ליקוטי חבר בן חיים ג קכא

בינו לבינה קלא אי' לי' ולא הוי להם לקנוס אלא דרבנן דפליגי עלי' לר"ל אף דג"כ ס"ל משנתן עיניו לגרשה אין לו פירות מ"מ ס"ל בשלמא לאחר גירושין לא בעי עי"ח דגירושין קלא אי' לי' וכמו"ש תוס' לעיל ד"ה כתינה דמאן דמגרש בב"ד מגרש אבל קודם גירושין בעי עידי חתימה ובלא עידי חתימה ליכא קלא ולא מצי טריף מלקוחות: רש"י ד"ה שמא פייס ג' ברשב"א שמפ' כפשוטו שנמלך על הגירושין ושוב זכה בפירות ונ' ד' רש"י ותוס' דלא מפ' הכי משום דעל הלקוחות להביא ראי' שפייס אבל אנן מהי"ת ניחש שפייס: תוס' ד"ה חיישי' שמא פייס ולא עקר נפשי' ע' רש"א ואמנם ברשב"א הק' מ"מ קו' רשב"א והדין עמו דהרי עכ"פ יש לו זמן לבטל בזמן שיודע שעדן לא הגיע השליח שם אמנם י"ל דכיון דתיקן ר"ג שלא לבטל שלא בפני השליח לא מזדקקו לי' ב"ד אא"כ ק' מאי מק' הש"ס פ' כל הגט וליחוש שמא פייס הא לא מזדקיק לי' ב"ד וי"ל התם מיירי באתנס ולא יוכל ללכת למקום ששלחו ויוכל להיות כי אחר שמסר מילי לב"ד יפגע בו הבעל ויבטלנו בפניו: תוס' ד"ה שמא פייס בסוה"ד והרשב"א הק' באם לא באתי מאי לעז שייך ועיי"ש מה שתי' וי"ל שמא הבעל מסר מודעא בפני עדים והעדים יבאו ויעידו: סוגי' דשי"מ גיטין פ' כל הגט תחלת הקיץ תרל"ב מתני' המביא גט יל"ד אריכות זה למה שליח שאבד הגט הו"ל למתני ונ' דסמיך אהמביא דריש מכלתין ורפ"ב דקאי אמביא ממ"ה דצ"ל בפ"נ וסתמא לא עמד על כל הכתיבה כ"א ראה תחלת הכתיבה ולקח לו טב"ע בגט וס"ד כיון דע"כ מהימנינן לי' דאי' לי' טב"ע בגווי' לענין בפ"כ ה"כ לענין נפילה ניהמני' בטב"ע זה ואפי' לזמן מרובה יהא כשר קמ"ל דהיכא דאתרע בנפילה לא סמכי' אטב"ע דידי' ואמנם כ"ז לד' הרמב"ם דאם מכירו ר"ל סי' בכלי וגם טב"ע בגט משא"כ לד' הפוסקי' דטב"ע בגט באמת מהני לכה"פ אם הוא בעצמו מוצאו ליתא לדברינו ויש לכאורה להביא ראי' לד' הרמב"ם דאס"ד דמכירו לחוד סגי הו"ל לתנא לקצר ולשנות מצאו לאלתר או שמכירו כשר ש"מ 1דמכירו לחוד לא מהני: מצאו לאלתר יל"ד וכי הוא יודע מתי נאבד הימנו ויש לדחוק שלא עבר זמן מרובה מעת שראה הגט ביד עצמו ואמנם עדן ק' למאן דמוקי לה בשיירות מצוי' מה לי לאלתר מה לי לזמן מרובה הלא יוכל להיות שהוא מונח כאן מזמן מרובה וכן הק' החי' הרשב"א וצ"ל דאדרבא כיון דשיירות מצויי' אילו הי' מונח כאן כבר נטלוהו אחרי' וא"כ גם קו' ראשונה מתורצת דבשלמא אי ידעי' שהוא זמן מרובה וע"כ עברה שיירא והניחתו שוב חיישי' שמא זה מונח כאן מזמן קודם אבל כל זמן שלא ידעי' שהוא זמן מרובה אמרי' וודאי ההוא הוא דאי מקודם הוה מונח כבר נטלתו שיירא ויש לכוין זה בפלוגתא לקמן אי סגי בכדי שתעבור או בעי' עומד ורואה דמ"ד בכדי שתעבור ס"ל דכי היכי דהי' בכדי שתעבור ולא מצאו ה"נ יוכל להיות כאן מקדמת דנא מאחרי שמונח במקום שאינו כראה משא"כ מ"ד עומד ורואה ס"ל לעבר לא חיישי' וא"כ כיון דעדן לא עברה שיירא וודאי ההוא הוא דהוה: רש"י שמא מאחר נפל ואין זה שלו ק' כפל ל' ל"ל וכ' כוונת