ליקוטי חבר בן חיים ג קטז

יש להכשיר טפי מנב"י וכח' בלילה ואמנם א"כ ל"ק על הרמב"ם מהא דמכשיר ר"ש מכאן עד י' ימים דהתם אדרבא קיל עוד לנב"י וכח' בלילה ואמנם כ"ז לבתר דמסקי' דסמכי' אקלא גבי הא דמק' מגיטין הבאים ממה"י אבל בס"ד דלא ידעי' להך סברא ומ"מ ידעי' דלר"י כ"ש מכשיר מכאן ועד י' ימים ע"כ היינו צריכין לומר דא"ל ר"י אליבא דר"ש לא קאמינא אבל למסקנא שפיר כ' הרמב"ם דטעמא דר"ש דאין בין היום והלילה שיתחדש כמו זה ולק"מ וכמ"ש: רש"י דלאו לגוביינא עבידא ובגמ' מפ' וק' הרי טעמא דר"ש משום דאין לו פירות והי' אפשר לומר דרש"י בא ליישב למה לא גזר ר"ש גיטין אטו שטרות וע"ז כ' דלאו לגוביינא עבידי: ואמנם הנה ר"ל קאמר לקמן דר"ש פוסל עד י' ימים משום שמא פייס ופי' רש"י והו"ל גט ישן ואמנם הרשב"א מפ' דכיון שפייס שוב י"ל פירות דהרי בטל מחשבתו וק' אמאי לא מפ' רש"י הכי דפשט הענין כך מ' אא"כ דמודה ר"ש דמכאן עד י' ימים יש לחוש בגט כמו בשאר שטרות והיאיך יתכן דכיון דבשאר שטרות גם נב"י ונח' בלילה פסול ועד י' ימים גם בגט פסול למה לא נשוה מדעתינו לפסול גם בגט נב"י ונח' בלילה א"וו התם משום גט ישן דכשר דיעבד ואפי' לכתחלה תנשא נגעו בה ואין זה ענין למוקדם דשאר שטרות כלל וז"ש רש"י דלר"ש לאו לגוביינא עבידי כלומר א"א שיבא לידי טריפת לקוחות שלא כדין וכ"ת טעמא מאי הרי לכאורה הדין עם הרשב"א כיון שנתחרט על הגירושין הרי אין לו פירות י"ל דה"ט דלא אתא מחשבה ומבטל מעשה, דכתיבת הגט הוה מעשה ובחרטה בעלמא לא יזכה מה שנאבד ממנו ע"י המעשה: תוס' ד"ה וכ"ש יל"ד כיון דס"ל לכ"ש ע"מ כרתי א"כ הרי בלא חתימה יכול לגרשה אימתי שירצה ונ' דהש"ס פריך לקמן מג' גיטין פסולין וכ' רש"י דמאין בו זמן פריך וק' הרי גם מכ' בכ"י ואין עליו עדים ק' אלא א"כ מאי משני הש"ס אהני דלכתחלה לא תנשא ופירש"י ולא כ' לי' סופר ולא חתמו ליה סהדי ואכתי ק' כ"י ואין עליו עדים מא"ל ואמנם התינח ליישב ד' רש"י אבל אש"ס גופא ק' וצ"ל כיון דבאין עליו עדי' צריך ע"מ שוב ע"מ ידעו מתי נמסר וליכא למיחש וא"כ שפיר הק' תוס' למה נתיר לו לחתום העדים הא ע"י חתימת העדים לא יצטרך לעידי מסירה להביא לפנינו וא"כ שמא יקדים הזמן: גמ' מפני מה תקנו זמן אין לומר דלר"נ דס"ל עי"ח כרתי אצטריך זמן שיהא עדות שאתה יכול להזימה דאטו עידי חתימה אזמן גירושין מסהדי אזמן כתיבה מסהדי ולמאי הל' ניבעי שאתה יכול להזימה: תוס' ד"ה מפני מה יל"ד למה לא ק' להו דאדרבא לטובת הבעל תקנו זמן שלא תתבע האשה מזונות אחר גירושין וכשתרצה להנשא תאמר היום נתגרשת כ' דגם עתה תוכל להטמין גיטה וכשתרצה להנשא תלך למקום אחר וע"כ מייתי הבעל ע"מ גם עכשו בלא זמן יוכל להביא ע"מ: ועד"ז יש ליישב ג"כ דלכאורה למ"ש תוס' דע"י הזמן תפסיד האשה מזונות א"כ אמאי מכשיר ר"ש כב"י וכח' בלילה הרי מפסדת האשה מזונות שלא כדין וצ"ל ג"כ דיכולה להטמין גיטה וע"כ הוא יביא ע"מ ולא תפסיד: ואמנם מה שהביא לתוס' לומר