ליקוטי חבר בן חיים ג קמ

דמצי לאהדודי ושוב ל"ש קלב"מ אף דהגבהה צורך ניסיך וכמו"ש תוס' ואמנם מעולם לא קני לי' בהגבה ואי אמרת אין אדם אוסר פטור והיין אינו אסור ואמנם כ"ז במנסך ס"ל דהגבה צורך ניסוך ושפיר מק' למ"ד אין אדם אוסר דשא"ש משא"כ בשוחט בהמה לע"א ע"כ סגי ליה בלא הגבה ואם הגביה ש"מ דלגוזלה הגביה והן ד' רש"י דחזקי' ע"כ דלא כרב דטעמ' דשוגג פטור לחזקי' כדי שיודיע ובמזיד השתא לאיזוקי קמכוין אודועי לא מודע לי' ואי במנסך ממש מאן יימר לאזוקי קמכוין לעבוד ע"א קמכוון א"וו לחזקי' מתני' במערב: ואמנם מאריכות ד' רש"י שם בענין חייבי מיתות שוגגין יש ללמוד דע"כ אי מנסך ממש שוגג פטור פשיטא דהרי חייבי מיתות שוגגין פטורין מתשלומין וכ"ת משום דאגבה ממ"נ אם לא ידע שזה יין חבירו הרי לא אגבה לזכות בו לאוסרו ואי לא ידע דניסך זה אסור וכ"ש דלא אגבה לאוסרו וע"כ לרב מנסך שוגג איידי אינך נקט ועיקר רבותא דמזיד חייב ואי כחזקי' מזיד חייב אע"כ רב כר"י: ובמ"ש דסוגי' דחולין אזלא אי הגבה צורך ניסוך א"ש דאמנסך לא כ' רש"י בחולין היאיך ניסך והא דנכרי שניסך יינו של ישראל כ' שהכניס ידו ושכשך לרמז כי בקו' ראשונה ע"כ ס"ל אין ניסוך בלא הגבה: תוס' ד"ה שותפות לא ס"ל דמשום דאי' לי' שותפות יכול לאסור כולו דהרי מסכך גפנו ע"ג תבואתו של חבירו אף דגפנו יכול לאסור תבואת חבירו אינו יכול לאסור למאן דס"ל אין אדם אוסר דשא"ש: בישראל מומר ע' רש"י ותוספת ד' רש"י כ' דמשום שויי' חד"א אוסר די"ל שותפות וד' תוס' דשוי' חד"א הוא משום נדר וכיון דאמרי' לצעורי אמרי' לא נדר וד' רש"י דשויי' חד"א משום הודאת בע"ד וא"כ לא שנא: וקו' תוס' ע"ד רש"י י"ל המק' מס' ליה בהך סברא והתרצן הניחו בספיקו ע"ד וליטעמיך אמנם הרשב"א בשמעתין א' דכתוס' ס"ל שכ' דסוגיין במומר או קיבל התראה ולא הזכיר משותפות: ומ"ש הרשב"א לדחות ד' תוס' בענין הגבה ה"ק וודאי כ"ע ס"ל הגבה לאו צורך ניסוך אלא דפליגו משום דהוא דרצה לנסך בהגבה וע"ז דחה דא"כ גם בגונב חלבו לא רצה לאכול בלא הגבה ומ"מ לא אמרי' קלב"מ: רש"י היינו מערב היינו מדמע מבואר דמפ' לרב כר"י וכבר כ' למעלה טעמו ויע"ל דמדמק' הש"ס ולמאן דיליף קנסא והיינו רב ש"מ דהש"ס פשיטא לי' דרב כר"י ואפשר משום דלא רצה לפ' דרב ושמואל פליגו בפלוגתא דר"י וחזקי': תוס' ד"ה צריכא כוונתם דא"ל דע"כ מוקי להו כר"י משום דלחזקי' ל"ש הך צריכותא לא היא גם לחזקי' שייך לענין שוגג הך צריכותא ומדמוקי הך סוגי' לר"י ש"מ הל' כר"י: והנה בריש ב"ק הכריח רש"י דע"כ מנסך ממש דאי מערב הרי יכול למוכרו לנכרי חוץ מדמי יי"נ שבו וק' א"כ מ"פ הש"ס מ"ד מנסך מ"ט לא אמר מערב אלא דהאי מ"ד הוא ניהו רב ורב ס"ל ביין כרבנן דאסור בהנאה שלהי ע"א שם ושפיר מק' אלא דלשמואל ק' דפסק ביין כרשב"ג והיאיך קאמר מערב אלא דבלא"ה ד' רש"י מוקשי' וכי כי הא לאו היזיקא מקרי שאוסר אותו בשתייה אמנם כוונת רש"י אהא דאמרינן מנסך