ליקוטי חבר בן חיים ג קלא

ואמנם י"ל דר"נ כרבנן ס"ל ג"כ וס"ל דרבנן לא פליגי כלל אדר"י וס"ל תרתי פריצות וקלקולא וכק' רש"א להש"ס דקאמר לקמן ורבנן מי חיילא שבועה כלל קאי לר"ה דס"ל רבנן פליגי אר"י בנדר ברבים ועד"ז י"ל דתנאי הי' דקאמר הש"ס ג"כ אזיל לרבנן דחד תנא אי' לי' רבנן פליגי אדר"י ואידך ס"ל דל"פ: ואמנם כוונת רש"י במ"ש דגביא נ' דבא ליישב מאי דוחקי' לר"נ לאוקמא מתני כיחידאה א"וו משום דרישא אין אלמנה נפרעת גם ר"ה מודה דל"ש ניסת או לא ניסת ול"מ לר"נ לאפרושי בין רישא לסיפא א"וו מתני' ר"י הוא וז"ש רש"י ל"ש דגביא בהדרה כלומר דאסיפא דווקא קאי ר"ה: וכ' רש"י שניסת בשעת גביי' כתובה ר"ל דאפי' כבר ניסת פ"א אחר שנתאלמנה כיון שעכשיו אינה נשואה בשעת גביי' כתובה ל"ל בה וכ"ת פשיטא ס"ד ר"ה כר"א דחיישינן שמא בעל זה היפר לה כל שעתידה לידור ונתיישב בזה דמאי מק' הש"ס לכי מנסבא דלמא מטעמי' לה מיד ממה שנדרה אלא דבניסת טעמא כדר"א וכמו שהק' רש"א ע"ד תוס' אמכם א"כ למה בעי ר"ה ניסת עכשיו בשעת גביי' כתובה הרי כיון שניסת פ"א סגי: וכ' רש"י דמיפר לה וסומכת ע"ז כוונתו דקו' הש"ס הי' בשלמא לדידן לא סמכה על ספק דלמא לא יפר לה הבעל משא"כ לר"ה ועד"ז אזדא ג"כ קו' שניי' וליחוש דלמא אזלא לגבי חכם בשלמא לדידן אינה נודרת על הספק משא"כ לר"ה והיינו דמק' הש"ס גבי כהן דווקא דהרי התם בעי' נודר דווקא משום דיצרו תוקפו כדאי' בבכורות שם ואם יתקפנו יצרו הרי ילך אצל חכם משא"כ הכא אינה נודרה על הספק: ויע"ל דרש"י רז לן דלאו דלא ידע המק' דאין הבעל מיפר בקודמין כ"א קו הי' דהיא לא תדע וסומכת ונודרת ומשני' ליה כי היכי דידעה דבעל מיפר ידעה ג"כ דאינו מיפר בקודמין דתרוויי' בחד קרא כתיבי וע"ז פריך לי' מחכם וכ"ת בעי' בפניו דלמא לא ידעא מזה וסומכת ונודרת על שקר ומשני' דהא מיהת ידעה דצריך לפרט ועל מה סמכה: תוס' ד"ה אבל ניסת יל"ד קו' שניי' מאי ק' להו הרי ע"כ מדר"ה חייש לבעל ה"נ ליחוש לחכם יהי' הטעם מה שיהי' ותו פתחי בתרתי קו' ולא תי' בהא דר"א אלא חדא ונ' דהך דר"א שייכא בין קו' ראשונה לשניי' וה"ק קו' ראשונה י"ל דר"ה כר"א אא"כ לא מק' הש"ס עליו דר"ה דלמא אזלא לגבי חכם ואי לא ס"ל להש"ס דר"ה כר"א לפרוך עפ"י פשוטא דלדרנה ולטעמנה: אמנם עפ"י מ"ש לעיל קו' שניי' לק"מ דאי מוקמי' דר"ה כר"א א"כ י"ל דר"ה בטעימה סגי לי' אלא דחייש לדר"א שכבר היפר לה בעל אבל מחכם לק"מ: ואמנם רש"א הק' אי ר"ה כר"א מאי הק' הש"ס לכי מנסבא ואולי באמת מטעם קו' זאת ל"ס תוס' דר"ה כר"א וצ"ע: ואמנם על הש"ס גופא קש' מאי מק' כי לא ניסת נמי דלמא ר"ה כר"א ס"ל ונ' דכ"כ לעיל בד' רש"י דל' ניסת מ' שהי' עתה נשואה ואס"ד דטעמא דר"ה כר"א אפי' לא ניסת עכשיו כ"א רק קודם גביי' היתה נשואה שעה א' שוב איכא למיחש לדר"א והיינו דקאמר הש"ס ניסת מ"ט למה