ליקוטי חבר בן חיים ג קלו

יל"ד ל' וכי תמכרו ממכר ממכר זה למה לי' א"וו קרא מיירי שהלוקח חזר ומכרו לאחר ולגבי אותו לוקח שני מודה ר"י דלאו כקה"ג והיינו שדהו דנקט הש"ס דבשדה לקוחה גם ר"י מודה דלאו כקה"ג: רש"י ד"ה המוכר שמכר שדהו לעשר שנה ואח"כ תחזור קרקע כוונת רש"י בכל שכ' דלא נטעי ונפ' שמכר לו לעולם אבל התנה עמו שאין לו רק פירות ואין לו רשות לחפור בורות דיק' מאחר דלא תחזיר לו לעולם למה זה יתנה וכ"ת דמכר לו ע"ת שאם יבקשנה צריך למוכרה להמוכר לחזרה הרי זה אסור מטעם רבית א"וו לעשר שכי' מכרה לו ואמנם כ"ז משום דמיירי בזמן דאין יובל נוהג דאלו בזמן שיובל נוהג שפיר מתנה עמו שלא יחפור בורות משום דעתידה לחזור לו ביובל והן הן ד' רש"י וכוונתו ליישב דאמאי לא עביד הש"ס צריכותא דאי אשמעי' הכא הו"א משום דלא נחית כלל אדעת' דארעא ולמ"ש רש"י ע"כ מכרה לו לגמרי אלא שתחזור לעשר שני' והיינו כעין מכירה ביובל: ר"י אמר מביא דמצי אמר האדמה אשר נתת לי ל' רש"י ר"ל דה"ט דלר"ל אינו קורא: ר"ל אמר מביא ואינו קורא יל"ד אמאי לא תנן לה במסכ' ביכורי' בהדי מביאין ואינן קורין בשלמא לר"י ל"ק דהו"ל למתני בהדי מביאין וקורין דפשיטא לי' לתנא דקורין אבל לר"ל ק' ונ' דהוה בכלל נשים דהשתא נשים אף שיש להם קרקע לא קרי משום דאינם יכולין לומר אשר נתתה לי ה' דלא נטלו חלק בארץ ק"ו למי שאין לו עכשיו קנין בקרקע: כקה"ג דמי כ' רש"י ויכול לומר אשר נתת לי נ' ד' רש"י דבהאי קרא פליגי ר"י ור"ל דלר"ל יליף מהאי קרא יתירה דבעי' האדמה אשר נתת לי אבל קנין פירות לא מהני ור"י דריש להאי קרא אפכא דמאחר דכל הפרשה איירי בלתת לאבותינו ומדוע כ' כאן אשר נתת לי א"וו להודיע כי חייב במקרא בכורים אפילו על מה שלא ירש מאבותיו כ"א קנה אותה מאחרים וק' הא בזמן שיובל נוהג לא קנה הגוף אלא ש"מ ק"פ כקהג"ד: וז"נ ד' לי"ק דר"י איתיבי' לר"ל היאיך מצית לומר דעל ק"פ ל"ש למימר לי הרי בעל בנכסי אשתו מביא וקורא ומשני לי' ר"ל ואדרבא לדידך דכ' לי למימר דק"ס כקה"ג ל"ל שוב בבעל ולביתך אלא ש"מ התם דווקא מקרא משא"כ בשאר ק"פ וז"ש רש"י ואדרבא כלומר דאל"כ תק לר"ל לילף מהתם א"וו ה"ק ר"ל קרא זה גלי לן דלא נדרוש לי' לק"פ אמנם בלי"ב ר"ל היא דסבר דר"י יליף מלי דק"פ כקה"ג ומק' לי' ולביתך ל"ל וע"י משני לי' אנא לית לי דרשא אחרינא כ"א מולביתך ילפינן ונכ"פ נבין בדברינו למה תפשו ר"י ונ"ל המוכר שדהו לפירו' ספלגו בהדיא אי ק"פ כקה"ג דמי בשלמא בב"ב פליגי בהנך ברות דלא נימא כל לגבי נפשי' ואבא לגבי ברא אבל הכא בבכורים דווקא במפ' הלא נ"מ מפלוגתא זו לכמה עניני' לבד מבכורים ולמ"ש משו"ה אפלגי בבכורי' משום דמהתם ילפי למלתייהו: וכ' רש"י ולביתך ושמחת וגו' נ' דבא ליישב דלמא קרא מיירי אף הכא דלא זכתה פירות נכסים לבעל וגזיה"כ הוא לזה כ' רש"י דמאחר דכ' ושמחת וכי מה שמחה לבעל