ליקוטי חבר בן חיים ג קלה

ולא בעי אי' כל ימי' דווקא ור"ה דאמר ניסת אין מדירין דבעי אי' כל ימי' הוא דמק' דש"ס: והנה הריטב"א בנדרי' שם הביא ב דעות אלו דבעי' מצוה ודבעי' טעות מעיקרא ובנתים הביא קו' למה לא התירו ישראל נדרם שלא לתת אשה ונ' כוונתו דהם נדרו עד"ר ולמ"ד דבעי' טעות דווקא לק"מ ולכך תי' עוד קו' זאת מקמי דהביא דעה זו דלא לסייע משם דבעי' טעות דווקא: והנה תוס' בשמעתין ביארו תחלה מ"ט עד"ר לדבר מצוה י"ל הפרה ואח"כ ביארו מה הוא עד"ר ונ' דמ' להו דלרש"י דיליף משבועת משה הטעם דלדבר מצוה י"ל הפרה משום טעות וכמ"ש וד' ר"ת בתוס' דהטעם משום דניחא להו להנך רבי' ובכל מצוה שייך זה ולא כמ"ש הראשונים בשם ר"ת ומד' תוס' אלו יש סיוע למהרי"ק שאין אלו ד' ר"ת אבל קש' לשבש הגי' בד' הראשוני' ומ"מ מאחר דר"ת לא יליף משבועת משה א"כ לא בעי' בפניו ג"כ וזה כוונת המשך ד' תוס': וכן מבואר מד' פ' שבועת שתים שם ועי' בר"ן שם ותבין מה בקשו תוס' במה שהקשו מחרמי קהל עיי"ש: והנה הראב"ד הק' על הרמב"ם שהביא הא דמקרי דרדקי שנדר עד"ר שלא יהנה מבני העיר והוצרכו לו שמיהוי או שוחט או מוהל והק' הראב"ד מאי אכפת לי' לנודר במה שהם צריכין ותי' הכ"מ דהמצוה עליו רמיא ג"כ ללמוד תורה ולמול וק' עדן שוחט מא"ל אמנם שותא דמרן הראב"ד לא זכיתי להבין הנה הוא הנודר מתחרט מאיזו טעם שמתחרט אלא משום דהוא עד"ר לא היינו מתירין אבל מאחר דהוא למצוה רבה כזאת לצורך רבים לא מפסיד לן וממילא מתירין לו: ומ"מ לא ידעתי למה זה הביא הרמב"ם הך משל ומה בא להורות לן בזה וצ"ע: וכ' רש"י פשע בינוקי חובטין וע' בריטב"א מכות שם שמדקדק ל' פשע וכ' ד' רש"י דאס"ד פשע שלא היה לומד בהתמדה כד' הריטב"א רבינא אהדריה משום דדייק ובהא מלתא פלוגתא ר"פ לא יחפור רבא ס"ל גריס עדיף ורב דימי ס"ל דייק עדיף והיאיך אהדרי' רבינא דלמא הנך רבים דעתם כרבא דגריס עדיף והיאך יוכל להחזירו א"וו פשע היינו חובטין: עד כה עזרני ה' בסוגי' דנודרת כדרי לה' אשלם בחצרות בית ה' בתוככי ירושלים כיה"ר בב"א: סוגי' דקנין פירות ר"פ השולח המוכר שדהו יל"ד מה ענין סוגי' זו לשמעתין כאן ונ' דלכאורה מפלוגתא דר"י ור"ל כאן נפיק עוד פלוגתא אם המוכר שדהו לפירות קנה פירות אח"כ מהלוקח לאחר שנגמרו לר"י כיון דאי' לי' ללוקח קה"ג לא מצי מקרי בכורים ולר"ל דהגוף של המוכר וודאי מצי מקרי והכה לעיל בשמעתין מק' הש"ס עלי' דרבה מהא דתנן לוקח מפני תיקון העולם הא דאוריי' הוה ומשני דתקנו רבנן תחלה דלא לייתי וק' למה תקנו דלא לייתי כלל ליתקנו דלא יקרו וידעו ג"כ דלאו בקדושתיי' קיימי אמנם לר"י א"ש דלעולם יאמרו בקדושתיי' קיימי אלא שהגוי י"ל ק"פ וממילא המוכר אין לו גוף ולא מצי קרי נמצא דאצטריך דר"י לבאר ד' רב אשי לעי' אא"כ ק' הל' אהל' דקיי"ל כרבה וקיי"ל כר"ל ולר"ל דרבה קשיא ואמנם לקמן מייתי הש"ס כתנאי ומסיק רנב"י דכ"ע ק"פ כקה"ג ותי' זה לר"י