בעי' ניסת עכשיו דווקא וע"כ לאו טעמא דר"ה כר"א דבעי' מיפר על העתיד כ"א דעתה מיפר לה בעל וא"כ לא ניסת נמי: א"נ י"ל דאי טעמא דר"ה משום דר"א דלמא היפר לה הבעל על העתיד הרי גם בלא ניסת יש לחוש דלמא בטלה על העתיד ע"י מסירת מודעא כל נדרים שתדור: ולמאי דבאמת לא חיישי' להכי יש קצת ראי' לד' הפוסקי' דבעי' שיזכור התנאי מודעא תכ"ד של הנדר: והרא"ש לא הביא ד' תוס' אלו די"ל ר"ה כר"א וכ' הק"נ דמ"ל להרא"ש דנוכל להדירה בנדר שאין בו עינוי נפש ולא מהני הפרתו ותוס' לא ניחא להון בזה משום דל' מה שירצו מ' אפי' דבר שיש בו עינוי נפש וכ"כ לעיל דל' מה שירצו לא שייך לדקדק כ"א בענין אי' עולם שם שייך לחלק בין אי' שקשה לעמוד זולתו וכמ"ש משא"כ באי' שעה מה לי זה או זה ונ' להסב כוונת הרא"ש דאי ר"ה כר"א ובעל מיפר על העתיד ליחוש דלמא בשעה שנשאה הפר כל נדרי' וגלה דעתי' דאי אפשי באשה נדרני' וא"כ כל נדרים שתדור הרי הוא להו דברים שבינו לבינה ושוב מהני הפרה א"ו ר"ה דלא כר"א: באו"ד ויקיים הבעל המשך ד' תוס' דאי גמרת דנ"ה כר"א כדבעי' למימר מעיקרא חיישי' שמא כבר הפר הבעל ולא מהני ההקם של היום מאומה אבל מאחר דר"ה טעמי' משום דבעי' אי' כל ימי' שפיר ק': ותי' הרא"ש דנשאלין על ההקם והק' הק"נ וליקיים עד"ר ולכאו' גם אתי תוס' ק' דמנשידירו האשה ידירו הבעל עד"ר שלא יפר נדר שתדור אשתו וכ"ת מ"מ יעבור על הנדר ויפר דלא הוה אלא אי' שעה ולאי' שעה לא חששו י"ל שידירוהו ממזון אם יפר ועד"ר דהוה אי' עולם י"ל דלד' הרמב"ם דאם הבעל מבטל נדרה א"צ לכוין הנדר ומעתה יש לחוש דהבעל סבר שהיא באמת לא נהנית ואם היא לא תרצה לאכול המזון יאמר לה אכלי והנדר יהא בטל ממילא אף דתוס' נחלקו על הרמב"ם בזה מ"מ ר"ה הרי מצי סבר הכי ושפיר יישבו תו' קו' אבל על הרא"ש ק' טובא ליקיים עד"ר וי"ל דאי אמרי' דא"צ לפרט הסיבה גם עד"ר יתירו לו כי יאמר אליהם אשתו אסרה על נפשה מזון ואני קיימתי עד"ר ועכשיו אני רואה כי אינה יכולה לעמוד בנדרה וזילא לה למיזל לבי דינא ואני רוצה להפר לה אם תתירו קיומי שהוא עד"ר בוודאי יפילו לדבר מצוה כזאת: ולולי דמסתפינא הייתי אומר דהכא ל"ש עד"ר כלל והי' מיושב קו' תוס' בסמוך דכיון דעיקר הנדר שמא נהנית מכתובתה ואם באמת נהני' אזי היא באי' כל ימי': ומאחר שלא תוכל לעמוד באי' תבא לידי מכשול ע"י דעת הרבים וכה"ג לא ניחא להו לרבים דתיקום באי' על ידי' והיינו דלא כ' הרמב"ם גם כאן עד"ר כמו גבי כהן כ"א סתם ונודרת ליתומי' והנה המשך קו' כ' של תוס' א"א ר"ה כר"א לא מהני עד"ר דלמא כבר היפר הבעל ועכשיו דר"ה לא ס"ל כר"א ק' להו לתוס': והנה מ"ש תוס' בתי' כיון דלר"ה נדר ברבים י"ל הפנה ה"ה עד"ר לגבי בעל כוונתם אא"ב דיש כדר שאין הבעל יכול להפר דהיינו ברבים ס"ל ה"ה עד"ר אינו יכול להפר משא"כ לר"ה דלא מצינו שם נדר דאין הבעל יכול להפר: