ליקוטי חבר בן חיים ג קלז

הקדישה אלא דר"ל לא ס"ל כר"י ביובל ראשון והיינו שכ' רש"י מחלוקת דר"ל ודר"י: ביובל שני כ"כ פלוגתת רש"י והרמב"ם בזה דלהרמב"ם נר' דוחק לאוקמא כל הני משניות ביובל ראשון ומפ' יובל ראשון של מוכר וזה דבר ק' להלום דאטו משום דלוקח בדעתו לעבור על ד"ת יקרא מקרא בכורי' ויאמר אשר נתת לי ואין זה בוצע בירך ומה גם דלא אהני לי' כלל ואמת שהרמב"ם נשמר מזה וכ' רק כי המוכר לא סמכה דעתו ואמנם האי אי' לן גבי מוכר לחודא ואמנם לרש"י ה"פ ביובל ראשון עדן לא נתיישבה א"י לגמרי והי' שם מז' אומות הרבה ואם יגרשו רק שבט אחד יהיה היובל בטל שאין כל יושביה עליה והיינו דלא סמכי דעתיי' הן דמוכר והן דלוקח משא"כ ביובל שני שוב האמינו שלא יעזוב שבט את מקומו בא"י אבל להרמב"ם ק' טובא ונ' פי' ד' הרמב"ם ע"ד שכ' למעלה דבאמת אם המוכר מקני ללוקח הקרקע לפירות מודה ר"ל דמצי קרי אלא דאנן סהדי דלא עביד הכי משום דאי לא עביד איהו מצי קני מהפירו' ולהביא בכורים ולקרות וניחא לי' לאינש למעבד מצוה בממוני' משא"כ ביובל ראשון שאין המוכר סומך דעתו שיגיע לידו ולא מצי קרי אשר נתת לי דאינו יודע אם היא שלו אף הוא מקנה ללוקח הקרקע לפירות מאחר דהוא לא מצי קרי ועד"ז יתיישבו ד' הרמב"ם דאף שפסק כר"ל פוסק אחין שחלקו לקוחות הן וא"כ לא משכחת דמייתי בכורי' כקו' רב יוסף בסוגיין ולמ"ש א"ש דהני אחין אנן סהדי שמקנין הקרקע לפירות כ"א לחבירו דאי לא יעשה כן כל חד מניי' לא מצי קרי אלא דכ"ז לרב חסדא דקיי"ל כוותי' אמנם רב יוסף לקמן לית לי' דרב חסדא ואין חילוק כלל בזה ושפיר קאמר אי לאו דאמר ר' יוחנן: כתנאי כ' רש"י ק"פ אי כקה"ג כ' כוונתו ע"ד שכ' דע"כ לר"י וכ"ש ל"ש להו בין יובל ראשון לשני דאי שני להו לוקמי קרא ביובל ראשון: גמ' והלכך מת אביו ואח"כ הקדישו צריך קרא וק' למה באמת מקרי אחוזה כיון דאכתי לא ירת במיתת אביו מידי וכ' דכ"ז שאביו קיים היה בידו לפדותו והשתא הוחלט בידו ויש לעיין אם לא היה אביו יכול ג"כ למוכרו אלאחר היובל או נימא כיון דק"פ כקה"ג מקרי השתא אינו בידו או דלמא כיון דיכול לפדותו כבידו דמי וכ' דתליי' בפלוגתת הרא"בד והרמב"ם גבי נכרי שהלוה לישראל על חמצו דלהרמב"ם בעי' הגיע זמן קודם הפסח משום דס"ל הואיל ובידו לפדותו כשלו מקרי ה"כ מצי האב מזבין אלאחר יובל מה"ט משא"כ להרא"בד שם ורוב הפוסקים דהואיל ובידו לפדותו לא מקרי כשלו ה"ה הכי נמי לא מצי האב לזבנו לאחר יובל: תוס' ד"ה לא דכ"ע אף שכ' בכמה מקומות ליישב קו' זאת מר"י אדר"י כ' כאן בפשיטות כן למימר דר"ל דע"כ לא ס"ל כרנב"י דא"ה הוה דלא כמאן וכמו"ש ע"כ ס"ל דרנב"י דיחוייא בעלמא ומנ"ל משום דק"ל כר"י ביום או יומים: רש"י דמייתי מביא וקורא אולי י"ל דלא מייתי כלל דאמרי' בב"ב פ' הספינה דהא דאינו קורא שלא יפקיעו מתרומות ומעשרות והיינו אי כ"ע קרי אבל אי לא קרי כ"א חב"ח עד יב"נ עדן יפקיעו מתרומות ומעשרות: והנה ידוע קו' הפוסקים דלדידן דקיי"ל בק"פ כר"ל כמו"ש הרמב"ם ולא כד' תוס' וגם כר"י