ליקוטי חבר בן חיים ג יב

לב שאני מרגיש בעצמי שמחה ואהבה יתירה לעיתי' שזה סימן שאני מרוצה אז לבוראי ואז נכספה וגם כלתה נפשי להוציא מחשבתי אל הפועל כאיל תערוג אל אפקי מים הן בשירות ושבחות הן בתנועות בעת שגדלה תבערה כי בלא זה אי אפשר שעל כרחך צריך הגוף לעשות איזה שינויים ואם לא כן גם מבפנים תכבה האהבה כי לכל דבר צריך התעוררות כמו שמצינו בדוד שהיה מפזז ומכרכר או בענין התפלה כהשתחויות דר' עקיבא שמניחו בזויות זו ומצאוהו בזויות אחרת וגם זה אין בידי לעשות שיאמרו עלי משתגע הוא חסר ושוגעים אני ויש לפרש כוונת הפסוק הושיעה ה גמר חסיד לפנים משורת הדין והסיבה לזה פסו אמונים הם אפי' האמת אין מקיימין מה שהוא מעיקר הדין דהנה ידוע הוא דצורבא מרבנן צריך לקדש עצמו יותר בכל דרכיו, מהמון עם עיין ב"ע דף ס"ב, צורבא מרבנן אפי' בנרייתא לא ניכול ופרש"י שם והנה לפנים שהיו המון עם יראים ומדקדקים בתורתנו ואפי' הריקנין מלאים מצות כרימון וכמה יוסף איכא בשוקא היה נקרא פרישות וחסידות אצל ת"ח תענית או קב חרובים מע"ש לע"ש או תבר גזיזיה דברדא ונחית וטבל ואפ"ה ל"ה זה אצל ההמון פרישות כשני תורות שהיו יודעים ומאמינים שהמתקדש וקרוב יותר לד' ראוי' שיתנהג כן משא"כ עתה בעו"ה שההמון עם על כמה גופי תורה עוברים ונעשה להם כהיתר ועבירה גוררת עבירה א"כ מעתה דיו והותר לת"ח אם יהי' צדיק שזה נקרא אצלם פרישות וחסידות ואם לפעמים גם תוספות יעשה יהי' בעיניהם כמצחק ויהי' לפעמי' הפסידו יותר משכרו ומשקרב לעת הזאת שמקוים בנו נביאיך שוא תפל חזו לך ועל עונך לא גלו וכל פרצה שאינו מהגדולים אינה פרצה ולנביא היום יקראו לפנים רועה ולא רועה בקר אפי' לרועה צאן וד' יודע ועד כי יותר מדבר אחד של יראה ופרישות שצריך להניח שלא יהי' כיוהרא בעיני ההמון ויאמרו מה גבר מגוברין והם אינם מאמינים דמרי צבי ועיני יורדה מים ואומר אני רבש"ע כל תאותי נגדך ואנחתי לא נסתרה ממך וכן בכמה דברים חם לבי בקרבי שאין ביכלתי ליזהר תקנת עזרא ללמוד בטהרה שהיו נזהרים בו גדולי חכמים הגם שאינה מעיקר ההלכה וכן בקיום מצוה ודברת בם ולא בדברים בטלים אפי' בדברי' המותרים והלואי שאהי' אוכל ליזהר מדברים אסורים וגם מענין הסתכלות באנשים שאינם מהוגנים שעבור כן כהו עיני יצחק ובפרט בנשים הגם שבוחן לבות יודע שאינו דרך חבה אפ"ה ראיה פוגם ואיוב סתמא אמר ברית לעיני כרתי מה אתבונן והרבה חברותא עושה להניח כמה מילי דצניעותא עם שאני יודע שאין להניח האמת עבור בושת אנשים המלעיגי' אשר עיניהם נוח מראות ולבותם מהשכל אלא לאשר ולקיים אותו אני צריך מכל מקום אבל סהדי בשמים כי מוכרח אני לעשות כן כי היום או למחר אני צריך להם לדבר מה הן שישמעו לתוכחתי או לתווך השלום או לגמילות חסד וצריך אני לעשות תצדקי שאהי' אהוב להם הכל לפי הזמן והמקום פעמים לישב עמהם לדבר דברים בטלי' ופעמים בסוד משחקי' לפעמים בשיחת הילדים (צייטונג) לשון מה ילד יום והכל שיהיו דברי מקובלים ונשמעים בעיניהם אם אמת הוא שלפעמים הם לומדים ממני דבר טוב אבל רק לפעמים ואני תמיד לומד מהם ומי יודע אם לא יצא שכרי בהפסדי כי דברים בטלים מטמאים טוהר הלב ומי שרב שחקו ממעט מוראו וכן בענין