ליקוטי חבר בן חיים ג קכז

וכהרמב"ם דבעי' סי' בתפיסה או בגט ומתני' נקט רבותא אפי' בחפיסה מהני סי' ולא חיישי' לשאלה וגם טב"ע בגט בעי' או דלמא או או קתני אלא דבמתני' בע"ה בעי' מגו ובצורבא מרבנן לא בעי' מגו דלא משקר והיינו דאמר להו אי סי' אי טב"ע ע אם אתם מפ' מתני' דבעי' תרוויי' הכא איכא תרוויי' ואי בחדא גם בדידי סגי בחדא: וכ' רש"י דס"ל סי' דאוריי' מוכן תעשה לשמלתו כ' כוונתו דאי מדרוש אחיך דרשיהו אם הוא רמאי א"כ י"ל בסי' ג"כ דווקא צורבא מרבנן מהדרי' כמו"ש בטב"ע אלא ש"מ דמשמלתו ילפי' ול"ש לחלק: צורבא מרבנן כ' רש"י תרתי דידע בט"ע ולא משני בדבורי' הנה לא משני בדבורי' הוא העיקר וכן בב"מ לא כ' רש"י כ"א לא משני בדבורי' ור"ל בזה דאס"ד דהטעם דלא מהימן ע"ה משום דאמר בדדמי א"כ גם במגו לא להימן א"וו דלא מהימן משום דלמא משקר וכיון דאי' לי' מגו לא משקר אמכם הוסיף רש"י כאן דידע בטב"ע ר"ל דל"ת אי איכא סי' וטב"ע עדיף וגם ע"ה ליהימן לא היא אדרבא היכא דאיכא סי' גרע דאסי' קסמיך וקאמר דאי' לי' טב"ע משא"כ צורבא מרבנן יודע מה הוא ס' ומה הוא טב"ע ואולי כוונת רש"י ליישב קו' הרמב"ן למה בד"נ פלני' קטל נאמן ע"ה בטב"ע דהתם לא שייך אסי' קסמיך דאין דרך לסמוך בבני אדם אסי' משא"כ הכא בגט דלמא אי' לי' סי' וקרי לסי' טב"ע: יבמות פ' האשה בתרא יצחק ריש גלותא דקדק הרמב"ן בחי' למה הציע הש"ס הך סוגי' באמצע סוגי' דשמא פינן ועל תי' הרמב"ן יש קצת לדקדק שאני התם דטוען הנפקד ברי ונ' דאביי ורבא תרוויי' ס"ל דחיישי' שמא פינן ואפלגו בטעמא אביי ס"ל נהי דחשש רחוק שנימא שפינן ובמקרה באו שמנה כחשבון הזה מ"מ מקמי דנוציא ממון מיד הנפקד אפילו בחשש שמא פינן מוקמי' ממונא אחזקתו וא"כ ה"ה הכא נהי דתרי יצחק חשש רחוק הוה מ"מ שלא להוציא א"א מחזקתה אמרינן חיישי' לתרי יצחק ורבא ס"ל התם בפינן עיקר הטעם משום הנפקד טוען ברי וזה ל"ש כאן: ועד"ז יש ליישב קצת קו' רש"י ותוס' גבי הא דמייתי רבא ראי' משטרי דנאנו בר חבי הרי לא ילפי' איסורא מ' ממונא ולמ"ש עיקר פלוגתיי' בממון תלי' ומייתי רבא מהתם דעיקר הטעם בפינן משום ברי הוא דאי משום חזקה למה מפיק רבה בר אבוה זוזי בהכי שטרי: יצחק ריש גלותא וכו' ל' הש"ס א' לכאורה דבקורטבא היה ידוע דיצחק ריש גלותא הלך משם לאספמיא אלא הא דשכיב הודיעו להם וכ"כ ד' תוס' בשמעתין שכ' דמיירי בשכיחי שיירתא פי' דכיון דידעי' דיצחק זה הלך לשם אי לא שכיחי שיירתא לא הוה תליא באחר שהלך עוד ולפי"ז פליגי אביי ורבא בפלוגתא דרבה ור"ז ורבא כרבה וז"ש דבשכיחי שיירתא והוחזקו גם רבא מודה ודקדק רש"י דלמא לרבא כולא מלתא בהוחזקו תלי' אמכם כוונת תוס' דוודאי אין סברא דרבא ד' שלישות דבשי"מ כרבה ובהוחזקו כר"ז: אמנם בב"מ דעתם דבין אביי בין רבא כר"ז ס"ל אלא דהתם לא הוה ידעי' כלל אם הלך מעולם האי יצחק ריש גלותא מקורטבא