ליקוטי חבר בן חיים ג קכד

בדיוקי וע"ז קאמר ר"ז כיון דלאלתר מיהת א"ש דיוקא שוב לא חש למתני משום אורחא דמלתא כמלך: ואמנם כ' כוונת תוס' דלפאו' מ"ש תוס' אורחא דמלתא ל"ש כ"א גבי גט דאם נמלך אינו מקפיד ומאבדו משא"כ בדייתקי מתנות ושוברין אם גם נמלך נזהר בו שלא ימצאנו המקבל מתנה וכיו"ב וע"כ כוונת תוס' דבאמת משום גיטין נקט נמלך וע"ז משני הש"ס כיון דבאינך י"ל נמלך לאשמעי' אמר תנו נותנין וע"ד שכ' לעיל דלא נימא בנתים נתנו לאחר ואורחא דמלתא לא שייך למה נימא דנקטא משום אורחא דמלתא דגט: ומעתה א"ש ג"כ ד' תוס' בדר"ז דר"ז ה"ק דבאמת אתא לדיוקא לשאר שטרות דאמר תנן נותנין וכייל גט עמהם אלא דבגט לאלתר דווקא וכ"ת לאלתר פשיטא בגט באמת לא נקט נמלך כ"א משום אורחא דמלתא: אמנם אי ק' הא ק' מאי כ' תוס' דנקט נמלך לאשמעי' משום דנמלך הרי אפי' ידעי' דלא נמלך גבי גט לא מהדרי' דמאן משוי לן שליח וכמו"ש לעיל וכ' כי התוס' נזהרו מזה במ"ש הא אם רוצה שיתנוהו לה וכוונתם וודאי האי נמלך יתירא לדיוקא אתי ומאחר דא"א לומר דהדיוק אם ידענו שלא נמלך דעכ"פ מאן משוי לן שליח ועכ"פ מיהא א"ל דאתי לדיוקא אם אמר תנו: והנה גם לד' תוס' י"ל מדוע בשמעתין לא קאמר הש"ס טעמא דנמלך ובב"מ אמרוה וכ' דתוס' כ' לקמן בדיבור זה דהא דדייק רבה לזמן מרובה י"ל דמנמלך גופי' דייק וי"ל ג"כ דמרישא דומיא דסיפא דייק והנה בשמעתין ד' הש"ס דמנמלך לחוד לא ידעי' אכתי זמן מרובה כ"א מדומיא דסיפא ולזה השמיט הש"ס כולא מלתא דטעמא דנמלך משום דאכתי יק' לזמן מרובה מנ"ל אמנם בב"מ ד' הש"ס דבאמת על' נמלך גופא דייק רבה לזמן מרובה ושפיר הביא הש"ס הך טעמא דנמלך: והנה תי' ראשון שתי' תוס' דדיוקא דר"ז משום דאי לאלתר פשיטא והן הן ד' רש"י לקמן בשמעתין אלא שהתוס' הוסיפו ע"ד רש"י במ"פ רבה ור"ז ואמנם אין כוונת תוס' דר"ז ל"ק לי הא אמר תכו וכמו שנתקשה הרש"א מגמ' לקמן דקאמר ר"ז גופי' הא אמר תנו אלא כוונת תוס' דבמאי דס"ל לר"ז אורחא דמלתא לא סגי דאכתי וכי משום אורחא דמלתא לינקוט תנא מלתא דאיכא למטעי אמנם ר"ז ה"ק כיון דעכ"פ משכחת לה האמר תנו נותכין כגון לאלתר שוב מצי תנא דידן למנקט נמלך לאורחא דמלתא והנה רש"י כ' לקמן דמתני' ס"ל לר"ז אצטריך לגופא דלא יחזיר שאני אומר כ' כוונתו דלכאורה מאי קמ"ל מתני' א' לאו לדיוקא אתא וכי מהי"ת אם נמצא גט בשוק נחזירנו לאשה אמנם יש לחקור הנה רב אשי מוקי לקמן הא אמר תנו בסי' מובהק וא"כ מבואר דברישא כי לא אמר תנו אפי' נתנה האשה סי' מובהק ג"כ לא מהני וז"ש רש"י דמתני' גופא אצטריך דלא יחזיר משום שאני אומר כלומר משום שאנו מסופקים אם הוא גט שלו אפי' נתנה סי' מובהק לא יחזיר והטעם נ' דבשובר ומתנה וכיו"ב דתנן ג"כ לא יחזיר בסי' מובהק והענין דסי' לא מהני כ"א באבידה אשר לע"ע אין לה בעלים א"כ לולא מסתפינן מרמאי היינו אומרים כל הבא