרי אמאי מומחה לרבי' פטור אפי' כה"ג וצ"ל דהפשיעה הוא דלמא ידע שטעה ויוכל לחזור בו קודם שיגע בו שרץ ואמנם לחזור בו אינו יכול כ"א בטעה בדבר משנה וזה לא שכיח לגבי מומחה לרבי': בסו"ד ובסנהדרין תי' דאפי' מצד הוראה עצמו מקרי פושע ובזה מובן דהתם מ' לתוס' דסוגי' אפי' אי לא כו"כ ביד לא קאי כר"מ ומה"ט ק' להו לר"י ואמנם ק' באמת טעמא מאי מ"ש האי דינא דגרמי משאר דינא דגרמי ולמ"ש שם א"ש דחכם בהוראה מקרי פושע אלא דמעיקרא דלא אסקי תוס' סברא זאת אדעתי' הו"ל להק' מ"ש האי דינא דגרמי משאר דינא דגרמי: ובענין קו' תוס' לחזקי' י"ל שטיהר את הטמא וטימא את הטהור בבית א' בחד ענין בשרץ ובאידך ערבן עם פירותיו ואם אתה מחייבו בטימא ופוטרו בטהור מחזי כי חוכא: רש"י ד"ה כהנים שפגלו דקדק המ"ל פ"ב מתובל ומזיק אד' רש"י למה נקט דווקא מחשבת חוץ לזמנו וכ' דרש"י מ' לי' דהא דנקט תנא במקדש לדיוקי אתא וכמו"ש לעיל דבבמת יחיד אפי' שוגגין חייבין מ"ט דא"ל שלוחא דידי את דהרי זר כשר להקריב בבמה ולתקוני שדרתיך ולא לעוותי וא"כ פיגול דנקט תכא ג"כ דווקא דבבמת יחיד אין שום פסול כ"א זמן ונותר וטמא וע"כ בזמן מיירי: וכ' רש"י מזידין שידעו שהקרבן פסול מבואר מדבריו כד' הטו"ז סי' צ"ט ביו"ד דאומר מותר שוגג הוא וכ"כ רש"י בחולין בסוגי' דרבוצה ואמנם מנ"ל לרש"י לפ' כן היינו דל"מ לר' יוחנן דקנסו מזיד משום שלא יהא הולך ומטמא ממילא ל"ש באומר מותר אפי' לחזקי' דפטר שוגג משום שיודיע ובמזיד דמכוין לאוזוקי אודועי מודע ואמנם באומר מותר לאו לאוזוקי מכוין ודלמא לא מודע: ואמנם מה בעי רש"י דווקא הכא בזה כ' דרש"י כ"כ להוציאנו מטעות דלא נימא דמשו"ה לא תנן בכהני' שפגלו בהדי' שוגגין פטורין משום דיש מין שוגג שחייב וס"ד דהיינו אומר מותר וכ"ת מ"ש בכהנים שפגלו דווקא א"ל כמו"ש תוס' בסנהדרין הבאנו דברים למעלה דחכם בהוראתו מקרי מזיד ה"כ הכהן