ליקוטי חבר בן חיים ג יד

גרשוך היום מלהסתפח לנחלת ד' ודיו לחכימא ויש לפרש הפסוק בדרך אסמכתא אל תמנע טוב זו תורה מבעליו החפצים ללמוד משום בהיות לאל ידך לעשות מע"ט לנפשך עיין תוס' סוף כיצד הרגל ורבינו הקדוש ריש היה קורא ביטל ק"ש ורק העביר ידו על עיניו ופירש רא"ש ור' יונה דזכות רבים עדיף ומינה תדין על השאר וזהו הכוונה על מי ראוי לבכות בכו בכו להולך שאינו רוצה להיות עומד בלא בנים תלמידים כמו בני נביאים ואינו רוצה לזכות הרבים, ר' לקיש לא זכה לציון מערתא דר' חייא וחלשה דעתיה יצתה בת קול תורה כמותו פלפלת תורה כמותו לא רבצת והיינו דאמר רבי כמה גדולים מעשה חייא מי זוטר מאי דאמר רבי יונתן כל המלמד בן חבירו תורה זוכה ויושב בישיבה של מעלה שנאמר אם תשוב ואשיבך לפני תעמוד וכל המלמד את בן ה"ע תורה אפי' הב"ה גוזר גזירה מבטלה בשבילו שנאמר אם תוציא יקר מזולל כפי תהי' ובמקום שאין אנשים השתדל להיות איש ואחז"ל בעירובין בני יודא דגלו מסכתא הכוונה למדוהו לאחרים תורתן נתקיימה בידם וכן דוד דגלי מסכתא ולא שאול ולדעתי אפשר משום הכי שאול באחת ולא עלתה לו ודוד בשתים ועלתה לו כי אמרו חז"ל פ"ק דברכות דף ה' עוסק בתורה ובגמ"ח מוחלין לו לכל עוונתיו שנאמר בחסד ואמת עון יכופר והיה קשה לי מניין לו לעוסק בתורה לעשות גמ"ח המן הגורן או מן היקב לרש אין כל עיין מדרש משלי על פסוק שמאלה עושר וכבוד אלא הגדולה שבגמ"ח והחשוב בכל מיני נדיבות הוא מי שהוא נדיב בתורתו שמתנדב לבני אדם להביאם לחיי עוה"ב עיין אורחות צדיקים סוף שער הנדיבות וחסד דרשו חז"ל סוף לולב וערבה על תורה ללמד לאחרים וזהו חסד ואמת מש"ה מוחלין ולזה זכה דוד ולא שאול דלא גלו מסכתא מש"ה דוד יפנה וישכיל מכירו הייתי לשעבר ועכשיו ביותר אמיתת דברי חז"ל שאמרו יצרו של אדם מתחדש ומתגבר עליו בכל יום וכל הגדול מחבירו יצרו גדול הימנו ועתה עיני ראו ולא זר מה מאוד עצמו כחותיו להפיל ברשת אנשים מאנשים שונים זה בכה וזה בכה ולא ידעו כי בנפשם הוא עד יפלח להמון עם ממתיק להם אהבה עוה"ז והבלו ומיפה בעיניהם תענוגיו ומסיתם לרדוף אחר כבוד המדומה ואם יבוא בהיתר יבוא ואם לאו גם באיסור עד שמוציאם מן העולם ולתמימי דרך וישרי לבב היודעים ומביני' כי אחרית כל אלה דרכי מות ובעמקו שאול קרואיה ואין לו מקום בפיתויים כאלה משיאו לצד אחר וכך דרכו דרך רמיה ראשית דרכו מסבב שלזה אשר לו מנוחת נפש וגורם לו עצבות ומגנה בעיניו מע"ט שיש לו וגם מעשה אנשי מקומו עד שמעצבו ובזה ככלל הכל ובמתק שפתיו ובקרבו ארבו אומר לו אתה עבד ד' בלא לב ולב מבחר אנשנו כלי מוכשר לכל טוב עבור כי נעמת לי מאוד ועמך אנוכי בצרה השקט ועצור במילין לא אוכל מכל לבי אומר לך צר לי עליך אחי מה לך פה נרדם הטוב לך כי תעשוק לעצמך מכל טוב ותרתי גיהנם למה לך בדוק בספרי חושבנך אם תמצא שבוע אחת בכל השנה שהיא ראויה שתהא מרוצה בו לאדוניך הן בלימוד התמדת התורה או בתפלה ובנצור לשונך מרע שהיא אחת מהסיבות שמביא האדם למדת רחה"ק ומי גרם לך זאת הלא אתה מצד עצמותיך וקדושתיך ופרישותיך ראוי היית שתשרה עליך שכינה וקורא אני עליך בטרם בבטן אצרך ידעתיך הלא כלום חסר לך לך קורא לך תנאי