לימוד התורה פלגי מים עיני ירדו בזכרי מה שראיתי בספרים רבים נאמנים ממקום קדוש יצאו כולם כאחד עונים כי עיקר וגופי התורה הוא לימוד הנסתר ולא אתה בן חורין להבטל ממנה בשום אופן וגם מי שלא יזכה ללמדה על בוריה מ"מ זוכה הימנה יראה פנימית ואהבה עזה כי אינה דומה מי שמכיר גדולת אדונו והדרו ועתה בעו"ה במדינתנו בזמננו העוסק בה הוא כמעט ללעג וקלס בעיני ת"ח הנקראים גדולי ישראל ומה גם בשועלים קטנים אשר כרמים מחבלים על אלה בוכיה אני ותבכה נפשי במסתרים מפני גוה מפני גאותה של תורה: וגם בענין לימוד הנגלה לא נחה דעתי בענין הנהוג בזמנינו עתה לילך אחר הגיון זמן זמנים טובא וכבר התמרמר על זה אחד מיוחד הוא הספר אורחות צדיקים בשער התורה המיוחס לר' יונה זלה"ה הגם שלא למד עדיין הלכתא שהמה תדירים והכרחים יש מהן כהררים תלוים בשערה ויש מהן דברים העומדים ברומו של עולם ובכי אדם מזלזלים בהם ובפרט קדשים וטהרות שעליהם נאמר בכל מקום מוקטר ומוגש וכן מענין תפלה צער לי מאוד שהיא גדולה מכל מע"ט עד שהיא חשובה כקטרת שהוא תשמיש חביב לפניו ובפרט עתה בגלות המר היא אחת מעמודי העולם במקום קרבן כמחז"ל תפילות נגד תמידים תקנום כף על ירך אספוק ובמר נפשי אני צועק אוי לי מיום דין אוי לי מיום תוכחה, כמה תפילות יש לי בכל השנה שאינן פיגול וירצו לו לריח ניחוח: וגם עדיין לא ידעתי מאין יבוא עזרי וגם אם תהי' בעזרי או ח"ו כנגדי אם אני מסבת קצת אהבתי לה' הנני מוכן לקבל הכל באהבה מה שגזר ד' עלי לצמצם צרכי במנה דאפשר כמח"זל יאכל וישתה פחות משיש לו וילבוש ויכסה במה שיש לו ולקיים העשה שהרבה גופי תורה תלוים בה והיא קדושים תהיו לפרוש ממותרות וקדש עצמך במותר לך אם גם היא תתרצה לזה: עבור כל זה חשבתי למשפט טוב לי לעזוב ארצי ומקומי ומולדתי ולא מדובשך ולא מעוקצך וארחיק נדוד לילך לכשק כיפא דעכו אתר דמשה ואהרן לא זכו לה ארץ הקדושה שאוירה מחכים והיושב בה כשוא עון והקבור בה כקבור תחת מזבח ודוד ע"ה מקונן גרשני מהסתפח בנחלת ד' ואחרון הכביד כי ראיתי בספר פאת שלחן בהלכות ארץ ישראל הביא המחבר בית ישראל אות א' בשם ספרי שעיקר קיום התורה הוא רק באה"ק ובחוצה לארץ הוא רק ציונים שלא יהי' חדשים לכו כשנחזור במהרה ושם אקרע סגור לבי ולפניו אשפוך שיחי עם חברת אנשים תמימי דרך צדיקים דמשם ואדדה יתר שנותי בעבודתו בלא לב ולב ובתורתו תורת אמת בטהרה וכללו של דבר אעשה מה שלבי חפץ: אבל עם כל זה נבוך אני לעשות כן ולבי חלוק מלהאמין שכן הוא האמת כי לבי אומר לי אם כנים הדברים אילו היה ראוי ונכון שילכו בכל שנה מכל קהילה מקהילות ישראל כמה וכמה יראים להסתופף בחצרות ד' דמי קוטרא הא מלתא דעיקר קיום התורה רק באה"ק הוא ושאין לכו חלק ונחלה בד' ובתורתו ח"ו ועל"כ שיש דברים בגו כי כלל גדול בידינו אחרי רבים להטות וכי תימא אכתי הדין עמך אחרי רבים להטות ולא לרעות ועתה הוא עקבות משיחא ואמת נעדרת ואין דורש ואין מבקש ועבור כן ציון דורש אין לה הס מלהזכיר ולא תהי' כזאת בישראל ובושנו מדבריך אם כן תאמר שרק אתה לבדך נשארת נביא לה' וזולתך אין אחד שיכיר האמת ולעז אתה מוצא על בתולת ישראל כי לא אלמן ישראל ות"ל יש עדיין אנשים כיעקב אבינו