ליקוטי חבר בן חיים ג קלד

לו שלא יהנה ממזון אם יהנה מאשה פסולה דהיינו פסולה לכהונה ואם יבא לחכם ויאמר כבר נהניתי מאשה פסולה והנני אסור בכל מזון למה לא יתיר לו החכם וע"כ צריך ג"כ עד"ר וממילא לא יתיר לו החכם אחרי שידע כי הדירוהו עד"ר שלא יהנה מאשה פסולה ידע שהוא כהן ולכה"פ ישאל ע"ז ויבא לידי בירור אבל מאשה פסולה בלבד הרי יוכל להיות שאי אפשי לו גרושה וחללה מפני פגם וכיו"ב: והנה המחבר בשו"ע קכ"ח באו"ח לענין נ"כ הביא דין זה דאפי' גרשה צריך לידור אבל נודר ונו"כ לא הביא ואף כי יש לדייק הכי ממ"ש אף אם גרשה דא' ה"ה קודם גירושין מהני לידור מ"מ מאחר שהביא המג"א בשם כה' מתשו' רא"מ דלא מהני נודר לישא כפיו ואמת כי מרן ז"ל כ' בהגהות שו"ע המעיין בפני' ברא"מ מיירי בגוונא אחרינא מ"מ נבא ונחקור למה השמיטו הפוסקי' הטור וש"פ דין זה לענין נ"כ ונ' טעמם דבשלמא כהן העובד או שהוא שלוחא דידן או שלוחא דרחמנא ולא ניחא לן ולא לרחמנא למשוי לנושא בעבירה שליח ואמנם נ"כ איהו מ"ע דנפשי' קמקיים מי נותן לנו רשות למחות בידו ואם אנו אין צריכין לנהוג בו קדושה איהו מ"מ רוצה לקיים מ"ע ואמנם הרשב"א והמחבר שפסלוהו טעמם מכיון שהוא עובר על קדושת אהרן ונושא נשים בעבירה היאך יברך וקדשנו בקדשתו של אהרן וא"כ משום הברכה אין מניחין אותו וא"כ אדרבא בשלמא לענין עבודה בנודר ומקבל סגי דהו"ל בעל תשובה משא"כ לענין קדושת אהרן כ"ז שלא גירש לא יוכל לברך: ובענין קו' תוס' מ"ט פריך אבריי' דווקא י"ל אמתני' דלמא מיירי שאינה לפנינו שיגרשנה וא"כ למה ישאל על נדרו משא"כ בבריי' דקתני יורד ומגרש וא"כ היא לפנינו וראוי' לגרש שפיר מקש' הש"ס: והנה הרשב"א בשמעתין דייק לי' מד' ר"נ דאפי' דיעבד לא הותר הנדר דמ' לי' דה"ק ר"נ א"א צריך לפרט אי מקצר לא יהא מותר ואמנם מד' רש"י ל"מ כן כ"א דה"ק ע"י שירבה לספר שכח עיקר הנדר ורש"י לטעמי' דאפי' לר"כ צריך לפרט עיקר הנדר אלא דא"צ לפרט הלשון שנדר בו: ואמנם הריטב"א וכ"י בנדרי' שם כ' תרוויי' דמפ' השולח מוכח דדיעבד מהני בלא פירוט וכ' כוונתם מאחר דקיי"ל צריך לפרט וא"כ ממתני' דבכורות לא מוכח מאומה דעד"ר אין לו הפרה וא"כ מנ"ל לאמימר הא מלתא א"וו דס"ל לאמימר דנהי דצריך לפרט מ"מ דיעבד אי אזיל לג' הדיוטות והתירו לו בלא פירוט התרתן התרה ואיך סמכי' בכהן אלא ש"מ דעד"ר אין לו הפרה והש"ס מקמי דנחית לאמימר הוה דחיק למימר דבלא פירוט גם דיעבד אין התרתן התרה אבל למסקנא דייקי' מאמימר אפכא ואפי' למ"ש תוס' דהו"מ הש"ס לשנויי אליבא דר"ה אין מתירין אלא בפניו אלא משום דדיעבד התרתן התרה לא משני הכי וא"כ ש"מ דבלא פירוט אף דיעבד ל"מ היינו מקמי דנחתי' לאמימר וכמ"ש אבל כ"ז אי ר"ה לא פליג אאמימר אבל אי ר"ה לית לי' דאמימר צ"ל לד' הריטב"א ונ"י תי' אחר על קו' תוס' מבפניו ומ"מ מצינו ראי' לד' הרמב"ם והמחבר שפסקו בכהן עד"ר משום דמ' להו למסקנא דבלא פירוט דיעבד מהני ולכך צריכין עד"ר אלא אכתי גם באלמנה הו"ל למפסק כן וצ"ל כמ"ש