ליקוטי חבר בן חיים ג קיד

וסיימו תוס' והוא לא הי' בקי וק' הא לר"מ לא בעי' כ"א חתימה לשמה וא"כ מה לי בכ' להתלמד הרי מצאו באשפה כשר וכ"ל דבאמת היינו דפריך הש"ס לקמן משא"כ לרש"י הוק' לתוס' דאפי' אי מצאו באשפה פסול לר"מ ג"כ ק' הא בעי' מוכח מתוכו ובפ"נ ל"ל אמנם הי' ק' לד' תוס' למה מק' הש"ס ור"מ מבפנ"כ דווקא גם בפנ"ח ל"ל כיון דאעדים לא חיישי' מאומה וצ"ל דהש"ס מק' למסקנא דרבה אי' לי' דרבא ובעי' בפנ"ח משום קיום אמכם בחי' רשב"א גריס הוא והן לא הי' בקיאי' וא"ש הכל ומ"ש שכל הגיטין נכתבין אצל ספרי דדייני היינו שמתיירא שיהי' פסולי' ויאבד ואתי' בחנם: וכ' רש"י מידק דייק השליח לאפוקי ממ"ש הרשב"א דאבעל קאי: ואמנם אריכות ד' רש"י היינו דאכתי ניחוש שהבעל בכיון יעשה פסול משום שמגרש בע"כ ואח"כ יביא עדים ויפסול הגט וע"ז כ' רש"י דהשליח מידק דייק ויודע שברצון מגרשה ומאי אמרת דלמא מ"מ ממילא ימצא פסול אהא מידק דייק השליח ולא אתי לארועי נפשי' שלא יבאו עדי' ויזימוהו ואם הבעל לבדו יבא ע"י שיתחרט אח"כ שוב לא מהמני' לי': ואמנם מה שייכות ענין זה להא דבפני כמה נותנו לה היינו דבלא"ה אם הי' נותן לה הגט בינו לבינה הי' סומך שלא ידע הבעל מזה ויבא ויערער אבל מאחר שנותנו לה בפני ב' או ג' אי' לי' קלא ולא אתא לאורועי' נפשי': תוס' ד"ה חד כל דברי לשטתם דמעיקרא מיד דמסקי' רוב בקיאי' רק אערעור דבעל דייני' וכמו"ש לעיל: ואמנם מ"ש דיתקיי' בחותמי' לס"ד קאי גם אמה"י היינו לרבא דלרבה מה מהני לענין לשמה קיום חותמין אבל השקלא וטריא א' היא בין לרבה בין לרבא: רש"י דאי מצרכת תרי למימר לשמה ר"ל דלא תימא לעולם רבנן אצריך משום ערעור והא דקאמר אתא בעל ומערער ר"ל וטוען מזוייף לא היא דאכתי לא ידעי' דרבה אי' לי' דרבא וע"כ משום לשמה קאמר וא"כ רבנן אצריך למיחש: בדין הוא דבקיום שטרות וכו' לכאורה הקו' מקיום כבר תי' הש"ס ול"ק כ"א מדבר שבערוה אמנם הענין כך מאחר דהו"ל דבר שבערוה וא"כ ילפי' דבר דבר מממון ושוב ק' מידי דהוה אקיום שטרות דעלמא: ולא אתא לאורועי נפשי' הנה כאן וודאי השליח מרע נפשי' אם הביא שטר מזוייף ואמר בפנ"ח אבל לעיל גבי לשמה כיון דהשליח לא אמר כ"א בפ"נ מאי מרע נפשי' אם לא ככתב לשמה ול דזה שדחקו להרשב"א לפ' דאבעל קאי אמנם רש"י לטעמי' דס"ל דשייל' לי' אם נכתב לשמה ואמר אין ושפיר מרע נפשי' שפיר מפ' כפשוטו דקאי אשליח: והנה מסוגיין הק' מהרי"ק סי' ע"ד על הר' אביגדור כהן שר"ל באם הבע"ד טוען מזוייף קיום שטרות דאוריי' דא"כ האיך הי' יכולת ביד חכמי' ליהימני' לשליח אם הבעל טוען מזוייף ולענ"ד אדרבה לד' הר' אבגדור הסוגיי' יותר פשוטה דהיינו דמק' לי' תינח כ"ז דלא אתא בעל ומערער דקיום שטרות דרבנן ומשום עיגונא הקי' אבל אי אתא בעל ומערער דקיום שטרות דאוריי' ע"כ בעל פסיל לי' ומשני כיון דהשליח מעיקרא מידק דייק הקילו חכמי' במקום עיגונא אפי' אי קיום שטרות דאורי' כי היכי