ליקוטי חבר בן חיים ג קיז

זולת זה משא"כ התם לרבנן דס"ל בשטר ע"י אחרים א"צ לתי' דחוק כזה: ודע דכוונת תוס' כי הרב יטעון כי באמת שחררו אחר המכירה ומשטה היה בו אלא שהעבד טוען כי נשתחרר קודם דאל"כ הרי הרב צריך לשלם ללוקח ומאי אהניא ליה רמאותי': רש"י ד"ה בת אחותו והיא אשתו ושמא תזנה תחתיו ומחפה עליה שלא תחנק כ' דכ"כ רש"י דהא דחיישי' לחפוי היינו שיחפה להצילה ממיתה אבל לא כמו"ש תוס' לקמן שיחפה על בנים ממזרים דלזה א"צ לחפות דהא בלא"ה אין בני' ממזרים דרוב בעילות אחר הבעל וז"נ שהביא להבית שמואל לפ' דברי תוס' דר"ל לעז ממזרות אלא דמ"מ ק' וכי אם יכתוב לה גט בלא זמן לא יהא לעז ותו דאטו משום חפוי יאמר על בניו שאינם בניו דהרי א"כ זנתה רוב בעילות אחר הבעל והבנים בניו ואם זכתה אחר גירושין אינם בניו וכ' כוונת הבי"ש דאם יאמרו שזנתה תחתיו יוציאו לעז על כל בניו ממנה משא"כ אם יאמרו שזנתה אחר גירושין עכ"פ על בנים אחרים לא יוציאו לעז: ואמנם באמת כ' כוונת תוס' ע"ד אחר דהנה תוס' ד"ה בת אחותו כ' תחלה דהרי גרושה לפנינו ואח"כ כ' דאדרבא אוקמא בחזקת כשירה וכו' ומאי בעי בזה א"וו באו לחזק תי' דלקמן דהיינו שמא יחפה על בני' ממזרים אלא דק' להו בשלמא לענין מיתה לא קטלינן לה אף דאיכא חזקה קמייתא דהרי עכשו גרושה לפנינו משא"כ לענין אי' ממזרי' מידי ספיקא לא נפקא ומאי אהני לי' בחפוי ולזה כ' דגם לענין אי' אזלינן לקולא דאיכא לקולא תרי חזקו' חדא הרי גרושה לפנינו ותו חזקת כשירה וכו' ומעתה מוכח דכוונת תוס' לממזרות גמור ור"ל בגוונא שהי' הבעל במה"י דל"ש רוב בעילות אחר הבעל ועד"ז מיושב קו' הרא"ש על תוס' דל"ל לר"י למימר משום בת אחותו אטו ר"י מיתה קאמר בת אחותו קאמר וכה"ג באמת דווקא אם היא בת אחותו מחפה על בני' והרא"ש הוה אפ' כמו"ש לעיל ושפיר הק' ובאמת כוונת תוס' ע"ד שכ' אמכם על תי' האחרון וודאי ק' קו' הרא"ש אלא דבאמת כוונת תוס' דלולי דתקנו מעיקרא זמן משום בת אחותו לא הוו מתקנו זמן משום האי מלתא כ"א הוו אסרי לה עליו אם יארע מעשה שיבאו עדים שזכתה ולא ידעי' אי קודם אי לאחר גירושין הוה אסרי' לה עלי' ולא מתקנו זמן לכל גיטין אלא מאחר דתקינו מעיקרא זמן משום בת אחותו שוב הניחו תקנה ראשונה ולא ראו לתקן תקנה אחרת שתיאסר כי היכי דליהוי תק"ח קבועות ואולי משו"ה הקדימו למהרה יבנה ביהמ"ק כלומר שלא תהא תקנה זו מיטלטלת והולכת: ואמנם עדן לא הי' רש"י צריך לס' באיזו מיתה ימיתוה אם חנק או סקילה ולזה נ' דרש"י רמז לן תי' הרא"ש בתוספותיו הובא בשי"מ ריש כתובות על קו' תוס' היאיך קאמר ר"ל זנות לא שכיח הרי מתני' תנן בתולה נשאת ותי' דהתם בארוסה שכיח ושכיח והכא בנשואה דבעלה משמרה והיינו דנקט רש"י שמא תחנק כלומר דשמעתין בא"א הוא דפליגי ר"י ור"ל אבל לא בארוסה שאינה בחנק אלא שמקשים עליו מסוגי' דכל הגט דמק' הש"ס למ"ד משום פירא זמן בארוסה ל"ל הא לית לה פירי ולד' הרא"ש הרי בארוסה ר"ל מודה לר"י וכן