רש"י למ"ד דמוקי לה בלא הוחזקו א"כ למה כחוש לחשש רחוק כזה לזה כ' רש"י דבאמת לא חיישי' ליב"ש אחר כ"א שמא הבעל הזה עצמו כבר כ' גט אחר ונמלך והשליכו ואחר מצאו אבדו כאן ח"ש רש"י שמא מאחר נפל ומבעל זה הוא רק ואין זה שלו של שליח זה: מצאו בחפיסה כ' רש"י שיש לו סימן בחפיסה זו מ' לכאו' דד' רש"י דמתני' מיירי אפי' מצאו אחר דאל"כ סי' ל"ל ואכתי יק' ליחוש לשאלה וצ"ל דבאמת רש"י מפ' ללי"ב ביבמות שם דלא חיישי' לשאלה וא"כ מצי' לומר דמתני' במצאו אחר ויש סימן בכלי שמכיר לגט עצמו משא"כ בלי"ק דחיישי' לשאלה באמת מתני' חדא קתני אף שיש לו סי' בחפיסה צריך להכיר הגט משום דחיישי' לשאלה וקמ"ל הא גופא דחיישי' לשאלה וכמו שכ' רש"א לקמן בתוס' ד"ה מצאו וכן א' פשט ד' תוס' ביבמות שם שהקשו למסקנא דלא חיישי' למה תנן אם מכירו מ' דבלי"ק א"ש ומטעם שכ' ומ"מ למסקנא כ' שם תוס' דבלי"ק לא פריך ממתני' דמתני' מיירי דידוע שנתנו בחפיסה וצ"ל דהא דפריך מבריי' אף דבבריי' ג"כ י"ל כן דמ' לי' דומיא דמצאו בין כליו דלא מיירי דווקא שנתנם שם: והנה גם הר"ן פי' כמו לפנינו ברש"י ואכתי ק' כיון דטב"ע בגט מהני למה לא מהני בכלי כמו ל' תוס' וא"ש אם מכירו וצ"ל דס"ל חמור בסי' אוכף הוא דוהדרי' אבל בטב"ע דאוכף לא מהדרי': תוס' ד"ה מצאו קשור בסו"ד ע"י סי' זה ר"ל סי' זה שהיה קשור וכ"כ תוס' ביבמות דק' להש"ס ל"ל דתני הי' קשור בכיס א"וו לומר דהיינו סימנא וצ"ל לפי"ז דהא דאמרי' ברישא כגון דאמרי נקב יש לאו מגופא דבריי' הוא אלא הש"ס בסוגיין מבאר כן דלא לפשוט מהכא דסי' דאוריי' וביבמות מרישא לא בעי למפשט דאיכא למדחי כבשמעתין דמיירי בנקב בצד אות ולהכי פשיט ממצאו קשור דמ' לי' דלא הוה סי' מובהק ובשמעתין צ"ל דבאמת ס"ל דגם זה הוה סי' מובהק כמו"ש תוס' ביבמות למסקנא: ואמנם למ"ש תוס' דבב"מ לא מדייק הש"ס דיוק זה דמצאו קשור א"כ בלא"ה י"ל דלהכי לא פשיט מנה דאיכא למדחי דמיירי שיש לו בכיס וארנקי סי' מובהק: והנה לתי' זה שעיקר הקו' ממצאו קשור א"ש דלא פשיט ממתני' דמצאו בחפיסה דדלמא בסי' מובהק מיירי והא דלא מק' גבי וניחוש לשאלה ממתני' כ"כ לעיל אלא אי ק' הא ק' כיון דבב"מ מוקי לה במצאו בעצמו א"כ מ"פ וניחוש לשאלה לימא כמו"ש תוס' לקמן ד"ה מצאו בחפיחה דאמר קים לי' דלא שאלתי' וניהימן לי' במגו וצ"ל לד' תוס' אלו דהו"ל מלתא דלא רמיא עלי' דאינש ולאו אדעתי' ודלמא אושיל לה ולאו אדעתי' אמנם לתי' האחר שכ"כ דמיירי שיש עדים שהוא שלו ולעולם אחר מצאו א"ש דלשאלה שפיר יש לחוש, והכה הרמב"ם כ' דבנקב בצד אות פלוני' מהדרי' והק' הלח"מ הרי דווקא אי מס' לן אי סי' דאוריי' הוא דבעי' נקב בצד אות פלונית אבל הרמב"ם פ' בה' גזילה ואבידה דסי' דאוריי' וא"כ כל נקב מהכי וכ' דלכאו' כיון דהש"ס קאמר דרב אשי מס' לי' אי סי' דאוריי' למה באמת פסק הרמב"ם בפשיטות דסי' דאוריי' ונ' דהרמב"ם מפ' רב אשי בגט הוא דמס' לי' ר"ל אי גם באי' שבקוה רבנן אד"ת ומהדרי' גט בסי' או דלמא כי היכי דאי'