ליקוטי חבר בן חיים ג קטו

חשו בא"י א"וו הטעם משום ערעור ובא"י אין חשש וע"ז כ' תוס' דהכא טעמא אחרינא אפי' לרש"י דמשום עיגונא אקילו בגט ור"ל דקצת עיגון שייך אפי' בא"י דמידי דהוה אבני עלי דע"י ששהו קינין מעלה עליהם הכ' כאלו שכבן: ומ"מ מ' דאי טעני' בשאר שטרות מזוייף הפי' כרש"י ורבנן הוא ואי לא טעני' ע"כ ורבנן הוא דאצריך היכי דמערער וא"כ מבואר כתוס' וצ"ע: באו"ד דהא רב אי' לי' עי' רש"א ותי' הבה"ז בהגהותיו רש"א דהשתא קאי תוס' אי לא אכפת דלא שבקת חי ואמנם קו' רש"א הי' אמאי נאדו תוס' ממלוה ומכר הרי במלוה גופא יוכלו למידק מרב ולתרץ קו' זאת י"ל דטעמא דרב דאמר מודה בשטר א"צ לקיימו דאמאי לא טעין מזוייף א"וו דידע שאינו מזוייף ואמנם דלמא לא טעין מזוייף משום דטענה גרוע היא דעדים כמו שנחקרו דמי א"וו לית לי' לרב דר"ל וא"כ לרב שפיר טעני' מזוייף משא"כ לדידן דקיי"ל כר"ל י"ל לעולם דלא טעני' מזוייף ולהכי לא פשטי מדרב אמנם בב"ב רב ושמואל דאמרי תרווי' וכיון דלרב הטעם משום מזוייף מ' גם לשמואל ה"ט ולא משום פרוע אף דשמואל אליבא דרבנן אי' לי' מודה בשטר שכ' צריך לקיימו: ונשתוממתי על הרמב"ם בה' גירושין שכ' ואם הביא הבעל ראי' שהגט מזוייף לא מהכי בפ"נ שאין דבריו של א' במקום שנים הרי אפי' תרי לא מהמני כדאמרי' תרי ותרי נינהו וכ"ת הא דאמרי' כאן תרי ותרי היינו בעדים אחרים שני' אומרי' דהיינו חתימת העדים ושני' אומרי' אין זו חתימתן אבל בעדים עצמן דאמרו שחתמו כשר ול"מ הכחשת השכי' אחרי' א"כ לוקי הש"ס בערעור תרי ויתקיים בחותמיו היינו שהעדים עצמן יעידו וצ"ע: והנה מה שהק' הלח"מ שם על הרמב"ם היא קו' מהרי"ק על הר' אבגדור ורמז עלי' ה"ה במ"ש ע"ד הרמב"ם וצ"ע: ואמנם הבי"ש קמ"ב החליט דגם הרא"ש שפסק באבד הגט ס' ממזר ס"ל כה"ר אביגדור ולא ידענא מ"ט דלמא כיון דהצריכו רבנן קיום ולא נתקיים ה"ז ס' ממזר מדרבנן ועי' בר"ן פ' המגרש דהיכא דבשטר פסול גם בגט תחמירו עיי"ש בסוגי' דג' גיטין וצ"ע: סוגי' דשמא יחפה גיטין פ"ב חנוכה תרל"ב מתני' נכתב ביום יל"ד בתחלה הו"ל לתנא למתני דגט שאין בו זמן פסול ואח"כ נב"י וכו' וכ' דהנה התוי"ט כ' דהא דנקט ר"י בת אחותו היינו משום מעשה שהי' הובא בירושלמי הביאו הרי"ף שהי' נשוי בת אחותו וזנתה וכ' לה גט והקדים הזמן והנה עפ"ד תוי"ט אלו יש לתמוה על הרא"ש כשדחה ד' בעל העיטור שהביא ראי' מהירושלמי דר"י אי' לי' אכילת פירות וכ' הרא"ש דהירושלמי לא מייתי כלל גזירה דבת אחותו והרי הרא"ש בעצמו הביא הירושלמי הנ"ל ונ' דמ' ליה להרא"ש דהך מעשה ע"כ לאחר תקנת זמן פי' דקודם תקנת זמן מה הקדים הזמן שייך ושפיר כ' הרא"ש דהירושלמי לא אתא ליתן טעם על זמן בגיטין ומה"ט ג"כ הק' הרא"ש ע"ד תוס' שכ' דגם בזמה"ז שייך שמא יחפה על בני' ממזרים והק' הרא"ש א"כ אמאי לא קאמר ר"י ה"ט אמנם לד' התוי"ט לק"מ דר"י נקט מעשה שהי' אבל הרא"ש לטעמי' וכמו"ש