ליקוטי חבר בן חיים ג קכ

ס' ממזרים ואסורה לבעלה הראשון משום ס' זוכה ואמנם הטעם באין בו זמן דאינו יכול לחפות משום דבאמת הגט נכתב שלא כדין וה"ה בכ' בכ"י משא"כ בגזיי' דהגט נכתב כהוגן נהי דלכתחלה לא תנשא מ"מ מאחר דאין בגט חסרון עכ"פ בניו כשרים ואינה אסורה לחזור מס' ז"נ שיטת הטור: והנה הרשב"א הק' אד' רמב"ם מנא ידעי' שהי' כ' שם זמן וכ' ד' הרמב"ם כיון דאין סופר רשאי לכתוב גט בלא זמן ואין עדי' רשאי' לחתום מוקמי' לסופר ולעדים אחזקת כשרות ובוודאי הי' בו זמן וזה ג"כ להטור הנ"ל הסברא לחלק לענין בנים: תוס' ד"ה גזיי' כ' דרש"י בעצמו יישב קו' זאת במ"ש לחפות או למכור בפירות וסיים בלא מקטלא לחוד אמנם כוונת רש"י דוודאי אם היא מחקה לזמן מבורר הדבר דעשתה כן להציל נפשה משא"כ אם הוא גזיה יוכל להיות דמשום הפירות עשה כן וממילא יוכל לחפות עלי' אחרי כי אין מוכיח אשר לחפות עשה כן: ולכאורה יש להביא ראי' לפי' רש"י מדלא קאמר הש"ס מחקה לזמן מאי הועילו א"וו דבאמת במחקה הועילו ולד' תוס' צ"ל דידע הש"ס תי' הש"ס ביבמות דכיון דלהצלה דידה קאתי לא מחקה לי': וכוונת תוס' דלכאורה הרי הזמן וודאי מפסידה ומאי תפסיד אם תמחוק וצ"ל דסומכת עצמה שתאמר גטו מאוחר הי' וסברה שמיום נתינה נתגרשה והזמן לא יזיק לה אף דבאמת אינו כן וכמו"ש תוס' לעיל ד"ה ר"ל אבל נשי לאו דינא גמירי: ובענין קו' רש"א לכאו' א"צ לפרש ביבמות שם מחפה עלה ע"י גזיזה או מחיקה כ"א יכבוש השטר לגמרי ויאמר נאבד ממנו ואפשר לאח"כ נתגרשה ומ"ש תוס' ד"ה כיכחי' גבי עדים ג"כ החשש שיאבד השטר: תוס' ד"ה ואותבי' לפנינו ברש"י ליתא רק גבי מה"י וכ' ד' רש"י דדוקא במה"י מק' הש"ס בין משום זנות בין משום פירות וכוונת רש"י בפירות לנ"י דתגבה מקמי הכי וכ"ת הרי לרש"י אליבא דר"י צריכה לאתויי ראי' אימת מטא גיטה לידה היינו היכא דאפשר משא"כ אם נתגרשה במה"י מניין תביא ע"מ לכאן אמרי' דוודאי ביום הכתיבה נתגרשה דלא מקדי' אינש ולא יוודע הדבר שנתגרשה בכאן כ"א יסברו במקום הכתיב' נתגרשה וע"ז משני הש"ס הני קלא אי' לי' ויוודע הדבר שנתגרשה בכאן וממילא צריכה להביא ראיה אימת מטא גיטא לידה וא"כ כ"ז בבאי' ממה"י אבל באותבי' בכסתי' וודאי לא פריך כ"א משום זנות: והנה יל"ד ומאי אי' לי' לרבנן למעבד י"ל דמוטב שלא לכתוב זמן בגט כלל כי היכי דלא תטרוף מלקוחות נמצא דזה עיקר קו' הש"ס ולהכי דייק רש"י הכי ומשני דלענין פירות אין כאן חשש וגם לענין זנות לכה"פ לא יחפה על בנים ממזרים דלזה צריכה ראי' ואמנם תוס' לטעמיי' שכ' לעיל דאוקמא בחזקת כשרות שלא כבעלה וגם על בנים יוכל לחפות וכמו"ש לעיל ולכך פי' ע"ד אחר: וכ"ת א"כ מה הי' קו' הש"ס לזה כ' תוס' דלעולם הקו' הי' למה תקנו זמן ומשני דע"י הזמן י"ל קול: וע"ז הקשו למה לא מק' הש"ס בזה"ז למה תקנו זמן