לעיל דמ' להו באלמנה ל"ש עד"ר דכיון דכהני מכתובה אסורה כל ימי' באי' והיינו משום דעת רבי' ואנן סהדי דלא ניחא להו לרבים למיהוי גרמא בחטאי' של זו: עד"ר ע' רש"י ונ' לבאר דרש"י ס"ל דאמימר לאו מסברא דנפשי' קאמר כ"א יליף לה מהא דהשביע משה לישראל ע"ד המקום ועל דעתו וכ"כ רש"י בשבועות שם וא"כ בעי' דומיא דהתם דמשה השביע בפניו ובפני המקום ה"נ בעי בכל ע"ד רבים ויש לומר דגם הרי"ף הכי ס"ל ומה שהק' הפוסקי' דא"כ הו"ל לאתויי כמה רבים מאחר דלרש"י סגי בשני' לא אצטריך לי' להרי"ף לפ' דמיעוט רבים שני' ודווקא בהודר ברבים דלא סגי בשני' הק' הש"ס וכמה רבים וא"כ י"ל דזה ג"כ כוונת ד' רש"י במכות ט"ז שכ' עד"ר וע"ד ב"ד מאחר דצריכין הרבי' לומר על דעתינו אנו משביעין אותך וא"כ מי הוא זה שיצטרף לבעל להדירה וכ' רש"י דמיירי שמצא בה עון והביאה לפני ב"ד ושם השבועה והיינו דהוצרך רש"י לפ' שמצא בה עון דאל"כ מי הביאו לב"ד: ואמנם הריטב"א במכות שם והרמב"ן בשמעתין נחלקו בכוונת ד' רש"י אלו ד' הרמב"ן דרש"י מפ' כן משום דס"ל דנדר עד"ר ל"ש כ"א לדבר מצוה ולזה כ' רש"י דגם שם הי' לפי שעה מצוה משום שנמצא בה עון אלא שהי' שם רע והריטב"א מפ' דד' רש"י דלדבר מצוה דאמרי' די"ל הפרה היינו דווקא אם הי' בטעות וכמו שהביאו בשם ר"ת דגרסי' כההוא מקרי דרדקי ומ"מ בעי' התרה משום שלא תלה הנדר בפי' בדבר זה: ואני אומר דד' הרמ"בן וד' הריטב"א א' הן והיינו דמאחר דרק משבועת משה ילפי' לד' רש"י והתם לדבר מצוה א"כ בעי' ג"כ דווקא דבר מצוה אא"כ למה נימא לדבר מצוה י"ל התרה מאי אולמא דהאי מצוה מהאי מצוה וע"ז כ' דאגלאי למפרע שהי' בטעות כההוא דרדקי דהנדר וההתרה הי' לדבר מצוה ואמנם אגלאי למפרע שהנדר היה בטעות ועד"ז מיושב קו' מהרי"ק שכ' דע"כ א' משני דעות אלו לא אמר ר"ת דאם אמר ר"ת דעד"ר לא שייך כ"א לדבר מצוה לא החמיר שוב דבעי' לענין הפרה טעות מעיקרא ולמ"ש אדרבא הא בהא תלי' דמשום דק' מאי אולמא דהאי מצוה מהאי מצוה בעי' טעות מעיקרא ועד"ז מיושב קו' הריטב"א על ר"ת דבעי טעות מעיקרא מגמ' שבועות כ"ד דאמרי' שבועה דאיתא בשאלה לא קתני ואס"ד דעד"ר ליתא בשאלה אם לא בטעות מעיקרא א"כ אכתי ליתני שבועה עד"ר וכעין קו' זו הק' המהרי"ק מסוגי' דמכות יש חורש תלם א' דקאמר הש"ס ג"כ לתני ג"כ שבועה שלא אחרוש ביו"ט וחול ומשני דאיתא בשאלה לא קתני ולמ"ש לק"מ דר"ת דס"ל הא מלתא ס"ל ג"כ דעד"ר ל"ש כ"א בנדר לדבר מצוה ובין בשבועות בין במכות לא הוה כ"א שבועת רשות וכ"ת שבועה שלא אחרוש ביו"ט לא מקרי שבועת הרשות עיקר שבועה אחול היא ואיו"ט לא חייל כ"א ע"י כולל וכיון דבחול ל"ש עד"ר גם איו"ט לא חל ומסתייען ד' רש"י וכ"ת אלו משמעתין דמשו"ה לא משני הש"ס גבי כתובה דמדרי' לה עד"ר דבדבר הרשות ל"ש עד"ר אלא שהרמב"ן הק' להיפך אד' ר"ת אלו א"כ למ"ד א"צ לפרט הנדר אי ס"ל נדר ברבים י"ל הפרה היאיך מתרץ מתני' דנודרת ליתומי' ואמנם לפי ד' תוס' ד"ה וליחוש לק"מ דמ"ד א"צ לפרט ס"ל דמדרי' לה על נדרה מיד