ליקוטי חבר בן חיים ג קלב

ודקדק הק"נ מדוע לא הביא הרא"ש א"ש תוס' דאקו' וליחוש דלמא אזלא לגבי חכם הו"מ לשנויי דמדרי' עד"ר ותי' הק"נ תמוה דאי אמרת למ"ד א"צ להפר יוכל הנודר לומר נדרתי עד"ר ונזדמן לו דבר מצוה ואינו מפרט מה המצוה ומתירין א"כ גבי כהן מאי אהני לן עד"ר למ"ד א"צ לפרט הנדר וצ"ע: אמנם מצאתי ד' הק"נ ברמב"ם פי' המשנה בבכורות שם ובר"עב וע' לקמן בס"ד ובעיקר קו' נ' ד' הרא"ש דהש"ס לא פשיטא לי' אי ר"ה אי' לי' דאמימר או לא ולהכי שתיק מזה: וכ' עוד הרא"ש אפשר גם נתינת כשות לא מהני והק' הש"ך סי' רכ"ח דע"כ דינא הכי דאל"כ ניסת למה אין מדירין אותה וע' ק"נ מה שתי' וי"ל דאדר"ה ל"ק דלמא ר"ה כר"א והבעל כבר היפר לפני זמן מרובה ולא אהכי לן נותנת כשות ואמנם אי ר"פ לית לי' כר"א ע"כ נתינת כשות לא מהני ומה"ט קיי"ל ניסת אין מדירין אותה: באו"ד ועו"יל ע' רש"א י"ל הנה רש"י כ' תנאי היא לקמן בפרקין ר"ל דלאו אהני תרי ברייתות קאי דיכולין לתרץ גם אידך בריי' דה"ק נודרת השתא ותרווי' ס"ל כדר ברבים אין לו הפרה ואמנם י"ל מאחר דהך בריי' שנתה הלשון מאידך בריי' ש"מ נדרה מעיקרא קאמרה וס"ל די"ל הפרה וא"כ י"ל דאמימר אהנך בריי' קאי אא"כ דגם הך בריי' סברה דעד"ר מהני מ"ט לא אמרה נודרת השתא ועד"ר אע"כ אמימר אפלוגתא דר"י ורבנן קאי ואמנם כ"ז לתי' בתרא משא"כ לתי' קמא דמחלקי' בין בעל לחכם לעולם אהנך בריי' קאי דבע"דר כ"ע מודו והיינו לגבי חכם אבל ניסת דמשום בעל חיישי' לא מהני עד"ר ושפיר נקטא נדרה מעיקרא כיון דנדר ברבים י"ל הפרה: ומה שהקש' עוד רש"א דלמא רבנן דלא מפלגי אי' להו קלקול וטעמא דפריצות י"ל א"כ לא הו"ל לר"י אלא למימר נדר שלא ידעו בו רבי' יחזיר דל"ל קלקול אבל ידעו לא יחזיר למאי אצטריך בשלמא אי אי' לי' התם טעם חדש דלא ס"ל לרבנן דהיינו פריצות א"ש אלא ש"מ דרבנן ס"ל י"ל הפרה וטעמא דפריצות לית להו: בסו"ד דמעשים דגבעונים מצוה הוה ויל"ד א"כ הדרא קו' תוס' לקמן בסוגי' דמוציא משום נדר לדוכתא דהרי הוה כשבע לבטל המצוה וצ"ל כתי' תוס' לקמן כיון דנתגיירו מותר להחיותן ומאי מצוה איכא בהריגתן וצ"ל כוונת תוס' מדכ' קרא ולא הכום כי נשבעו מ' בלא שבועה הי' מצוה בהריגתן משום שבאו בערמה ומ"מ ל"ש כגון זה נשבע לבטל מצוה דמצוה זו הוראת שעה: תוס' ד"ה וליחוש הנה במ"ש תוס' דקו' הש"ס היה דלר"ה בעי' עומדת באי' כל ימיה א"ש דלא פריך הש"ס הך קו' כ"א לבתר דמשני לי' אין הבעל מיפר בקודמין דמעיקרא הוה סבר דלמא ר"ה כר"א אבל מדשני לי' אין הבעל מיפר בקודמין מוכח דר"ה לא ס"ל כר"א וכמ"ש רש"א בתוס' ד"ה ניסת שפיר פריך וליחוש: ובזה מובנין ד' תוס' לעיל ד"ה ניסת שפתחו בתרתי וסיימו בחדא תי' ר"ה כר"א ואכתי ק' מאי מק' הש"ס וליחוש אבל כוונת תוס' אי ר"ה סבר כר"א ול"ק קו' קמייתא שפיר מק' הש"ס וליחוש דמאי אמרת ליהב לה