ליקוטי חבר בן חיים ג קכו

והנה הבי"ש סי' קל"ב ה"ק אד' כמ"א סוף הסי' שם שכ' דבנכתב שם העיר בגט לשני שוירי לא חיישי' דהיינו דווקא לרבה אבל למאי דקיי"ל כר"ז ע"כ חיישי' דאל"כ האיך פשיט הש"ס מהא דלא חייש רבה לב' שוירי דבעי' הוחזקו וכ' דהש"ס ממתני' דפשיט מינה רבה דייק דתנן כל מעב"ד ה"ז יחזיר וק' הרי לכה"פ בעי' בדיקה אי הוחזקו ב' יב"ש אלא וודאי מדתנן סתמא יחזיר ש"מ דמתני' במקום שאין שי"מ וא"כ גם ב' שוירי לא ידעי' שם כיון דמיירי מאבראי אלא ש"מ אפי' הוחזקו בעיר א' לא חייש רבה ויש לכוין דברים אלו בד' רש"י שכ' ד"ה בי דינא דר"ה ש"מ משום דלא הוחזקו שני יוסף הוא דלשני שיורי לא חיישי' כוונת רש"י ג"כ אלמלא לרבה בלא הוחזקו אי שי"מ חייש לא הי' יכול לדייק ממתני' דלב' שוירי לא חיישי' דהוה מוקי ע"כ מתני' באין שי"מ: אלא שהד"מ כ' וכן מוכח פ' כל הגט וזה ק' לכאורה ונ' כוונתו דהש"ס קאמר והוא שהוחזקו שני יב"ש בעיר א' ומאי בעי הש"ס במה שאמר בעיר א' והוא שהוחזקו ב' יב"ש הול"ל אלא משום לאשמועי' דאהא הוא דפליג ר"ז וס"ל דאפי' לא הוחזקו כיון דשי"מ בדקי' אבל בדקו ולא מצאו יב"ש אחר לב' שוירי לא חיישי': רש"י ד"ה מודה שאומר לתנו לה כ"כ דעתנו בד' רש"י אלו ופליג רש"י אד' תוס' אמנם לע"ע כ' דרש"י ג"כ מודה שנ"ל כבר נתתי לה אלא דרש"י הרי כ' לקמן בשמעתין דגיטין דר"ז דייק למזמן מרובה דאי לאלתר פשיטא דהרי ע"כ ראינו והק' בגליון ב"מ שם דלמא קמ"ל דהיינו האי דנפל ולא חיישי' שמא תטרוף לקוחות שלא כדין ותי' כיון דהוא מודה ודאי יודע שהוא הגט שנאבד ממנו אמנם התינח אם אומר ג"כ ליתנו לה משא"כ אם אומר רק שכבר גירשה באמת לא נוכל להחזיר לה מטעם קו' הגליון וכ' דמשו"ה לא כ' רש"י כן בב"מ דהתם מפ' רש"י ד' ר"ז באופן אחר ולא נחתי' לקו' הגליון כלל: ויש להביא ראי' דגם ד' רש"י ע"כ כן דקתני סיפא אין הבעל מודה לא יחזיר ובשלמא אי בעל מודה היינו נתתי לה א"כ אין בעל מודה היינו שלא נתתי לה אבל שלו הוא וס"ד דיחזיר לו קמ"ל דלא יחזיר גם לו משא"כ אי בעל מודה שאומר ליתנו לה ועדן לא נתן א"כ אין הבעל מודה שלא כ' כלל ומהי"ת יחזיר לו ומאי קמ"ל דלא יחזיר לבעל אלוו מודה שאומר נתתי וכמו"ש: רש"י באו"ד יביא ע"מ יל"ד למה לו להביא ע"מ דיו אם היא תבוא הוא יוציא הגט וכ' דכוונת רש"י דאם ימתין עד שהיא תבוא היא בודאי תבוא לאותו ב"ד שאמר לפני' לא גרשתי' והו"ל כאומר לא לויתי וממילא אמר לא פרעתי ולא מהכי לי' הגט לפוטרו מכתובה אבל היא תביא ע"מ לב"ד אחר ושם יפטרוהו מכתובתה, ולא רצה לפ' שיפטור עצמו ממזונות ע"י שיוצא הגט מת"י דא"כ כל בעל יכול לעשות כן שהרי כותבין גט לאיש אע"פי שאין אשתו עמו א"וו דאין ראי' מזה: תוס' ד"ה בזמן שהבעל מודה בסו"ד ולא חיישי' שמא מאחר כפל אפי' לזמן מרובה כ' כוונת דברי' ע"ד שכ' לעיל דר"ז דייק לזמן מרובה דלאלתר לא משכחת לה דא"כ ראינו הגט בידה ופשיטא אע"כ שהוא לזמן מרובה וא"כ הא בזמן שהבעל מודה היינו שאמר שיגרשוה עכשו וכמו"ש וממילא מהא דדייק ר"ז דמיירי לזמן מרובה היינו משום דלא ראינו בידה מוכח ג"כ דעכשו מגרש לה דלמפרע הרי