ליקוטי חבר בן חיים ג קיח

חמורה או סקילה ורבנן ס"ל סקילה חמורה וא"כ הא דכ' רחמנא שריפה לבת כהן היינו ע"כ לנשואה דווקא כדאמרי' התם ואס"ד זנות דנשואה לא שכיח אטרח רחמנא וכ' מיתה למידי דלא שכיח אמנם ר"ש לטעמי' דס"ל שריפה חמורה וא"כ עיקר קרא לארוסה דשכיח זנות גבה וה"ה לנשואה ומ"מ י"ל זנות דנשואה לא שכיח: רש"י ד"ה משום פירות לא רצה רש"י לפ' דהתקנה משום פירי דעד שעת נתינה כפי' תוס' דכיון דמסקי' לקמן לא מקדים אינש פורענות לנפשי' ומסתמא ביום שנחתם נותן בוודאי משו"ה לא התקינו אלא דחשו שגם אחר נתינה עוד ימכור אלא א"כ ק' הא דכ' רש"י אליבא דר"י וכי אתיא למטרף בעיא לאתויי סהדי אימת מטא גיטא לידה ואמאי הרי לא מקדים אינש פורענות וצ"ל ד' רש"י דוודאי תקנה לא יתקנו משום מלתא דלא שכיח וכיון דלא מקדים אינש פורענות ממילא לא שכיח אבל מ"מ הלקוחות דאתיא למטרף מהם יכולין לטעון אייתי ראי' דוגמא לדבר טענת מזוייף דלא שכיח ומ"מ הבע"ד יכול לטעון כן ועד"ז מיושב קו' תוס' על רש"י מסוגי' דב"מ דמצא גט אשה דהתם אדידן קאי ואנן לא חיישי' לשמא כ' משום דלא מקדים אינש ודווקא בנפל דאתרע חיישי' משא"כ הלקוחות שפיר כ' רש"י בשמעתין דיכולין לטעון אייתי ראיי': והנה הקשו בתוס' מגט מאוחר ודקדקו לומר מהאי טעמא ליפסול כלומר דלשמא יחפה אין לחוש וכ"כ הרמב"ן והרשב"א וה"ה אלא שהר"ן כ' דגם לשמא יחפה יש לחוש וסבור הייתי לפ' דמתיירא לחפות עלי' בגט מאוחר שמא לא יבאו עידי התראה עד לאחר כלות הזמן אלא שהר"ן דחה דהיא תוציא גיטה מיד ולא תמתין עד אשר יבאו עדים וכ' ד' תוס' דלשמא יחפה ל"ל לכתוב לה גט מאוחר הרי יוכל לכתוב שבוע שנה דכשר אפי' לכתחלה וכ"ת גם במוקדם נימא הכי לא היא בשלמא במוקדם עושה מספק וודאי דאם יכתוב שבוע שנה מ"מ מידי ספק זונה לא נפקא משא"כ כשמקדים הזמן ואמנם במאוחר לא מייתר מידי וזה כוונת ה"ה שכ' דהרמב"ם דפוסל מאוחר היינו רק גזירה אטו מוקדם אף דהדבר ק' דאמאי בשט"ח לא גזרו מ"מ ד' הרמב"ם כן לד' ה"ה: ועד"ז נבין ד' הרשב"א שכ' דהחשש שתפסיד פירות משעת חתימה עד שעת הזמן ואמאי לא קאמר עד שעת נתינה כמו באין בו זמן אלא ה"ט דכמו דלא חיישי' לשמא יחפה משום דא"כ יכתוב שבוע שנה ה"כ נימא לענין פירי עד שעת נתינה דמצי כ' שבוע שנה ויהיו לו ג"כ עד שעת נתינה הפירות: אלא דהא דיהי' לו פירות עד הזמן ביאר רש"א דהכוונה דלא יגרשנה עד הזמן ועד"ז י"ל קו' הראשוני' על שיטת תוס' מסוגי' דהאשה שהלכה גבי גיטא דענן בר חגרא דלמה לא נימא דגט מאוחר הוה דוודאי אי אתא קמן גט מאוחר לא פסלינן לי' אבל מאחר דמאן דמאחר גיטא היינו שאינו רוצה לתנו עד אותו זמן וא"כ ה"ז בכלל לא מקדים אינש פורענו' לנפשי' ולא תלי' במאוחר אם לא דחזינן דהכי הוה: ואמנם ד' הרא"ש דמשעת חתימה עד שעת נתינה צא חיישי' דכיון דמאחר לזמן הרי עדן לא נתן עיניו לגרשה עד הזמן א"כ כ"ז שלא הגיע הזמן ולא נתן בדין אוכל פירות ולזה