במה שנתן ה' לביתו אם לא זכתה לו הפירות א"וו בזכתה לו מיירי: וכ' עוד רש"י שהכניסה פירות נ"מ ר"ל דאי בנכסי צ"ב הלא קיי"ל הדין עמו וא"כ הגוף נ"כ שלו וכ"ת מנ"ל דקרא מיירי בנכסי מלוג דלמא באמת בנכסי צ"ב לא היא כיון דהם כשלו מאי ולביתך דקרייא רחמנא הרי אין לביתו בהם כלום: ומתה אשתו וירשה בעלה נ' שכ"כ רש"י ליישב קו' תוס' הרי ע"כ תנא דולביתך פליג ור"י דאמר כהאי תנא לא היא הני תנאי בהא פליגי תנא דמתה ס"ל ירושת הבעל דאוריי' והואיל וק"פ לאו כקהג"ד מוקי לקרא במתה וירשה בעלה דווקא ואידך תנא ס"ל דירושת הבעל לאו דאוריי' וא"כ אדרבא במתה וודאי לא קרי ומוקי לה מחיים אבל לר"י דק"פ כקה"ג מתה ל"ל וא"כ קו' ר"ל לא היה כ"א משום דמ' לי' דהאי תנא ס"ל דירושת הבעל דאוריי' ומעתה הרמב"ם שפוסק ירושת הבעל לאו דאוריי' עיקר קרא מחיים ואעפ"י שמתה לא אמרי' דהו"ל כהפריש ביכורי' ומכר שדהו מאחר דנסתלקה מה"ת ממנו זכות הקרקע קמ"ל דמ"מ מביא וקורא וא"ש קו' הלח"מ על הרמב"ם בזה: תוס' ד"ה מתה וא"ת דלמא הך בריי' בלא זכתה ובמקום אחר כ' ליישב למה לא הקשו תוס' קו' זו בל"ז וי"ל עוד בקיצור דבל"ז ל"ק לוקי בלא זכתה אי בלא זכתה מ"ט באמת מביא וקורא מהי"ת אבל מאחר דמסקי תוס' דלקו' ר"ל האי תנא דמתה מולביתך יליף למלתי' דלמא בלא זכתה ומשום דכ' ולביתך ילפי': אזדו לטעמיי' יל"ד לר"ל דבזמן שיובל נוהג כל לוקח מביא ואינו קורא למה לא תכן לה במ' בכורים גבי מביאי' ולא קוראין ונ' דכ"כ דלר"ל ע"כ לית לי' דרנב"י כ"א ס"ל דר"מ ור"י ור"ש בק"ס פליגי ואכן כר"י ור"ש קיי"ל ואמנם לר"מ מודה ר"ל דס"ל ק"פ כקה"ג ושפיר עבד תנא דלא תני' דסתם מתני' ר"מ: שם בגמ' דאדעת' דגופא קנחית כ' מכאן דהלוקח שדה בזמן שהיובל נוהג מ"מ מותר לחפור בה בורות שיחין ומערות משא"כ בלוקח בהדי' לפירות: והנה לר"ל עיקר רבותא בזמן היובל ולר"י עיקר רבותא שדהו לפירות ויל"ד מאחר דהרמב"ם פסק כר"ל לא הו"ל להביא כ"א בזמן שהיובל נוהג לחוד ושדהו לפירות ל"ל דאייתי ונ' משום דבעי למתני בעל בנכסי אשתו מביא וקורא הביא ג"כ שדהו לפירות דהיינו הך ומ"מ פטור מקריאה: הקונה אילן וקרקעו כ"כ במק"א מדוע נקט הש"ס סיפא תחלה ואח"כ רישא ועתה יש להוסיף דהוק' לא ידע הך דירושלמי דר"י באריסי בתי אבות מיירי והתרצן הוא דידע ומ"מ א"ש דלא משכי הא מני ר"מ היא דס"ל לכ"ע ק"פ כקה"ג וכמו"ש לעיל דהרי גם ר"י לא פליג אהך מדקא' אף אריסי': הקונה שני אילנות כ"כ במק"א ליישב למה לא מייתי מסיפא ולפי התי' צ"ל דהא דאכפל תנא למתני סיפא אף דמרישא שמעי' לה דלא נימא משום ר"מ נקט לעיל שכי' לומר דלר"מ אפי' שני אילנות קורא אבל לרבנן אפילו בשלשה לא יקרא קמ"ל: רש"י מחלוקת דר"ל ודר"י כר' כוונת רש"י דוודאי ר"י דס"ל כר"ל דק"פ לאו כקה"ג דמי אפילו ביובל ראשון פליג דאל"כ לוקמא ביובל ראשון ושפיר אצטריך קרא למת אביו ואח"כ