ליקוטי חבר בן חיים ג קלח

לתקנת אושא אדרבא ס"ל דל"ש בתקנתא דרבנן ק"פ כקה"ג אי לאו דאמרי' דלגבי בעלה מחלה והכי לא מחלה משום ברה א"כ שפיר תי' תוס' אבל לשאר תי' שתי' תוס' על קו' הנ"ל ולא מחלקי בין תקנתא דרבנן לשאר ק"פ באמת ליתא להאי תי' שכ' תוס' וזה דעתם בתי' קמא דשמעתין: ומ"ש בתי' בתרא והשתא א"ש ר"ל דלא תק' מהא דרבא דאמר קרא ומתניתא מסייע וזה היה ג"כ עיקר קו' תוס' דל"מ להו דבב"ב דווקא קיי"ל כר"ל משום דרבא ה"ק קרא ומתניתא וע"ז כ' בתי' בתרא והשתא א"ש: שם באו"ד וא"ת יל"ד מאי ענין קו' זו לכאן על הש"ס הו"ל להקשות ונ' דלכאור' אי הא דאר"י מחזירין היינו לקיים מצות יובל וכ"א שוב נוטל חלקו ל"ק קו' תוס' דעכ"פ לאחר יובל יהי' שוב אותה שדה שלו וזה הבינו גם בקו' אלא דעד"ז ק' על תי' ב' שכ' תוס' דטעמא דאינך אמוראי משום דמכר אמר רחמנא ליהדר הרי גם ר"י אי' לי' ע"כ הך סברא לר"מ דאמר ואלו שאין חוזרין ביובל וצריך אתה לומר דלר"י ביובל החלוקה בטילה לגמרי וכמו"ש רש"י בכורות שם ושוב ק' היכי משכחת שדה אחוזה וע"ז תי' דמ"מ אף שהחלוקה בטילה מקרי שדה אחוזה ואולי מה"ט נאדי תוס' ב"ק מסברא זאת וכ' טעמא דהנך אמוראי ילפי מדורו של יהושע: אבל ד' ב"ק שם צ"ע וכי מ"ט אמר ר"י האחין שחלקו לקוחות משום דלא אמרי' על כל יורש זה חלקו המגיע ואמנם החלוקה שהי' בימי יהושע עפ"י האורים אנן סהדי שכל א' נטל חלקו המגיעו ולכ"ע יורשי' הוו: דכ' במספר שני תבואות ונ' דק' לי' לרבא דהו"ל למכתב שנים של תבואות ואנא ידענא דמיעוט שנים שנים ונדע ג"כ דתבואות בעי' א"וו ה"ק קרא שני ימכר לך ותבואות פירות בעלמא ימכר לך: בשדה החוזרת ונ' דעיקר קו' דרבא כלפי רנב"י דאמר דכ"ע ק"פ כקה"ג הך בריי' אמאן תרמיי' א"וו ר"י ור"ש פליגי וכוותיי' קיימא הך בריי': ולכאורה י"ל דאתיא כר' דאמר פ' יש נוחלין דבכור נוטל פי שנים במלוה ולא גרע האי שדה שיוכל האב לפדותה בכל עת ממלוה וא"כ יאמר ר"י הך מתניתא ר' היא: רש"י ד"ה דלא נחית אפירא מבואר מדבריו דלא מפ' כדעת הרי"ף בב"ק דר"ל בקרקע שאין לה פירות והנה לד' רש"י אביי ע"כ כר"ל ס"ל דק"פ לאו כקה"ג ואפי' לאחר תק"א כ"כ במק"א דהו"ל רק לור ראשון ומ"מ למ"ש תוס' ביבמות דבפירות דבעל דלא אכיל כ"א בתקנתא דרבנן גם ר"י מודה גם לרש"י אין ראי' דאביי כר"ל: ב"ק פ' החובל רש"י מוציא מיד הלקוחות דהו"ל לוקח ראשון ר"ל דל' מוציא מ' כל ימי חייה הי' המקח קיים והיינו למסקנא לתקנת אושא אבל לס"ד דטעמא דשמואל משום ק"פ כקה"ג ק' ל' מוציא ומ"מ רש"י לפנינו יישב זה לס"ד דכי היכי דלר"י במכר הבן בחיי האב ומת האב קודם קנה לוקח דאמרי' שמכר לו זכות שתבוא לידו ה"נ מכירת האשה קיימת כל ימי חייה אלא שאם מתה בחיי בעלה בעלה מוציא הואיל ולא אתי לידה: אנא מתניתא ידענא ויע"ל דר"ל דל' מכר הבן אינן מכורין עד שימות האב מ' דל"ש מת הבן בחיי האב או לא מת וכר"ל: אלא לאו