דאפי' מכאן ולהבא אינו נאמן לומר לענין מזונות גירשתיך היינו דאל"כ כל אשה שתתבע מבעלה מזונות יאמר לה גירשתיך ויהא נאמן מכאן ולהבא: והנה מה שסמכו מכאן הקו' מגט שחרור כלומר דוודאי לרש"י דלא סמכי' אסברא דמייתא גיטא לב"ד א"ש גט שחרור והא דכתבי' זמן בגט שחרור פלוגתת רש"י ותוס' פ"ד אחין עיי"ש: ולכאורה י"ל משום מציאה דלמא אדאזיל לב"ד משכח מציאה והאדון יטען שלא הי' עדן משוחרר אלא דגם זמן לא מהני להכי דהרי אין הזמן מוכיח אלא מסוף היום: ולכאורה קו' תוס' רק לר"מ דס"ל בקידושין דבשטר ע"י עצמו אין ע"י אחרים לא אבל לרבנן דאפי' ע"י אחרים משתחרר בשטר א"כ ליתא לד' תוס' שיוכל לבא לב"ד דהרי אין השטר בידו: וביבמות פר' ד' אחין תי' דבעי' זמן לידע מתי אסור בשפחה ומותר בבת חורין והנה בקידושין ל"ש זה כמו שאמרו שם נינחה גבי דידה וכו' אבל בגירושין למה לא נימא ג"כ דמה"ט בעי' לידע מתי קידושין תופסין ביה ומה"ט כ' דקו' תוס' ביבמות הי' באמת למ"ד בשטר ע"י אחרי' ואזי אין הגט ביד העבד וע"כ צריך לידע אם בא מ"מ אחר השחרור על שפחה אם חייב באשם שפחה חרופה ואם בא על בת חורין אם הוולד כשר למ"ד עבד הבא על בת ישראל הוולד ממזר או א"כ כשר מ"מ מזה מין אינו ולזה אצטריך זמן משא"כ בגט דעכ"פ הגט בידה או ביד ש"ק שלה והוא מוסר אותו לה לא אצטריך זמן לזה וממילא בשמעתין דקאי ע"כ תוס' למ"ד בשטר ע"י עצמו וכמו"ש לעיל וא"כ ל"ש תי' דיבמות וכ"ת אי התוס' ביבמות קאי למ"ד בשטר ע"י אחרים א"כ גם לענין מע"י נ"מ וכמו"ש לעיל לא רצו תוס' לתרץ דא"כ יק' שוב לתני גבי דרכי' ששוו גיטי נשים ולא שייך תי' שם אי גם בשחרורי נ"מ לענין מע"י וכ"ת מ"מ הרי גם לענין מע"י נ"מ ושוב לתני י"ל דכ"מ דמע"י לא שייך הכא אלא אם יכול הרב לומר לעבד עשה עמי ואיני זנך משא"כ אי אין הרב יכול לומר לעבד א"כ ע"כ אם הרב היה זנו המע"י שלו הם ואם לאו של העבד וכיון דאיתא פלוגתא בהא מלתא אי יכול הרב לומר לעבד א"כ הך בריי' דשוו ס"ל אין הרב יכול לומר ובזה יש ליישב קו' רש"א ע"ד ביבמות שם שתי' דאין הטעם בשני' שוה דבגירושין משום פינות והק' רש"א התינח לר"ל לר"י מא"ל אמנם ר"י ס"ל בפ"ק דיכול הרב לומר לעבד א"כ באמת הטעם בשחרור משום מע"י וא"כ שוב ל"ד לגרושין דהטעם משום אי' שמא יחפה ומ"מ בשמעתין דקאי תוס' למ"ד בשטר ע"י עצמו ל"ש תי' תוס' ביבמות דאס"ד דאף כשהגט בידו אצטריך להך תקנתא א"כ גם בגירושין כמי נימא האי טעמא ואמנם הא דלא תי' ביבמות כתי' דשמעתין כ' דבאמת האי תי' דוחק דאי חיישי' לרמאי א"כ גם עכשו יגוז לזמן וכ"ת לרמאות ניכר הוא דלא חיישי' וכמו"ש לקמן אכתי אמרי' חזקה אין אדם חוטא ולא לו למה זה יקבל עליו להתיר עבד שאינו משוחרר בבת ישראל ועוד לפי"מ של הרשב"א לא חיישי' לקנוניא כ"א בערב דווקא חדא דחיישי' דהקנוניא נגד עינינו ועוד התם בהיתר עושה משא"כ כאן ומשו"ה לא ניחא להו לתוס' ביבמו' בהאי תי' אלא דלר"מ דס"ל בשטר ע"י עצמו אין להתיר אחר