דאחין מחזירין ק' הל' אהל ונ' דעיקר קו' רב יוסף דאי פשיטא לר"י דאין ברירה ובוודאי אין סברא דלא צוותה תורה מקרא בכורים כ"א לחב"ח עד יב"נ הו"ל למידק מבכורים דק"פ כקה"ג ואי לא עביד הכי ק' עלי' ואמנם הרי מצינן למימר דנהי דק"פ לאו כקה"ג מאחר דהתורה צותה לכל ישראל לקרות מקרא בכורים לא הקפידה תורה בזה כיון דבאמת הוה שלו ורק משום מצות יובל יחזיר והראיה דבעל בנכסי אשתו מביא וקורא הואיל והוה כשלו ולא גרעי אחים מבעל אמנם כ"ז לר"ל דאמר ש"ה דכ' ולביתך והתורה פרטו בפי' לבעל וה"ה אחי' דהוה כאילו פורטם משא"כ לר"י דאמר טעמא דידי מהכא קאמינא ולא מ' לי' שחלק הכ' בין בעל לאחר מאחר דלאו כקה"ג הו"ל דובר שקרים כדאית' פ' הספינה שם א"כ מ"ש אחי' ומעתה לר' יוחנן לטעמי' דלא ס"ל לחלק כלל שפיר קאמר רב יוסף אבל אנן אדרבא הא דק"פ לאו כקה"ג מולביתך ילפי' למימר דע"כ בעלמא כקה"ג והתם פרט וחילק הכ' אף אנו נאמר דלא גריעי אחי' מבעל ויש עוד להוסיף מאחר דנשים לא נטלו חלק בארץ וכל חלקם רק ירושה היא ואי בירושה ל"ש מביא וקורא אטו עדיף בעל מדידה גופא כיון דהיא לא הויא מתחייבי' בקריאה אפילו לא היתה אשה היאיך הבעל יכול לקרות אלא ש"מ דאחין בכלל בעל: תוס' ד"ה אי לאו לכאורה מאי ק' להו ממס' ביצה אדרבא הרי מדקיי"ל בדרבנן יש ברירה ע"כ בכירה ספיקא הוה ואמאי פשיטא להו דמחזירין זה לזה ביובל ונ' דס"ל דע"כ גם מספיקא מחזירין משום מצות יובל: א"נ דק' להו הא גופא אמאי מס' לן כלל הרי ע"כ יש ברירה דאי אין ברירה לא משכחת דמייתי בכורים ואמנם במסקנא מה"ט כ' בתי' בתרא דקיי"ל ירושה לא מיהדרא ביובל אף דלקוחות הן כי היכי דלא תק' לן היכי משכחת דמייתי בכורי': ומ"מ יל"ד אמאי לא ניחא להו למימר מיד דאנן רק בב"ב קיי"ל כר"ל מטעמי' דאבא לגבי ברא אחולי אחול ליה מדלא קאמר רבא הל' כר"ל במוכר שדהו לפירות ונ' דהא לא ק' להו דרבא נקט מידי דשייך בי' הלכתא בזה"ז ולא נקט בכורי' דהוה הל' למשיחא אמנם מדקאמר הש"ס פ' השואל גבי שאל מאשה ונשאל לו בעלה בפלוגתא דר"י ור"ל ונקט המוכר לפירות ולא נקט פלוגתא דב"ב ש"מ דבב"ב באחולי אחיל תליא גם זה לק"מ דוודאי אי לא פליגי במוכר לפירות הוה אמרינן דבב"ב באחולי אחיל פליגו ואצטריך לאתויי הך דהמוכר שדהו לפירות אבל השתא דפליגי בהמוכר לפירות גם בב"ב לטעמיי' אזלי: ואמנם יש לכאורה ראי' להיפך מדנקט הש"ס בב"ק פ' החובל פלוגתא דב"ב ש"מ דלאו באחולי אחיל פליגי דאי באחולי מאי ראי' יש לאשה שמכרה בנ"מ הא לק"מ דר"י בר אבא רצה להביא ראי' ממתני' דב"ב דה"ק אנא מתני' ידענא דמ' לי' פשטא דמתני' כר"ל: אלא הא ק' אמאי לא מפ' הש"ס הא דאר"י זו אינה דומה למשנתינו היינו משום דהתם טעמא משום אבא לגבי ברא אחולי אחיל לי' משא"כ באשה שמכרה בנ"מ ק"פ כקה"ג וכ"ת עכ"פ בעובדא דרב אבא שפיר קאמר ר"י בר אבא דהתם ג"כ אנן סהדי דלא מחלה לגבי בעלה הגוף משום ברה לא היא כיון דתקנת פירות עכשיו דרבנן לא קאמר ר"י ק"פ כקה"ג א"כ לא הו"מ למימר זו אינה דומה מה"ט דהכי מקמי דידעי'