ככר דלמא ס"ל למק' אכלה כולה נשאלין עלי' משא"כ אי ק' קו' ראשונה וע"כ לר"ה ככר ל"מ ואמאי לא מהני: והנה הרש"א הק' למה לא יתרצו תוס' דבלא ר"ה מוקמא מתני' כמ"ד הודר ברבים אין לו הפרה וצריך להוסיף על דבריו וכ"ת א"כ רבנן דס"ל י"ל הפרה לית להו תקנת ר"ג אמנם מאן מכריח אותנו דפליגי רבנן אר"ג דלמא גם רבנן ס"ל אין לו הפרה וכמ"ש רש"א דרבנן תרתי אי' להו ונ' דא"כ גם עתה יק' מנ"ל להש"ס דר"ה אי' לי' נדר ברבים אית לי' הפרה דלמא גם איהו ס"ל אין לו הפרה והכא ה"ט דניסת אין מדירין אותה משום דס"ל כר"א דבעל מיפר להבא ואם הבעל כבר היפר כל נדרים שעתידה לידור י"ל כי גם כדר ברבים שוב לא חייל אף דלאחר שנדרה אינו יכול להפר: תוס' ד"ה קסבר הכה בבכורות דייקו תוס' דקיי"ל צריך לפרט מדר"ה דהוא גדול בחכמה ס"ל הכי ור"ל דל"מ אי ר"פ פליג אאמימר ול"ל עד"ר א"כ ע"כ ס"ל צריך לפרט ואפי' תימא דהומ"ל לשנויי דמדרי' עד"ר אדרבא מדלא משני הכי אף דקיי"ל הכי לדינא ומשני צריך לפרט את הנדר ש"מ דהא נמי הל' היא: זה דעתם במ"ס בכורת אבל בשמעתין ק' להו ל' קסבר צריך לפרט דמ' קסבר ולא ס"ל לזאת הביאו מהירושלמי דקיי"ל הכי: וע' ב"י סי' רכ"ח שדייק מד' הירושלמי הלזה דגם הסבה צריך לפרט וא"כ הביאו תוס' לד' הירושלמי לדחות תי' דעל קו' שכ' במס' ערכין דא"צ לפרט הסיבה ולזה הביאו ירושלמי לדחות ד' שם: ויל"ד מ"ט הציעו קו' זו על ר"ה דווקא ולא הק' ע"ד שהקשו שם בערכין מאחר דקיי"ל צריך לפרט ליתא לתי' הש"ס שם ונ' דבלא ר"פ ל"ק להו די"ל דאהא דצריך לפרט לא סמכי' לכתחלה דלמא מזדמני לי' ג' הדיוטות דיתירו לו בלא פירוט ובדיעבד מהני ההתרה ובנושא נשים בעבירה באמת בעי' עד"ר והתם אכתי לא בעי' עד"ר ואמנם ר"ה לחד תי' בתוס' לית לי' כלל דעד"ר מהני א"כ להאי תי' ע"כ בכהן צריך לפרט סמכי' ואמר דאפי' דיעבד לא מהני אם התירו בלא פירוט וא"כ ר"ה כתנאי ואמנם בערכין הכי ק' להו כיון דמע"דר לא ידע הש"ס עדן וברי' ס"ל דיש הפרה וא"כ ע"כ בכהן הנושא בעבירה אצריך לפרט סמכי' וכ"י דלא כהל': ודע דתי' שכ' בערכין דמדרי' לי' מאשתו פסולה ק' קצת לפי ד' רש"י בבכורות דאו דמדרי' לי' מנה או היא מני' ואפשר דגם בדידה אי מדרי' מבעלה כהן סגי דממילא נודע טעם הנדר: ועכ"פ בין מד' תוס' אלו בין מד' רש"י אלו מ' דלא כמ"ש הש"ך רכ"ח ס"ק כ"ו דמדרי' לי' על מזון אם יהנה מאשתו: אלא דבלא"ה צ"ע אטו אסור כהן ליהנות מאשה פסולה א"כ הנדר לאו אי' הוא: וכשאני לעצמי הייתי אומר דבכהן סמכי' אפירוט דהרי נדר ממנה הכאה ואין מתירין אלא בפני' וכפשט ד' הגמ' נדרים וממילא נדע מה בינו לבינה דהוא כהן והיא גרושה משא"כ התם אם גם יפרט שנדר הנאה ממנה עדן לא יוודע שהקדיש נכסיו ואף כשיפרט יתירו לו: ואמנם מה שהק' רש"א למה לא מק' תוס' מהא דסבר ר"ה נדר ברבים י"ל הפרה י"ל דכיון דכל עיקר קו' תוס'