לאספמיא כ"א משם צוו כן והדברים הנאמרי' הן הדברים שאמרה אשתו בפני ב"ד להתירה וכששאלו אותה מנא ידעי' השיבה שכן נאמר לה מאספמיא ורבא ס"ל דדוקא בשי"מ ועבר אדם שם הוא דמחמיר ר"ז למיחש אף דלא הוחזקה דהדבר תמוה כיון שעבר שם אדם למה לא נטל גט זה א"וו באמת נטלו והאי הוא דארכס ליה משא"כ היכא דליכא למתלי במידי שפיר אמרי' דלא חיישי' בלא הוחזקו ובתי' שני שם בב"מ ד' תוס' דאביי ורבא תרוויי' כרבה ס"ל אלא דאביי ס"ל הא דלא חייש רבה בשי"מ לחוד משום דידעי' שמזה כפל משא"כ בתרי יצחק ורבא לא מחלק כ"א ס"ל דבעי' תרתי לריעותא וד' הרמב"ם כ' כתי' ראשון בב"מ ולהכי שינה לשון הש"ס והביא רק עדים שאמרו ב"ד פלוני צוה עלינו כשנגיע למקום פלוני נודיע שזה מת כלומר שבאותו מקום אין יודעים מאומה רק מה שנודעו עפ"י עדים הללו ואף דפסק הרמב"ם כר"ז ס"ל כמו"ש דדוקא התם משוה דעבר אדם הוא דחיישי' והכא ל"ש כן: ההוא גיטא דאשתכח בנהרדעא כ' רש"י והאשה תובעתו כוונת רש"י דלכאורה ליחוש לנמלך ולא נתנו א"וו מקויים הי' וא"כ הבעל והשליח לא תבעי כ"א האשה היתה תובעת: בצד קלוניא כ' רש"י שם העיר לאפוקי מרמב"ן שפי' כי רחוב בנהרדעא הוה שמי' קלוניא וק' לרש"י על פי' זה א"כ למה לאביי תבדוק נהרדעא כולא דלמאי הל' כ' זה בגט כ"א לסימן אשר בצד זה דר המגרש א"כ למ ה בדקו כל נהרדעא: ולד' רש"י א"ש לאביי קו' רבא יבדוק כל העולם כי גט זה הובא לנהרדעא והגט לא אכתב בנהרדעא מי הביאו לכאן א"וו מאותה האשה שיושבת בנהרדעא נפל ורבא מ"מ קאמר דלמא גם האשה הזאת היתה יושבת עד עתה בנהרדעא ועכשיו הלכה לה ומ"מ אין זו קו' כ"כ לאביי מכ"ש לפי' רש"י דהגט לא נכתב בנהרדעא דאם נכתב שם וודאי אין תועה שהובא לב"ד לקיימו: ואמנם מה שלא פי' רש"י קו' רבא דחיישי' לב' שווירו נ' ראי' מזה לד' רמ"א דאין זה קו' דדלמא ר"י נשיאה לב' יב"ש חייש לב' שווירי לא חייש: תוס' ד"ה אמר רבא כ' דקו' דווקא לפי סברתם בשמעתין דרבא כרבה ואביי כר"ז משא"כ לד' תוס' בב"מ הנ"ל אין ראי' מרבה דגה אביי כוותי' ס"ל, א"כ גם רבא כר"ז ס"ל: תוס' ד"ה לנפילה י"ל דדווקא התם חייש אביי לנפילה דהו"ל נפילה דרבי' דכל דמשכח לי' מגבי בי' אי אין צריך להביא ראי' משא"כ השתא דאי משכחי' אחר צריך להביא ראי' אלא דאי משכח לי' האי יב"ש כיון דידע דאיכא באתרא עוד יב"ש מזהר זהיר ביה: ובדקו רבנן מסורא ועד נהרדעא ע' ברמב"ן ואולי מסורא עד נהרדעא הוו שי"מ משום דבני ישיבה הלכו מישיבה זו לזו: סוגי' דנודרת גיטין פ' השולח נדרי' פ' ר"א תחלת החורף תרל"ג ה"ה פי"ז מה' אישות כ' על מ"ש הרמב"ם במקדיש נכסיו דהל' כר"א כ"מ בגמ' שם וכ' הלח"מ כוונתו מהא דאמרי' הקדש תנן וצ"ע כיון דעכ"פ הרמב"ם פסק כר"י דהקדש איתא בשאלה היאיך פסק כר"א וי"ל דק' ליה להרמב"ם קו' תוס' למה קאמר ר"פ בשכו"מ דווקא אין אדם עושה קנוני' א"וו לא קיי"ל בהה