אבל לר"ל ע"כ ס"ל דבק"פ פליגי ור"מ ס"ל כקה"ג ואכן קיי"ל כר"י וכ"ש דלאו כקה"ג ואמנם סתם מתני' ר"מ דס"ל כקה"ג וא"ש תי' רב אשי אפי' לר"ל: ועד"ז נבא ליישב בס"ד דקדוק עצום כיון דכל הסוגי' בלוקח מיירי הו"ל למתני הלוקח שדה לפירות ואמאי תנן המוכר אמנם למ"ש א"ש דטעמא דר"ל דאם נאמר דלא מכר לו קה"ג א"כ יוכל המוכר להביא בכורי משדה זו ולקרות ואנן סהדי דניחא לי' לאינש למעבד מצוה בממוני' ובוודאי לא מכר הגוף אלא דר"י ס"ל דאין קנין פירות בלא גוף ושפיר נקט הש"ס המוכר שדהו דעיקר טעמא דר"ל דאזלי' בתר מוכר ועד"ז כבין ממ"ש ר"ל שאני התם דכ' ולביתך וק' ליגמר מהתם אמנם תוס' כ' דע"כ קרא מיירי באשה שנתנה פירות נכסי' לבעל ומעתה מאחר דעיקר טעמא דר"ל משום דניחא לי' לאינש וכו' א"כ באשה דתנן אשה מביאה ולא קוראה ל"ש זה ושפיר הבעל מביא וקורא ובזה נבין פלוגתת הני תרי לישנא דלל"ק ר"י מק' לר"ל מולביתך ולבתרא אפכא וזה דאי טעמא דר"ל משום ניחא לי' לאינש שפיר קאמר שאני התם אבל עכ"פ אין התם הוא דכ' ולביתך דמהי"ת נילף עוד דבעלמא אמרי' ניחא ליה לאינש וע"כ בלי"ב ר"י ור"ל בקנין בעצמו פליגי ועכ"פ מיושב ג"כ קו' הרשב"א מ"ט לא עביד הש"ס בשמעתין ג"כ צריכותא מסוגי' דב"ב דכיון דבשמעתין אין הטעם משום ק"פ כ"א משום דניחא לי' לאינש אין זה ענין מסוגי' דב"ב כלל וכ"ת הרי עכ"פ מוכח מסוגי' דב"ב דר"ל ס"ל בעלמא ג"כ לאו כקה"ג לא היא די"ל התם שוב טעמא דר"ל כל לגבי נפשיה עדיפא ליה ומ"מ א"ש דרבא ביבמות לגבי הל' דר"ל בהכי תלת שבק דר"ל בשמעתין ונקט דב"ב משום דבשמעתין אין הכרח דטעמא דר"ל משום דק"פ לאו כקה"ג ועד"ז כבא בע"ה ליישב קו' תוס' דמאי מק' ר"ל מברייתא דמתה הרי ר"י מצי אמר אנא דאמרי כתנא דולביתך אמנם לר"ל הני תנאי לא פליגי כלל דתנא דולביתך דקאי אקרא קודם תקנת פירות וא"כ מיירי שנתנה בעצמה ומאחר דהיא אינה קורא וודאי ניחא לה שיקנה הבעל הגוף ויקרא משא"כ ברייתא דמתה מיירי לאחר תקנה וחכמים נתנו פירות נכסיה לבעל ואי כל קנין פירות כקה"ג ל"ל מתה אבל אי לאו כקה"ג למה יביא בלא מתה היא לא נתנה וחכמים אין להם על זה ומעתה גם קו' זו הולכת להך לשנא דטעמא דר"ל משום ניחא למעבד מצוה אבל לאידך לשנא לא מק' ר"ל מידי ומיושב ד' הרמב"ם שהק' הלח"מ דנקט אע"פי שמתה הרי לר"ל דפסק הרמב"ם כוותיה מתה דווקא כמבואר בש"ס ולמ"ש ד' הרמב"ם דע"כ הך שו"ט אזלא אי טעמא דר"ל דניחא לאינש וכו' אבל למאי דבסוגי' דעלמא וכן מוכח לרבא לקמן דמייתי ראי' מקרא ומתניתא דר"ל ס"ל ק"פ בכל התורה לאו כקה"ג שפיר כ' הרמב"ם אעפ"י שמתה: והשיב תלמיד א' דגם הא דנקט הש"ס שדהו ולא שדה דוודאי משדהו מוכר דאטו שדה חבירו ימכור ולהנ"ל א"ש דמשום דהוה משדהו הוא דס"ל לר"ל לאו כקה"ג משום דניחא ליה למעבד מצוה וכמו"ש: ולי נראה ליישב ל' שדהו בדרך אחר דרבא מייתי ראי' לר"ל מקרא דשני תבואות וק' האיך קרא לר"י אלא דבהא קרא