ליקוטי חבר בן חיים ג קיט

ושוב הקשו למה נימא דלא שכיח משום דלא מקדים בבת אחותו עכ"פ יקדים שיוכל לחפות עלי' ותי' דהא גופא בכלל לא מקדים אינש פורענות שיכתוב גט דאם תזנה אשתו שיוכל לחפות עלי': גמ' אליבא דר"ש לא קאמינא יל"ד ל"ל לר"י למעבד פלוגתא דר"ש ורבנן בתרתי דפליגי אי זכות שכיח וגם מאימתי אין לבעל פירות וכ' פי' ד' ר"י הכי דלר"ש וודאי א"צ לשמא יחפה אבל כיון דרבנן ל"ל משנתן עיניו לגרשה אין לו פירות והיינו משום דלמא ממליך ולא נתן א"כ יש לו פירות עד שעת נתינה ואמאי תקנו זמן אע"כ משום שמא יחפה: ואמנם במ"פ ר"ש ורבנן כ' דהיינו פלוגתת הגאוני' שהביא הרי"ף עם הרי"ף דהגאונים ס"ל דטעמא דרבנן דפליגי אר"ש היינו דאף שכ' הגט כיון דרגילות הוא שנמלך ואינו נותן עדן לא כקרא זה נתן עיניו לגרשה עד דחזינן דנותן ור"ש לא חייש לנמלך והיינו נמי פלוגתא דר"י ור"ל דהא דבעי' לר"ל חתימה היינו משום דליכא קלא מקמי חתימה ולא ידעי לקוחות להזהר והנה גם פלוגתא דרב ושמואל לקמן ס"ל להגאוני' דבהכי הוה דרב ס"ל דחיישי' לאמלוכי ולהכי משעת נתינה מנינן משא"כ שמואל ס"ל דלא חיישי' לנמלך ומשעת כתיבה מנינן והיינו שכ' כיון דקיי"ל התם משעת כתיבה מנינן והיינו דלא חיישי' לנמלך ע"כ גם לענין פירות משעת כתיבה דהיינו חתימה מנינן אמכם הרי"ף מודה להו דהתם בהכי פליגי אי חיישי' לייחוד או לא אבל בפלוגתא דר"ש ורבנן יש להרי"ף שטה אחרת דבכתובות מסקי' בברי' דפרקונה תחת פירות ומעתה ס"ל לכ"ש לרבנן אי אמרת משנתן עיניו לגרשה אין לו פירות ע"כ אתה פוטר אותו ג"כ מפרקונה ואם תשתבאי בין כתיבה לנתינה לא יהיו לה גואלי' דמאן יקום עם הבעל בדינא ודיינא לברר מה שלו ומה שלה משא"כ אם תשתבאי לאחר גירושין ב"ד יפדוה בשלה ומה"ט אמרו רבנן דיש לבעל פירות עד שעת נתינה ואמנם ר"ש סבר דמשנתן עיניו לגרשה ע"כ יטלו ממנו זכות הפירות דאל"כ יבזבז בין כתיבה לנתינה כל פירותי' אפי' אותן שעדן לא הגיע זמנם ומ"מ מודה ר"ש דחייב בפרקונה משום דפירות שאכל עד עכשו וכ"ע מצי סבר כשמואל דלא חיישי' לנמלך ומעתה הק' הרי"ף כיון דלכ"ע חייב בפרקונה ולחד לישנא לר"י אוכל פירות ג"כ עד שעת נתינה אלא דלחד לשנא לא אכיל פירות כיון דקיי"ל פרקונה תחת פירות ואתה מחייבו בפרקונה אין בידך להפקיע מס' זכות הפירות ממנו: ועד"ז הי' אפשר לפ' הבריי' בכתובות פ' נערה שם לפיכך הבעל אוכל פירות לאפוקי מדר"ש כ"א כ"ז שחייב בפרקונה הוא אוכל פירות ג"כ: אמנם יל"פ ד' הגאוני' ע"ד אחר דד' תוס' לקמן ד"ה השולח דרב ושמואל פליגי בקו' ר"נ בר אושעי' דיאמרו ב' נשי' מר אית לי כר"נ ב"א ומר אי' לי' כאביי והנה ד' אביי צריכין ביאור דקאמר זמן גיטה מוכיח ומי ידע זמן גיטה אימת וי"ל ע"ד שכ' תוס' ד"ה עד שעת נתינה דכיון שיום הכתיבה קודם ליום המסירה אי' לי' קלא וידעו כי זאת זמן גיטה קדים: אמנם י"ל דע"י שתבא לטרוף מלקוחות יוודע זמן גיטה אמנם התינח אי גביא מזמן כתיבה אבל אי גביא משעת נתינה הרי לא גביא כ"א בע"מ ויאמרו