כ' הרא"ש דמשעת נתינה ואילך עיקר החשש וכ"ת הרי יכולה לילך לב"ד ד' הרא"ש דוודאי אי לא תקון רבנן זמן כלל היתה כל אשה מוכרחת בשעת גירושין לתבוע מיד את שלה שלא תפסיד אבל עכשו שתקן זמן אינה רגילה בכך ויכול להיות שלא תדע כלל שהגט מאוחר ולא תלך לב"ד ותדע שהרי כשהקשה הש"ס לקמן כ' בו שבוע שנה וכו' תי' הש"ס אהני לשבוע דקמא ר"ל לענין שמא יחפה ולשבוע דבתרא לענין פירות וק' לשבוע דבתרא הרי כבר גיטה בידה א"וו דמאחר דתיקן רבנן זמן לא אזלא שוב לב"ד וכמו"ש: והנה הרש"א הק' על הרשב"א מראי' תוס' ותי' צ"ע דא"כ לפי תי' תוס' דבמאוחר אין חלין הגירושין עד הזמן וא"כ התם במקושר אמאי כשר הרי התם חלין הגירושין מיד ואי עושיהו פשוט הרי מפסידה הפירות א"וו כוונת תוס' לא הי' כ"א דאס"ד דמאוחר פסול לא הי' הש"ס אומר שיוכל לעשותו פשוט א"וו דמאוחר כשר: והנה הראב"ד מיאן בסברת תוס' דלא חלו הגירושין עד הזמן משום קו' תוס' ממכאן עד עשרה ימי' ואמנם כוונת הראב"ד דהוה כאילו התנה שהפירות יהא שלו ולא שמהני תנאי זה לאחר גירושין דא"כ כל המגרש יתנה כן ויפקיע פירותי' אלא דמהני מיהת עד שעת נתינה ובזה נסתלקו כל קו' הרשב"א ואמנם גם דברי הרשב"א מורין כן: תוס' ד"ה עד שעת נתינה כ"כ לעיל ליישב ד' רש"י דאנן וודאי לא חיישי' לשמא כ' משום דלא מקדים אינש פורענות ומ"מ הלקוחות מצו טעון אפי' מידי דלא שכיח וכיון דהלקוחות וודאי יטענו כן ואף לאחר דתקון זמן והיא תצטרך להביא ע"מ ל"ל שוב תקנת זמן הרי אם תביא ע"מ עכ"פ לא תפסיד ואמנם התה דאתרע מק' הש"ס דגם אכן ניחוש ומשני כיון דבלא"ה בכל גט הלקוחות יכולון לטעון כן למה לא כחזיר דאלת"ה כ"א דווקא התם הלקוחות יכולין לטעון אייתי ראי' שוב ק' למה נחזיר דלמא הלקוחות לא ידעו דנפל א"נ הב"ד דאתיא למטרף קמיי' לא ידעי ואתי' למטרף שלא כדין א"וו בכל גט יכולין הלקוחות לטעון כן: והנה גם תוס' ידעי ממה דמשני הש"ס לקמן דלא מקדים אינש אלא שהקשו כיון דיעשה כן משום קנוניא א"כ לא הוה פורענות לגבי' ותי' דידע שפיר דהלקוחות אחרי שישמעו קול הגירושין אחר לקיחתן יטענו אייתי ראי' וע"ז הק' נהי דמשום דלא מקדים לא חיישי' באותבא בכסתא לשמא יחפה מ"מ למה נתיר להשליש גט לכתחלה על זמן מה הלא יש לחוש לשמא יחפה ותי' כיון דע"י דלא מקדי' אינש לא שכיח שיהא יום כתיבה רחוק מיום הנתינה ואי מתרמי הכי מסקי ע"מ אדעתיי' זמן הנתינה ואפי' לשמא יחפה אין לחוש וע"ז מק' תוס' א"כ גם כב"י ונחתם בלילה לתכשר ותי' דבאמת אדרבא ע"י דלא שכיח דמקדים יום כתיבה לנתינה לא מסקי ע"מ אדעתיי' אמנם ע"י שליח דע"כ קדים יום הכתיבה דאל"כ הי' הבעל מוסר בעצמו התם דווקא מסקי אדעתיי': והנה לתי' הראשון הא דמשני הש"ס לא מקדים ר"ל דע"י דמלתא דלא שכיח מסקי אדעתיי' ואמנם לתי' בתרא ל"ש התם מסקי אדעתיי' ותי' הש"ס רק דעל מלתא דלא שכיח לא חשו רבנן וזה שם תוס' דע"כ משני הש"ס הכי משום דליכא לשנויי דיהבי אדעתיי':