ותי' ג' תי' וכבר בארתיו בע"ה לעיל: רש"י ד"ה ב' נשים של אדם א' שפי' לים כוונת רש"י דלכאו' מה יתמהו יאמנו זו מחמת קטטה נתגרשה ולא בא עליה וזו לטובתה ובא עליה א"וו דר"ל של אדם א' המגרש שתי נשים משום שפי' לים דזולת זה לא שכיח שיגרש אדם שתי נשים ביום א' וממילא: רש"י ד"ה גט ישן לקמן תנינא וכו' וטעמא כוונת רש"י ע"ד שכ' תוס' דבריי' אשמעי' אף דלא חיישי' לגט ישן מ"מ מונין משעת נתינה ותינח אם תרוויי' מחדא טעמא משום שמא בא עלי' ונתעברה משא"כ אי גט ישן מטעמא אחרינא מה ענין זה אצל זה: תוס' ד"ה המשליש ונ' להוסיף עוד דנקט תנא קמיי' ונשתהא שליח כלומר שלא הי' צריך להשהות כ"כ אלא שנשתהה ס"ד דוודאי לא נתייחד עמה בין כתיבה לנתינה קמ"ל דאפ"ה מונין משעת נתינה: ואמנם לד' רש"י כיון דעכ"פ במשליש התנה שלא יתנהו עד לאחר ג' חדשים ס"ד דוודאי נתייחד ענה וימנו משעת נתינה קמ"ל, וטעם רש"י ע' בר"ן: עבדי משעת כתיבה לא קאמר עבדי כשמואל אלא משום דא"ל דלמא רב ושמואל מר אומר חדא ומר אמר חדא ול"פ מר מיירי כשהי' בעיר ולכך משעת נתינה ומר מיירי כשאינו בעיר ולכך משעת כתיבה ובאמת אינו כן ולזה קאמר הש"ס עבדי משעת כתיבה ועבדי משעת נתינה: רש"י ד"ה משתפגום מבואר מדבריו דתרתי בעי לרב חדא שלא יהי' מעב"ד ולזה צריך זקיפה ופגימה צריך שיהא עומד ליגוש והיינו משום דאמרי' פ"ק דמכות המלוה לי' שני' אין שביעות משמט משום דאינו עומד ליגוש וה"נ כתיבה בעי שיהא עומד ליגוש וה"ט דבריי לקמן נקטו דווקא אונס ודדוני שאין לתובען מיד כמו בכתובה ולהכי בעי העמדה בדין משא"כ שאר קנסות דדרך לתובען מיד כגון כפל ד' וה' ל' שקלים דעבד וכיו"ב א"כ מעולם אין שם מעב"ד עלי': רש"י כמעב"ד דתנאי ב"ד הוא אף דכ' רש"י לקמן עיקר הטעם משום דכתובה חיובה מכניסתה לחופה מ"מ בעי' תנאי ב"ד ג"כ דאל"כ הוה בעי' קנין ואמנם לא סגי לי' לרש"י בהא דחופה יש לה קול ג"כ מה"ט דכ"ז דלא מטי חיובא דתנאי ב"ד קול לא מהני: רש"י ד"ה לא שנו דשטרות וכו' א' מדבריו כהרמב"ם דאשט"ח קאי ולא אגיטין והנה ה"ה רצה לתרץ דמ' להרמב"ם דאכתובה דווקא שנינו וק' הרי הרמב"ם בה' מלוה פסק גם בשט"ח כן וע' בר"ן ואמנם כ' ד' הרמב"ם דעוסקין ה"ט משום קלא וכמו"ש רש"י: אמנם קלא לא מהני כ"א לענין פירות ולקוחות אבל לא לשמא יחפה וע' כ"מ וכמו"ש תוס' לעיל ד"ה הנהו אד' רש"י וממעטי' בגיטין פסול ואפשר זה ג"כ ד' רש"י ודכ' לעיל הנהו קלא אי' להו כבר פי' דלא כ"כ אלא בזה"ז ולענין יחפה על בני' ועשמ"ש: רש"י ד"ה אין לו פירות בא ליישב דעכ"פ מלקוחות האיך מצא טרפא ולזה כ' רש"י דשפיר טרפא ומ"מ ק' הא עי"ח מפקי לקלא ומאין ידעו הלקוחות להזהר כ"ז שלא נחתם וכ' דר"ש לטעמי' דכר"א ס"ל דע"מ כרתי וא"כ לא בעא עידי חתימה כלל והיאיך תטרוף גם לאחר גירושין א"וו דמ"מ הקטטה