ורשפי אש שלהבת יה בוערת בקרבך ולא תכבה וכל מדותיך תרומיות ולאיש אשר אלה לו לא יעלה לשמים שיאו ומדוע לא אלא עשה אזנך כאפרכסת ושמע לקולי ואחוך ואמת אגלה לך לא ה' עשה לך כל זאת אלא אתה בעצמך בטפשת לבך וחבירך שאתה מתחבר עמהם הדומים להיות כמותך ובאמת אפי' לקרסולך אין מגיעים וקרא צווח בהתחברך לרשע פרץ ד' מעשיך ותלמידך ובני אדם שאתה מעורב עמו תמיד ללמדם ספר הן המה בעוכרייך וסבור אתה שעל ידם תעלה מעלה מעלה לזכות בנועם ד' מה מאוד טעית בזה שאל אביך ויגדך מה היתה תשובת הגפן החדלתי את תירושי המשמח אלקים ואנשים והלכתי על עצים ולנוע ובלא זה גם מדרך היראה אינו הלא ראש מידות הטובות הוא הענוה ומי שמך לאיש וראוי אתה להיות נחבא אל הכלים וטוב אמר לך השתדלך עלה הנה והיעלה על דעתך שאתה הוא המקיים עולם ובהעדר השתדלך בזכות הרבים תאבד כבר טבעת בסבך ענפי הגאוה אם תאמר כן האזנה לאמרתי איעצך ויהי' אלקים עמך הרחק כדוד למקום קדוש אשר תמיד עיני ד' בה וקום קרא אל אלקיך בחזקה אלה דברי יצה"ר המתלבש ביצ"ט נפשי נפשי אני מזהרך בבקר השכם שלא תשמע לדבריו וגם אם יאמרו לך כן משלחי ארץ הקדושה המסבבים אל תאבה להם ואל תלך בדרך אתם וכבר אמרה ילתא ממהדורי מילי וכבר ר' יוחנן הגם שהיה מבני ארץ ישראל הודה ולא בוש ואמר דלכון אמר סבור הייתי שתורה של בכי אה"ק אבל אני רואה האמת דילהון היא וכבר מבואר לעיל סתירת אלה הדברים: ועיקרן של דברים כך המה איש אשר אהבת הש"י עצורה בקרבו והוא נעור וריק מכל מדע ולא חלק לו בבינה ועבור כן בוש הוא להוציא מחשבתו לפועל ולגלות מצפוני לבו בארץ הזאת שיאמרו הגם שאול בנביאים או שלא היה פרקו נאה או מסיבה אחרת או זקן ותשש כח שדיו להפקיע את עצמו לו נאה ולו יאה לנשק ולחבק עפר אה"ק אבל איש שזיכהו ד' בלב טהור אהבת הש"י ויש לו יד בשמעתתא ואגדה וגם לשון לימודים נתן לו הש"י לדעת לעות יעף דבר וגם להורות נתן בלבו להראות העמים ושרים את יופי תורתינו הקדושה בראיות ברורות יתנו עידיהם ויצדקו ואם גם ראשיתו מצער אחריתו ישגא מאוד וכבר אמר איש אלקים יש לד' לתת לך הרבה מזה ואמרו חז"ל צורבא מרבנן דמי לפרצידא דתותי קלא כיון דנבט נבט לשבר על ידם מלתעות עול כי ת"ל תורתינו הקדושה רחבת ידים היא ללומדיה לשמה וזוכה הימנה דברים הרבה דבר דבר בעתו כפי המקום וכפי הזמן שצויתך לו אם חקירה חקירה פשט פשט רמז מוסר דרוש ורק כשלבו לשמים לאיש אשר אלה לו ומבקש לו מקום למלאות בטנו קורא אני עליו למת זה מחיר לקנות חכמה ודוד אמר לא לחנם הכה ה' לפני ארי ודוב ועקר בידי טבא חדא פלפלי חריפתא שיש בידו להשביח פגמו של אחר ממלא צנא דקרא בפרט בעו"ה בדורינו עתה אשר האמת נעדרת ורבים חללים הפילה האפיקורסות ת"ח שלא הגיעו להוראה ומורים לבי לבי מעי מעי על חלליהם שוטטו בחוצות דעו וראו אם תמצאו איש מבקש אמונה ומקוים בנו נבואת עמוס הנה ימים באים לא רעב ללחם ולא צמא למים כי אם לשמוע דבר ד' גם ת"ח אינם לומדים דבר ד' עבור אהבתו אלא שיהי' עשיר שיקרא רב ועל זה חרה אף ד' ואמר עוזבם תורתי דייקא ומה לי עתה על צעירי הצאן המגודלים על ברכיהם אם אין להם אהבת הש"י רבי לא שנה ר"ח מניין לו ועל הרועים חרה