בפ' ד' אחין קאמר הש"ס בפשיטות למ"ד משום בת אחותו ליתקנן זמן בקידושין ולמ"ד משום פירא ניחא וק' ג"כ הרי בארוסה מודה וכ' דבאמת במסקנא דכל הגט אמרי' בארוסה תקנו זמן משום תקנת הוולד והשתא בשמעתין ה"ק לי' ר"ל לר"י וודאי אי הוי' צריכין בארוסה לטעמא דבת אחותו שפיר לא פלוג בנשואה ג"כ אף דבעלה משמרה משא"כ בארוסה הרי אי' לן טעמא דגיטה קודם לבנה דעדיף דהיא בכל הנשים ובכל זמן אפי' אין כאן מיתת ב"ד ובנשואה זנות לא שכיח ואמנם כ"ז בתר דידעי' טעמא דגיטה קודם לבנה אבל בפ' כל הגט הכי מק' כיון דר"ל ע"כ בארוסה מודה דטעמא משום בת אחותו למה נימא בנשואה טעם אחר ומשני הש"ס דבאמת גם בארוסה א"צ לטעם דשמא יחפה דאי' לן טעמא דעדיף מיני' דגיטה קודם לבנה וכמו"ש ואמנם ביבמות קאי הש"ס למסקנא וה"ק לר"ל לא חשו בזמן כ"א לגיטה קודם לבנה ולא לשמא יחפה כלל וממילא בקידושין לא תקנו זמן אבל לר"י ק' ואף דהו"מ להק' עכ"פ מבתולה נשאת מאחר דלמאי דמשני לר"י גם לר"ל ניחא לא רצה הש"ס להאריך: ועד"ז יש לדחות ראי' בעל העיטור מעולא שהוא תלמיד ר"י וקאמר פ' כל הגט דבארוסה הטעם משום גיטה קודם לבנה א"וו ר"י ס"ל משום פירות ואמנם למ"ש א"ש דטעמא דר"י לא מספיק כ"א בזמן המקדש ועולא ה"ק בנשואה הוא דאצטריך לשמא יחפה משא"כ בארוסה הטעם משום גיטה קודם לבנה ומעתה כיון דטעמא דארוסה גם בזה"ז שייך שוב שבקו גם לנשואה אדינא אף דל"ש בזה ולעולם עולא ס"ל טעמא דבת אחותו: ודע דבמ"ש למעלה פי' ד' תוס' מיושב סתירת דברי' דד"ה זנות לא שכיחא כ' דבשמעתין אין חשש אי כל ימיו ולקמן כ' דבזה"ז חששו שיחזירנה ויהא עמה באי' כל ימי' אמנם התם לר"י וכמו"ש שכבר תקנו זמן, משום שמא יחפה הניחו תקכה ראשונה במקומה אבל לר"ל דלית לי' שמא יחפה מאי אמרת ליחוש דלמא יחזירנה א"כ עדן ל"צ לתקן זמן כ"א די אם נאסרנה עליו וכמו"ש לעיל: ואמנם ד' הרא"ש הנ"ל יש לתרץ עוד בד' אחר דוודאי קודם שתקנו בתולה נשאת ליום הרביעי הוה זנות דארוסה שכיח שסומכת עצמה דאם לא ימצא לה בתולים תפייסנו משא"כ עכשו דאם מוצא טענת בתולים משכים לב"ד גם זנות דארוסה לא שכיח דאינה סומכת על הפיוס וידעה כי הבעל לא ימצא לה בתולים ואולי גרע עוד מנשואה שאין הבעל צריך לידע: וגם עד"ז יש לדחות ראיית העיטור מעולא דס"ל דלאחר תקנה דבתולה נשאת ל"ש בארוסה שמא יחפה וכמו"ש אלא דהש"ס ביבמות לית לי' דחיולא דא"כ ל"ה מק' מידי: ואמנם הרמב"ן תי' דהתם בכתובות משום בת כהן תקנו והתם אונס ג"כ אסור ואונס ודאי שכיח משא"כ הכא משום רצון דווקא יש לחוש וי"ל דעד"ז ר"י ור"ל פליגי בפלוגתת רש"י ותוס' כתובות שם דהתוס' מפ' דבאמת רק משום בת כהן תקנו ושפיר י"ל זנות ברצון לא שכיח ואמנם ר"י מפ' כרש"י שם דגם משום בת ישראל תקנו דע"י שילך לב"ד יבאו עדים ויתברר הדבר ואלא משום בת כהן לחוד לא הוו מתקנו תקנה לכל ישראל וא"כ גם הכא שפיר חיישי' שמא יחפה ובהא דקאמר ר"י לר"ש לא קאמינא י"ל דר"ש ורבנן נחלקו בסנהדרין אי שריפה