ליקוטי חבר בן חיים ג קלג

דקו' הש"ס ר"ה כתנאי במקומה עומדת כמו שביאר הרש"א א"כ קו' הראשונה עיקר הקו' היה לימא ר"ה דלא כר' יושע וכן בענין צריך לפרט ק' הך קו' גופא משא"כ בענין נדר ברבים אדרבא ר"ה כר' יושע ס"ל די"ל הפרה ודלא כר"א דלי' הלכ' כוותי' לא אכפת לן, והנה רש"א כ' צריך לפרט וכיון דנדרה ליתומי' וכך נדרה הל' מגומגם דאפכא הו"ל לפי דכיון דכך נדרה ואולי כיון לרמז על קו' תוס' מאין מתירין אלא בפניו דכ"ז דא"צ לפרט לא ידעי' דנדרה ליתומים ועדן צ"ע: גמ' וודאי מיפר לה בעל ולא רצה לתרץ דמדרי' לה מככר ותאכל ממנו דל' כל מה שירצו היתומי' מ' דבר קשה ואי תאכל מיד מה אכפת לן וכמ"ש לעיל: רש"י ברבים בעשרה כוונתו דאי רבים ג' הרי אין ב"ד פחות מג' והו"ל להש"ס למימר הא מדרי' לה ברבים אלא ש"מ דברבי' היינו עשרה: מיתיבי הא דלא מק' הש"ס מיד אר"ה מיתיבי היינו דמעיקרא לא ידעי' פי' דהאי בריי' אפי' אי ניסת מדירין אותה דלא הו"ל למתני כ"א ניסת גובה כתובתה ואטו בלא נדרה מגבי' לה אמנם השתא דגלי לן ר"נ דמדרי' לה ברבים ה"ק בריי' אם נדרה ברבי' דלא בעי' רק בניסת אבל לכ"ה אי נדרה מעיקרא פשיטא דגובה ומשני דמ"מ מיירי בנדרה מעיקרא וכ"ת פשיטא לזה כ' רש"י דקמ"ל דאין הבעל מיפר במה שנדרה קודם נישואין נ' כוונתו דאפי' נדרה בעודה ארוסה ג"כ אינו מיפר לאחר נישואין וע"ז הביא רש"י קרא דאם בית אשה נדרה וארוסה לאו בית אישה הוה ולהכי מייתי רש"י כאן האי קרא ולא לעיל: ומ"מ מסוגיין ראי' ברורה לד' הרשב"א בתשו' סי' תקס"ז הובא ברמ"א סי' רל"ד דארוסה יתומה אין הארוס מיפר לה דכל נשואה יתומה בחיי אב וא"כ אלמנה דידן די"ל כתובה יתומה היא וניסת אינה גובה לא ניסת גובה אף דנתארסה ועוד דא"כ לא שייך קודמין וכמו"ש: איבעי' להו צריך לפרט יל"ד מאחר דאסיקנא לעיל דלמ"ד נדר שהודר ברבים יש לו הפרה ע"כ צריך לפרט הנדר דאל"כ יק' אמתני' דלמא אזלא לגבי חכם ושרי לה א"כ מאי מיבעי' שוב אצריך לפרט מאחר דמע"דר אכתי לא ידעי' ונ' דבאמת הא דאסקנא לעיל דצריך לפרט היינו משום דר"ה ס"ל דבעי' עומדת באי' כל ימי' א"נ ס"ל אכלה כולה נשאלין: אמנם אי אמרי' אכלה כולה אין נשאלין עליו ולא אמרי' דבעי' עומדת באי' כל ימי' א"כ אפי' אי נדר שהודר ברבים י"ל הפרה מדרי' לה אככר ומטעמי' לה כמ"ש תוס' והיינו דאבעי לן אי אמרי' צריך לפרט הנדר א"כ י"ל אפי' למ"ד נדר ברבים י"ל הפרה שפיר מדרי' לה אפי' באי' כל ימי' כדר"ה או דלמא א"צ לפרט ומדרי' לה על ככר ואכלה כולה אין נשאלין עליו וממילא מיושב בדברינו קו' תוס' אמאי לא מק' הש"ס ממתני' דידן דבמתני' דידן כבר אמרנו ליישב דהדיר' על ככר ואכלה כלה ואין נשאלין אבל בכהן מ' להש"ס כמ"ש רש"י דמדירין אותו הימנה או היא ממנו וא"כ התם ל"ש מדירין על ככר וא"כ למ"ד א"צ לפרט ק': ועד"ז נ' ליישב ד' הרמב"ם בפי' המשנה בכורות שם וכן ד' הרע"ב התמוהי' שכ' דהא דמדרי' לכהן עד"ר לא מהני אלא משום דצריך לפרט הנדר והרי בש"ס אמרו בהדי' דאפי' למ"ד א"צ לפרט מהני ואמנם הרי הרמב"ם