שוב ב' נשים וכו' וא"כ מ"ד משעת כתיבה וכאביי ע"כ ס"ל ג"כ די"ל פירות משעת כתיבה ומדהכי קיי"ל ש"מ דאיפוך קניי': ואמנם ד' הרי"ף דהתם בחיישי' לייחוד פליגי וכמו"ש לעיל ואין זה ענין לכאן וכ"ת א"כ מ"ש מגט ישן דאין חוששין ה"ט דגט ישן חששא דרבנן דאפי' נתגרשה בגט ישן תנשא לכתחלה ולהכי לא חיישי' משא"כ הבחנה דיש לחוש אי' דאוריי' חששו ומעתה באמת בריי' בתריי' קנקטא לרבותא אף דלא חיישי' לגט ישן להבחנה חיישי' ובריי' קמי' אמרה כי היכי דלגט ישן לא חיישי' ה"ה להבחנה ומ"מ נתבארו בעה"י ד' הרי"ף והגאונים: רש"י ד"ה מאי איכא כוונתו ליישב וכי לא ידע המק' דפירי דמשעת כתיבה עד שעת חתימה א"ב ואמנם קו' הש"ס כיון דלר"ל זמן משום פירי אתקין ע"כ הפירות שלה משעת הזמן וכי טרפא שפיר טרפא ומשני הש"ס דמ"מ לרבנן נהי דאין לבעל פירות משעת כתיבה מ"מ מלקוחות לא מצי טריף קמי חתימה דאין קול מקמי חתימה: רש"י ד"ה שמעי' להו לר"י ור"ל כ' כוונתו דלכאורה י"ל דדווקא אר"ל מק' הש"ס אבל אר"י ל"ק דהא קאמר אליבא דר"ש לא קאמינא א"כ כי היכי דריב"ל פסק לקמן בשעת הדחק כר"ש דלמא ר"י לגמרי כר"ש ס"ל ולזה כ' רש"י מדקאמר הש"ס שמעי' להו ש"מ דגם אר"י מק' דלא מסתבר למוקמי ר"י כר"ש: תוס' ד"ה איפוך לא הקשו כן בס"ד ג"כ מה"ט דדלמא ר"י כר"ש וכתיבה דווקא משא"כ למאי דמשני הש"ס איפוך אי ס"ד דר"ל כר"ש ור"י כרבנן הכי הו"ל למימר ר"י סבר הל' כרבנן ור"ל סבר הל' כר"ש א"וו תרוויי' כרבנן וכתיבה ל"ד: רש"י ד"ה ג' גיט' וחד מני' אין בו זמן דקדק לפ' כן דמכ' בכ"י לא מק' הש"ס דא"כ לא מתרץ הש"ס מידי אהכי דלכתחלה לא תנשא כלומר ולא כ' לי' סופר ולא חתמו עליה סהדי ובכ' בכ"י ל"ש זה אלא ש"מ דמכ' בכ"י לא הק' הש"ס כלל אלא דמ"מ ק' מכ' בכ"י הרי יכול לכתוב הזמן כמו שירצה וצ"ל ל"מ ל' הרי"ף דהיכא דליכא ע"ח בעי' ע"מ וודאי לק"מ דע"מ ידעו מתי נתגרשה אפי' לד' תוס' עכ"פ היכא דליכא ע"ח צריכה להביא ע"מ לפנינו ושוב יוודע יום המסירה אימת: ואמנם לשטת הרמב"ם קו' זו מיושבת דהש"ס משני רק דכיון דלכתחלה לא תנשא אהנו ואהנו וגם כ' בכ"י בכלל ואמנם ממילא ש"מ דגזיי' אפי' לכתחלה כשר וגם תי' הש"ס לרמאי לא חיישי' א"ש טפי לד' הרמב"ם דר"ל ולהכי כשר אפי' לכתחלה אבל לד' רש"י ק' מאי הו"ל לרבנן למעבד וצ"ל דהו"ל לתקן דגט שאין בו זמן אם ניסת תצא והוולד ממזר: והנה גם הטור ק' ליה קו אד' רש"י מכ' בכ"י וכפי' הרמב"ם דגזיי' לכתחלה תנשא ג"כ לא מ' לי' גם ק' לי' אד' רש"י דהו"ל להש"ס לפ' בהדי' לא כ' לי' סופר ולא חתמו לי' סהדי ומשום כל הני טעמי כ' הטור דמאחר דתקינו רבנן זמן אם נתגרשה בגט שאין בו זמן צריכה להביא ראי' אימת נתגרשה ופי' הבי"ש דר"ל בזה"ז דל"ש חפוי דמיתה כ"א דבנים ממזרי' או לחזור לבעלה כזנתה אחר גירושין וק' למה לא משני הש"ס הכי וא"ש טפי מתי' הש"ס א"וו דהטור משום הנך קו' דלעיל הכי מפ' כיון דלכתחלה לא תנשא כל אימת דתבא להנשא צריכה גט אחר וממילא גט הראשון יבטל מן העולם ויהיו בנים