ואמר כי הוא שלו הוא שלו אלא משום רמאי בעי' סי' משא"כ שובר שטר מתנה דאתה בא להוציא ע"י חזרה זו ממון חבירך כגון זה אמרה תורה עפ"י שנים עדים יקום דבר ולא מהני אפי' סי' מובהק וכן לענין גט אם רק השליח נותן סי' בגט זה ובאמת עיקר הגירושין יהי' עפ"י שנים עדים סמכי' אשליח בסי' מובהק משא"כ אם האשה נותנת סי' בגט וע"י סי' זה באת להוציא עצמה מתחת בעלה שוב אמרי' אין דבר שבערוה פחות משנים: ובדברינו מיושב למה לא מק' הש"ס גם ארב אשי סי' מובהק מאי למימרא אמנם הא גופא קמ"ל דווקא אמר הבעל תנו עכשו משא"כ אם האשה נתנה סי' מובהק לא מהני להתירה: ואמנם רש"י בב"מ נאיד מתי' זה משום דמ' לי' א"כ ר"ז נחית לד' רב אשי דמתני' מיירי בסי' מובהק ולמה לא תי' כרב אשי: ואמנם תי' רש"י בב"מ ג' להסביר קצת דאדמחלק תנא בין בעל מודה לאינו מודה ליפלוג בבעל מודה גופא בין לאלתר לזמן מרובה:. והנה על תי' שני בתוס' דקו' רבה הי' מדומיא דסיפא ק' עיקר חסר מן הספר היכא רמיז לן הש"ס בדבר הזה אמנם התוס' כוונו למ"ש לקמן דלהכי לא משני רבה כאן הוחזקו כאן לא הוחזקו משום דזה כבר ידעי' מסיפא דכל מעשה ב"ד וא"כ באמת כבר ידע רבה לתרוצי הני משניות די"ל הך דב"מ בלא הוחזקו אלא דבא לאשמעי' דין חדש דהוחזקו לחוד ג"כ כשר וא"כ ע"כ כבר סמיך רבה אסיפא ושפיר כ' תוס' דרבה מסיפא דייק: ואמנם במ"ש תוס' דר"ז מבריי' הוא דדייק דלאלתר פשיטא הק' בגליון בב"מ דלמא קמ"ל דלא חיישי' דגט אחר מוקדם הוא ותי' ע"ש והק' רש"ל אכתי אמאי כ' תוס' אין הבעל מודה אמאי יחזיר דל"ש תי' הגליון ותי' רש"ל משום דבאמת לק"מ דהרי יאמרו לקוחות אייתי ראי' וק' דלמא הך בריי' כמ"ד אין לבעל פי' משעת חתימה ולמה למ"ד זה יאמרו לקוחות אייתי ראי' ושפיר אמרי' אין הבעל מודה לא יחזיר וצ"ל כיון דאין הטעם משום דאין הבעל מודה כ"א משום דלא ידעי' אי הוא ההוא גיטא ואיכא למיחש משום לקוחות לא הו"ל לתנא למימר אין הבעל מודה לא יחזיר: ואפשר דמה"ט שבקו תוס' בב"מ ההוא תי' עד לבתר דתי' ר"י וכ"ז ס"ל אין לבעל פירות משעת חתימה למימר דאפי' הכי א"ש קו' ר"ז וכמו"ש: אמנם באמת כ' טעם אחר למה הציעו תוס' בב"מ שם קו' מוליחוש בין הכי ב' תי' דיל"ד מאי ענין קו' זו על הא דאמר רבה הא אמר תנו נותנין שציינו כאן תוס' קו' זו שייכא על הש"ס בב"מ דמק' אברייתא וליחוש למה לא מק' אמתני' ותו דלמא רבה כבר ידע תי' הש"ס שם אמנם עיקר קו' תו' דלמ"ש דרבה דייק לזמן מרובה דאי לאלתר פשיטא דלמא לעולם לאלתר וקמ"ל תי' הש"ס דל"ש וליחוש וא"כ עיקר קו' תוס' אההיא תי' וכמו שהציעו דברים במס' ב"מ וע"ז תי' מה שתי' ואמנם מאחר דאברי' מק' הש"ס ב"מ הך קו' א"כ ק' מאי דייק ר"ז: והנה תי' תוס' לא שייך לרש"י שפי' לקמן הבעל מודה שאומר ליתנו לה א"כ גם מבריי' ל"ק וליחוש ומאי מק' הש"ס ונ' דהנה ד' רש"י דאס"ד שאומר נתתי דלמא משו"ה מהימן