הוכיח כדבריו דאי א"צ לפרט הרי יוכל לומר לחכם נדרתי נדר עד"ר ונזדמן לי דבר מצוה ואני מבקש התרה וכן נתקשה הק"נ בד' הרא"ש עד"ז וצ"ל דהש"ס קאי אליבא דאמימר דהוא מרא דשמעתא דעד"ר ואמימר ס"ל בשבועות אכלה כולה נשאלין וא"כ ליכא שום תקנתא יותר וע"כ למ"ד א"צ לפרט אי ס"ל נדר ברבי' י"ל הפרה צ"ל דכולי האי לא חשו חכמים ואמנם הש"ס משני לעיל אר"נ דמדרי' לה ברבי' ואמאי מוקי הש"ס שלא כהל' ולא משני דמדרי' לי' עד"ר א"וו משום דר"נ ס"ל א"צ לפרט ועד"ר לדבר מצוה י"ל התרה לא סמכי' כ"א אנדר ברבי' שאין לו הפרה אפי' לדבר מצוה וכ"ז למ"ד אכלה כולה נשאלין אבל אי אכלה כולה אין נשאלין שפיר מדירי' לה על ככר ומאכילין אותו לה וא"כ א"צ להדירה ברבי' ומעתה הרי גם גבי כהן כ' הש"ך יו"ד רכ"ח דמדרי' לי' על דבר אחר אם לא יגרש את אשתו ומאכילין אותו לו ומאחר דאכלה כולה אין נשאלין שוב ע"כ יגרש את אשתו לזמן שקבענו לו דאל"כ יהא עובר על הנדר שכבר אכל וא"ש גם לר"נ אפי' למ"ד נדר ברבי' י"ל הפרה אבל אנן לדידן דס"ל אכלה כולה נשאלין עליו ע"כ צ"ל דצריך לפרט הנדר מאחר דנדר ברבי י"ל הפכה וגם עד"ר לדבר מצוה י"ל הפרה והן הן ד' הרמ"בם והרע"ב וע' עוד לפנינו: ובעיקר קו' הרמ"בן למ"ד א"צ לפרט מאי אהני לן עד"ר נ' דל"מ לד' ר"ת דס"ל דבר מצוה היינו אם הי' הנדר בטעות כההיא מקרי דרדקי דלא אשתכח דדייק כותי' וודאי לק"מ ואמנם רש"י נ' דיישב כל זה שכ' למ"ד א"צ לפרט כ"א מה שנדר א"כ הנדר גופי' צריך לפרט עכ"פ וממילא גם הדבר מצוה צריך לפרט: ואמנם בענין קו' הברכת הזבח שהביא המג"א קכ"ח הרי בצריך לפרט סגי י"ל עד"ר ר"ל בנבאר תחלה כי הנה רש"י בבכורות שם לא פי' במתני' מאומה מה היא ל' ידור הנאה ובבריי' בגמ' פי' רש"י או הוא ממנה או היא ממנו כך פי' רש"י בבכורות שם כ' ד' רש"י דק' לי' ג"כ קו' תוס' אמאי לא פריך מיד אמתני' א"וו דבמתני' נוכל לפ' דמיירי שנודר לאחר גירושין ואם נודר לאחר גירושין ממאי נדר הנה אין לומר שלא יהנה מנשים פסולות וכי כל אשה שיהנה ממנה יבדוק אחרי' אם היא כשירה לכהונה וע"כ דנודר ממזון אם ישא פסולה וכמ"ש הש"ך ואין הפי' שידור ממנה הנאה אבל בבריי' דמיירי קודם גירושין הפי' כפשוטו שנודר ממנה הנאה ולכך המתין רש"י מלפ' עד דמייתי בגמ' הבריי' והנה הרמב"ם בפי' המשנה וכן בה' ביאת מקדש פי' מתני' לאחר גירושין וכ' דאף לאחר גירושין צריך שידור מכל נשים פסולות ומ' לי, דמתני' קמ"ל אף לאחר גירושין צריך שידור מנשים פסולות ובריי' קמ"ל דקודם גירושין מהני נודר והנה ממה דאמרי' בגמ' בכורות שם דלהכי לא סגי בקבלה משום דיצרו תקפו מ' ג"כ דאף לאחר גירושין קאמר מתני' דא"כ אדרבא בטומאה חמור דבעי קבלה ועוד הכא הנדר קולא הוא ומעתה קו' הש"ס לא שייך כ"א אנודר קודם עבודה וכמ"ש תוס' ואהא יש לסמוך אצריך לפרט הנדר לחוד דאם יאמר לחכם שנדר הנאה מאשתו יאמר לו וכי עבדין כדין כההיא דירושלמי דאמר לא מרווחנא וממילא יתברר הענין משא"כ הרמב"ם קאי אנודר דמתני' דהיינו לאחר גירושין דאז ע"כ מדרי'