מפסיד ליה לגמרי וא"כ למאן אצטריך הך צריכותא למאן דיליף קנסא מקנסא אבל לשמואל הרי לא אצטריך דלא יליף קנסא מקנסא ושפיר קאמר מערב: אמנם ואי בעי רש"י בזה התם בב"ק דווקא כ' דק' לי' קו' תוס' מאי מק' אדר' חייא מחזקי' הלא הל' כר"י אע"כ משום דר"ח קרי להו אבות נזיקין ואי מדאוריי' פטור אפילו במזיד מאי שייך לקרות אב א"וו כחזקי' ס"ל ואי ס"ד דמערב קאמר ר"ח כיון דמדאוריי' לכ"ע יוכל למכור לנכרי חוץ מדמי אי' אפי' אי איערב חד בחד ומאי אב שייך שוב א"וו מנסך ממש קאמר: סוגי' דהיזק שאינו ניכר לש"ש תרל"ד הנה הסברא החיצונה וודאי נותנת דהיזק שאינו ניכר שמי' היזק מאחר דהני אבות נזיקין דכ' קרא אצטריך כל חד לגופא ומהי"ת נחלק בין ניזקין לניזקין ומאן דמחלק צ"ל דס"ל מאחר דאידך ניזקין בצד השוה מד' אבות ילפי' ובכולהו ד' אבות לא מצינו היזק שאינו כיכר ממילא אמרי' לא שמי' היזק: והנה לכאורה למ"ד שמי' היזק אלא דבשוגג פטור כדי שיודיעו וק' כל הני למה לי אכן תוס' כבר רמזו לעיל דלחזקי' שייך ג"כ צריכותא ואמנם לא ציינו תוס' אצריכותא דרב דהאי צריכותא לא שייך כלל לחזקי' ואמנם כעין צריכותא דעביד סתמא דש"ס לאבוה דר' אבין שייך לחזקי' ג"כ ועד"ז אי אשמעי' מטמא הו"א מה"ט פטרי רבנן משום דלא מפסיד לי' לגמרי ובמנסך משום דלא שכיח אבל מדמע אימא לא קמ"ל ולתנא דידן אפכא אי אשמעי' מטמא כדאמרן ומדמע דהפסד מועט משא"כ מנסך דמפסיד ליה לגמרי קמ"ל: אבל הא קשי' האי במזיד חייב לחזקי' ל"ל כיון דהיזק שאי"כ שמי' היזק וכ' מכאן דחזקי' טפ' כרב דמנסך מנסך ממש וס"ד דקלב"מ קמ"ל דחייב אא"כ יק' בשוגג דמתני' אי שוגג שלא ידע שהניסוך אסור הרי לא נתכוון לגזול ואי שלא ידע שהיין של חבירו כסבור שהוא שלו כמו"ש רש"י בחולין פשיטא דלא נתכוין לקנות כיון דסבור שהוא שלו וא"כ ע"כ באמת קלב"מ ופשיטא דשוגג פטור במנסך דהא חזקי' הוא דאמר חייבי מיתות שוגגין פטורין מן התשלומין אע"כ מנסך באמת משום מזיד חייב קתני לי וכדר' ירמי' דמשעת הגבהה הוא דקני: ואכתי יל"ד למנה לא תנן במתני' פגול בהדי הנך דתנן ושיירי' לבבא בפ"ע בשלמא לר"י י"ל למ"ד דקנסא מקנסא ילפי' באמת מפגל לא אצטריך אלא דס"ד אפי' שוגג יהא חייב דכהני שלוחי דידן נינהו ואפי' בשוגג מצי א"ל לתקוני שדרתיך ולא לעוותי קמ"ל דבמקדש דזר פסול לעבודה שלוחי דרחמנא נינהו וכדר"ה ברי' דרב יושיע במס' קידושין ומ"מ לא מצי יליף הש"ס למפשט בנדרים ממתני' דידן דכהני שלוחי דרחמנא מדבשוגג פטור דדלמא כחזקי' דעכ"פ שוגג מדינא חייב ומשום כדי שוידיעו הוא דפטרוהו אלא לחזקי' נהי דבהדי הנך לא אצטריך למתני' משום דמפסיד לי' לגמרי והוה הפסד מרובה מ"מ עיקר חסר מן המתני' דמזידין חייבין פשיטא ושוגגין פטורין אצטריך למתני' ולא תנן לה ונ' דוודאי מזידין חייבין ובכ"ג מהימני מתוך שנאמנין לשלם נאמני' לאסור אבל שוגגין פטורין ונאמני' תלי' בגווני דפליגי אביי ורבא בפי' הבריי' והיינו דתנא תנא