דהקילו משום אשה דייקא ומנסבא במת בעליך אא"כ אכתי תינח במה"י דשייך משום עיגונא משא"כ בא"י דל"ש עיגון דעדים מצויי' לקיימו ואעפ"כ אמרי' אי עבד מהני דאי אתא בעל ומערער לא משגחי' בי' ואי קיום שטרות דאוריי' כי אתא בעל ומערער מ"ט הימנו לשליח וצ"ל לד' הר' אבגדור דלבתר דמסקי' מעיקרא מידק דייק לא אצטריך תו לתי' משום עיגונא הקילו ומה"ט לחוד ראו חכמי' להאמינו: מתני' המביא גט הנה הך מתני' יתירא היא דמרישא דייקי' דבא"י א"צ והש"ס מתרץ לה לקמן אליבא דרבא ויע"ל דלדיוקא אתא דא"צ אבל כי אמר מהני: ויע"ל דל' אם יש עליו ק' אם יבאו עליו הול"ל אמנם אפשר לחלק בין א"י לחו"ל דבחו"ל דמשום עיגונא הקילו הענוה לשליח אפי' יוצא הערעור בשעת אמירת השליח בפ"נ משא"כ בא"י דל"ש כ"א מידק דייק אם בשעת אמירתו יש עליו עוררי' ל"מ בפ"נ והיינו דקאמר א"צ אבל אי אמר מהני אמנם אם יש עליו עתה עוררי' ל"מ אמירתו כ"א בעי' שיתקיי' בחותמיו: וכ' רש"י שהבעל מערער שהוא מזוייף כ' רש"י כן לומר דגם המק' לקמן שפיר ידע דעוררי' היינו הבעל אלא דק' ליה ל' עוררים לשון רבים ומ' לי' דמתני' במזוייף לחוד מיירי ולזה ר"ל דר"ל מלבד הבעל יש עוד מערער ועד"ז מק' ערער כמה: וכ"ת א"כ במסקנא ק' מ"ט נקט עוררי' ל' רבים י"ל דאפי' הבעל מערער שהוא שלא לשמה וכיו"ב א"צ אלא קיום חותמים דכ"ז שאינו מקוים אנו מאמינים לו גם אלשמה במגו דמזוייף וכי מתקיים שוב אינו נאמן כלל ואפשר לכוין זה בל' רש"י לקמן שכ' בס"ד ובמסקנא עוררין לפוסלו יקיי' ושוב אין בו פסול מ' מקמי הכי גם אלשמה נאמן, וסיים עוד הבעל ערער לפוסלו ר"ל בזה דל' עוררים היינו כמו ערעורים ול"ד מזוייף לחוד: ואמנם יותר קרוב לומר דרש"י כוון לקמן לד' הרשב"א שכ' דלהכי לא משני הש"ס ערעור לקוחות משום דלקוחות לא באו לפסול הגט ומתני' בגט מיירי משא"כ הבעל בא לפסול הגט וז"ש רש"י תרי זמנין לפוסלו: וכ' רש"י במתני' דהא בקיאי' לשמה ויל"ד אפי' בלא ערעור ג"כ ע"כ אצטריך להא דבני א"י בקיאים דאל"כ ע"ש ממה"י ותו מאי בעי רש"י הכא במ"ש כדאמרי' בגמ' ב"ד קבועים וכ' דרש"י בא לגלות לן בזה דבר גדול דלכאו' למאי דמסקי' גם במה"י רוב בקיאים וסתם ספרי מגמר גמירי מאי איכא בין מה"י לא"י אמכם ברוב בקיאין לא סני דכיון דמ"מ איכא מיעוטא נהי דאנן לא חיישי' מ"מ לעז שייך והעיקר דסתם ספרי אבל מאחר דבחו"ל אין ב"ד קבועי' שוב שייך לעז שיאמרו לא כ' להאי גיטא ספרי דדיינא משא"כ בא"י דב"ד קבועי' וכל גיטין נכתבין מספרי דדייני ליכא אפי' לעז וז"ש רש"י דהא דבא"י לא חיישי' אלשמה טעמא חדא איכא עם הא דעדים מצויי' לקיימו דטעמא דתרוויי' משום דב"ד קבועי': וכ"ת הרי לרש"י החשש בעה"י משום דלמא משכח כתו' ועומד ומ"ש בהא ממה"י לא היא דלפי' ג"כ לא חיישי' רק משום דספרי דדייני לא שכיחא במתא משא"כ בא"י: תוס' ד"ה ואם יש עליו כוונת התוס' דלכאו' ראי' מכאן לד' תוס' לקמן דרבנן לא חשו כלל דאי כרש"י אמאי לא