ש"מ ויע"ל דר"ל דלא תימא בק"פ דבעל גם ר"ב מודה לא היא דאדרבא השתא התם ששייר האב משל עצמו אמרת לאו כקה"ג כ"ש הכא דבעל לא אכיל כ"א בתקנתא דרבנן: משום דראוי ליורשו ויע"ל דכוונת רב יוסף דאי הוה בקנו כל נכסיו לאביו הוה מלתא דתמיה והייתי אומר דנקט הכי לאשמעי' דק"פ לאו כקה"ג אלא השתא דק' לן מדמנקט לבנו שפיר מוקמי' מתני' ביש לו עוד בנים: רשב"ם ב"ב דף קל"ו מתני' לבנו ה"ה לאחר ע"כ אליבא דר"ל כ"כ דס"ד דדווקא לגבי ברא אחולי אחיל ולא שייר לנפשי' ק"פ ומה"ט ל"ש מת הבן בחיי האב או לאח"כ קנה לוקח אבל באחר באמת ק"פ דאב כקה"ג לזה כ' רשב"ם דלצריכותא שייך למימר הכי אבל באמת מאחר דר"ל גם גבי ביכורי' אי' לי' ק"פ כקה"ג אין חילוק אבל לר"י הול"ל כ"ש לאחר דוודאי אמרי' נפש' עדיפא ליה ונ' דהרשב"ם כ"כ לאפוקי מד' תו' לחד תי' דלא קיי"ל כר"ל כ"א באבא לגבי ברא ומול זה כ' הרשב"ם דה"ה לאחר: לאחר מותו שכ' מהיום כ' דעת הרשב"ם דאפי' ר' יוסי דפליג ברישא וס"ל זמנו של שטר מוכיח עליו בסיפא אליבא דר"ל מודה ר' יוסי דבעי' שיכתוב מהיום ואזי אמרי' דהקנה לבנו גוף הקרקע משא"כ בזמנו של שטר דיו אם הקנה לו איזו זכות שיועילו דבריו אבל מהי"ת נימא שהקנה לו הגוף: שם ברשב"ם אבל בין שני' יכולין ר"ל אע"ג דאמרי' לעיל נ' לחד תי' דאיש ואשה שמכרו אפי' ביחד בנ"מ לא עשו ולא כלום הכא ע"כ בין שניהם המקח קיים דאל"ה לתני בקיצור שני' אינם יכולים למכור וכ"ת באמת מ"ש נ' דהתם לאחר תק"א שהפקיעו כח האשה אבל לא נתנו לבעל ק"פ שיהא כקה"ג וכמו"ש וא"כ גופא של קרקע אינו מיוחד לא' מהם משא"כ כאן לר"ל הגוף של הבן לבד ולר"י אין לבן כ"א זכות בעלמא שפיר מקרי כספו המיוחד: שם ד"ה מכר האב פי' לן הרשב"ם מאי אשמעי' תנא בהך סיפא וקאמר דס"ד מאחר דיש לבן הגוף ואם האב מוכר הפירות הו"ל דבר שלב"ל קמ"ל דמכורין עד שימות דזה בכלל דקל לפירותיו וקמ"ל עוד דאפי' מת הבן בחיי האב מ"מ זכו היורשין אפילו לר"ל כ"ז שלא מכר הבן בחיי': ובסיפא אשמעי' דאפי' לר"י דאין לבן גוף מ"מ יכול למכור ולר"ל הא גופא אשמעי' דאפי' מת הבן בחיי האב קנה לוקח כס' ר"י בר אבא בב"ק: רשב"ם ד"ה לא קנה לוקח כוונת ד' הרשב"ם דלר"י אם לא מכר הבן יורשים בניו זכותו משא"כ אם מכרן אז אפי' סילק עצמו שאמר אי אפשי וכמו"ש הרשב"ם לקמן דמאחר דלר"י אין לו זכות בעלמא מהני סילוק שוב אין בניו יורשים אותו דאי ירתי בניו א"כ הו"ל כאלו בא הזכות לידו ולמה לא יקנה הלוקח ומה שהביא הרשב"ם מב"ק ר"ל מדאמרינן לאו דידי' זבין ש"מ שלא זכו בזכות זה בניו דאי הוו זכו א"כ דידי' זבין שפיר אלא ש"מ לא זכו בנים והריב"ם נחלק על הרשב"ם וס"ל דבמיתת הבן קודם מיתת האב כבר זכו בניו וירשו זכות זה וכמבואר בתוס' ולכאורה יש להביא ראי' לד' הרשב"ם מהא דאמר רבא ס"פ השולח מתניתא מסייע לר"ל דתני' הבכור נוטל פי שנים בשדה החוזרת והך שדה החוזרת וודאי לא גרע מזכות