ואמנם ד' תוס' י"ל דהענין הוא כך דגם קודם שתקנו זמן מי שהי' רוצה הי' כותב זמן כמו שהוא בשאר שטרות אף דגם בלא זמן כשר המנהג לכתוב זמן וההוא גברא לא ידע דבגט בלא זמן מצי לחפות עליה והקדים הזמן אמנם אחרי כי ראו חכמים אשר ההשתדלות אצל בת אחותו רב הוא ונתייראו כי יוודע זה לבריות אשר גם בלא זמן יבא לחפות עליו ועמדו והתקינו זמן ולעולם משום בת אחותו ומעתה מאחרי כי ע"י גט מוקדם אירע מעשה עוד קודם שתקנו זמן לכן תנן נב"י מקמי דתנן דבעי' זמן בגיטין: אמנם כ"ז לר"י אבל לר"ל עדין ק' וי"ל דהטור הביא ד' פוסקי' דס"ל דלר"א דס"ל ע"מ כרתי אף גט בלא זמן כשר ונהי דלא קיי"ל הכי מ"מ ר"ל מצי סבר הכי ותנא דידן ר"א דר"ש וודאי כר"א ס"ל וגם ת"ק בהא לא נחלק ומעתה בו בלא זמן כשר אבל מוקדם מ"מ פסול דהו"ל מזוייף מתוכו והיינו דנקט כב"י טרם דנקט דינא דאין בו זמן: ואכתי יל"ד למה לא תנא בתחלה גט מוקדם פסול דהיינו לכ"ע ואח"כ כב"י וצ"ל דסמוך לי' אמתני' דשביעית דתנן התם שט"ח המוקדמים פסולים ומהי"ת יהא כשר בגיטין: והנה יל"ד רישא ל"ל פשיטא והי"ת נימא נכתב בלילה ונחתם ביום יהא פסול והי' נ' דאי טעמא לר"י בנב"י ונחת' בלילה משום שמא יחפה א"כ מ"ש כב"י סמוך לחשיכה ונחתם מיד לאחר צה"כ פסול ונכתב בלילה בתחלת הלילה ונחתם ביום בסוף היום יהא כשר א"וו לא חיישי' לשמא יחפה בזמן קצר כזה כלל אמנם מאחר דגט מוקדם פסול שוב פסלו גם זה מטעם מוקדם כיון דהוה מוקדם בשעת חתימה משא"כ בנכתב בלילה דאין כאן מוקדם כשר וזה כוונת רש"י שכ' ברישא ואין כאן מוקדם ובסיפא כ' והו"ל מוקדם כיון למ"ש: אלא דהתינח לר"י משא"כ לר"ל דלא הו"ל מוקדם כלל בנכתב בלילה שוב ק' פשיטא דכשר ואפשר דמיירי אפי' במקום שכותבין שעות וכ' בשעה ב' בלילה ונחתם בשעה ב' ביום ואעפי"כ כולי האי לא גזרו ונ' דבאמת היינו דק' לתוס' אד' רש"י ולהכי כ' תוס' דלא היא כ"א באמת לר"י פסול משום שמא יחפה ואעפי"כ לא גזרו כ"א מיום ליום ולא באותו יום דיומא גופא א"א וכן הוא לר"ל: ור"ש מכשיר כ' הרמב"ם בפי' המשנה דס"ל לר"ש אין בין היום והלילה שיתחדש כמו זה והק' הק"נ א"כ למה קאמר הש"ס אליבא דר"י אליבא דר"ש לא קאמינא ולא קאמר האי טעמא ותו הרי לר"י מכשיר ר"ש אפי' עד עשרה ימים והנה הא ל"ק למה באמת לא קאמר הש"ס ה"ט דהרמב"ם היינו משום דלר"י ר"ש מכשיר עד י' ימים אמנם הא ק' אר"י גופא ל"ל למימר דר"ש מכשיר עד י' ימים ולמוקמי' נפשיה כתנאי ולא אמר דר"ש לא מכשיר אלא לאלתר וכטעמא דהרמב"ם אמנם הנה תוס' והרא"ש הקשו לר"י אמאי כותבין גט לאיש אף שאין אשתו עמו ניחוש שמא לא יתן עד תשרי ותי' הרא"ש בתי' קמא דכל גט שלא נמסר ביום כתיבתו קלא אי' לי' והק' הבי"ש א"כ נב"י ונחת' בלילה אמאי פסול וכ' ד' הרא"ש דוודאי כל גט שנמסר איזו ימים אחר הכתיבה קלא אי' לי' אבל בין יום ללילה ל"ש קלא נמצא לפי"ז לר"י אדרבא מכאן עד י' ימים