לא מהימן: אע"ג דלא הוחזקו וכ' הרא"ש דמכ"ש הוחזקו ואין שי"מ כ' כוונתו משום סברת הרמ"בן דבש"ימ ולא הוחזקו הרי שייך כאן נמצא משא"כ בהוחזקי' נהי דכאן נמצא מ"מ דלמא מיב"ש אחר כפל, אמנם הרש"בא הביאו הלח"מ הק' ע"ד הרא"ש למה לא מוקי ר"ז אפכא כאן בהוחזקו וכ' דר"ז אמתני' דהמביא גט קאי ובשלמ' אי מתני' בשי"מ היינו דקתני המביא שאבדו בדרך וסתם דרך שי"מ משא"כ אי מתני' באין שי"מ הו"ל למתני גט שנאבד המביא ל"ל אלא בשי"מ מתניי' אמכם על התנא גופא ק' מ"ש דנקט שי"מ לינקוט הוחזקו וע"ז משני הרא"ש דשי"מ הוה רבותא טפי מהוחזקו: מתני' אלימא לי' ע' רש"י בב"מ כוונת דבריו דלהכי לא קאמר הש"ס מתני' עדיפא לי' לשנויי משום דלענין שינויא אין עיקר החילוק בין מתני' לבריי' כ"א לענין הקו' דל"ד אי קשיא מתני' ואי קשיא בריי' וכמו"ש שם רש"י בביאור: והנה בשמעתין תי' רש"י ע"ד שתי' תוס' דובריי' יק' לאלתר פשיטא ובב"מ תי' רש"י דמבריי' ק' לפלוג בדידי' בבעל מודה נ' דהנה תוס' הקשו הרי לאלתר לא הוה פשיטא דאשמעי' דלא אמרי' שמא וכו' ותי' תוס' בב"מ שם דר"ז ס"ל כמ"ד אין לבעל פירות משעת חתימה והנה מדלא מק' בגיטין באמת הך קו' אבריי' דר"ז כדמק' בב"מ ש"מ פשיטא להש"ס דר"ז ס"ל כמ"ד אין לבעל פירות משעת חתימה ושפיר פ' רש"י דקו' ר"ז אי לאלתר פשיטא אבל בב"מ דפריך הש"ס הכי הך קו לא ניחא לרש"י לפ' משום קו' תוס' ומפ' משום לפלוג ולתני: אלא מה דמיאן רש"י בשמעתין וכן תוס' התי' של רש"י בב"מ נ' דהא תלי' בד' הרא"ש דוודאי אי לר"ז שי"מ הוא דלא מחזירין אבל הוחזקו מחזירין א"כ ל"ש למסרך גם עתה לפלוג וליתני בין שי"מ בין אינן מצויי דבריי' באין מצויים מיירי וכמו"ש לעיל דלהכי נקט בשוק וא"ש האי תי' משא"כ אי ס"ל לר"ז דאפי' באין מצויי' בעי' ג"כ לא הוחזקו א"כ גם השתא יק' לפלוג בבעל מודה בין הוחזקו ללא הוחזקו ונ' דרש"י ותו' נסתפקו בענין זה ולזה השמיטו תוס' לגמרי האי תי' ורש"י בגיטין מיהת דאיכא תי' אחרינא משבק להאי תי': מעולם לא חתמנו כ' רש"י לא מתני' קשיא ולא בריית' נ' דרש"י כ' זה להצעה למ"ש. בתר הכי שאומרי' העדים דליב"ש זה חתמו והיינו דד' רש"י דלא כד' תוס' כ"א דבעל אינו נאמן דלמא משקר ואמנם רש"א הק' לימא דמיירי דידעי' שמזה כפל ותי' תינח אמתני' אבל אבריי' כבר דחו תוס' לעיל דל"ש ידעי' שמזה כפל וז"ש רש"י כיון דר' ירמי' גם בריי' בא לתרץ ול"ש ידעי' שמזה נפל ע"כ מיירי שאומרי' של יוב"ש זה: ואמנם פלוגתת רש"י ותוס' נ' בפלוגתיי' בפי' דמתני' דתוס' מפ' אם מכירו קאי שמכיר החפיסה ורש"י מפ' שמכיר הגט דהנה חזי' לרש"י דאם השליח מכיר הגט מהדרי' לי' מטעם מיגו ואס"ד כד' תוס' דחיישי' שאומר רק שמכיר ובאמת איכו מכיר ומה מגו שייך בגוונא דא"ל דלבו אונסו אלא ש"מ דאין זה סברא וכיון דמ"מ בעי' מגו דווקא ש"מ דבעל לא מהימן מידי אמנם תוס' לטעמיי' דמפ' מכירו אחפיסה ובחפיסה וודאי יודע אם היא שלו ומשו"ה נאמן במגו: רבב"ח כ' רש"י בגיטין ובב"מ שליח היה נ' דק' ליה לרש"י למה א"ל תרוויי' אי סי' אי טביעת עינא וכמ"ש אמנם רבב"ח שליח הי' ומס' לי' פי' דמתני' אי הפי' כרש"י במה"ק