ליקוטי חבר בן חיים ג קיג

ד"ה ובלבד בתורת שליחות הקדים כן רש"י להסביר זה דקאמר הש"ס שלא תחלוק בשליחות ולזה כ' רש"י דגם אשה שליח הויא: וכ' רש"י שלא תחלוק שינויא הוא משום דיל"פ דכולא שקלא וטריא קאי אבעל דאי תימא שלא תחלוק בעל נמי אמנם רש"י מ' לי' דבעל לאו שליח הוה וקו' א"ה בעל נמי קאי אשיני' דשמא יחזור לקלקולו וה"ק בשלמא אי לאחר שלמדו לא גזרו י"ל דברי' דבעל לאחר שלמדו משא"כ אי לאחר שלמדו ג"כ גזרו ואין הקו' על שלא תחלוק בשליחות: אלא שרש"י ג"כ כ' ד"ה טעמא מאי שינויי ולא ידענא טעמא מאי כ"כ: תוס' ד"ה בי תרי בסו"ד הק' הגאון ר' עקיבא איגר ז"ל הרי למאן דס"ל שני' א"צ מוקי להא דאין גט יוצא מת"י שני' ונ' דהתם מוקמי' לה להאי מ"ד באין גט יוצא אלא מת"י עד כתיבה א"כ הני דאמרי בפנינו נחתם לאו שלוחים הוו ומטעם קיום מהימני' להו וא"כ שוב לנקוט ידענו ובשלמא אי ידענו לא מהני להכי גם התם נקט בפנינו: תוס' ד"ה שלא תחלוק בשליחות כוונת תוס' דיק' הא גם בבי תרי שייך שלא תחלוק וע"ז תי' מה שתי' ולי נ' דלהכי מייתי הש"ס כל השקלא וטריא כלומר דהכי יק' קו' תוס' ובדין הוא דהו"מ למפרך הכי אלא דפריך לי' מבעל ומשני לי' דהתם ה"ט דלא אתי בעל ומערער וה"ה בבי תרי כיון נדידע דאיכא תרי לא אתי ומערער: רש"י מה אלו יאמרו נתן לה גט או לשלוחה גט כוונת רש"י אפי' יש עדים שהבעל הי' במזרח והיא במערב מ"מ יוכלו לומר שנתן לשלוחה גט: הק' הלח"מ להרמב"ם דפוסק דגם אלם פסול במה"י לשלוח הגט אמאי לא חשבי' תנא בין הפסולין בפ"ב וכ' דלהרמב"ם הרי הוא בכלל ואינו יכול לומר ול"ל למחשבי' עוד הפעם: רש"י ד"ה וכל עדיות קו' הוא ר"ל דלכאור' יק' אמק' כיון דכל עיקר קו' הוא מדבר שבערוה ול"ל להזכיר כל עדיות ומסתבר לכאורה דהאי מידי דהוה מד' התרצן הוא וה"ק מידי אכל עדיות ע"א נאמן באי' אבל כדאתית לקמן בד' רבא דקאמר מידי דהוה אקיום שטרות דעלמא וע"כ מד' המק' הוא וא"כ גם הכא הוא מד' המק': ואמנם אי ק' לך אמאי לא קאמר באמת בקיצור הו"ל דבר שבערוה י"ל דגם המק' ידע דל"ד לדבר שבערוה כמ"ש תוס' בשם ר"ת אלא דמ"מ כיון דבלא"ה אתחזק אי' ואין בידו מסתבר דבעי' תרי ומשני לי' ע"א נאמן באי' ופי' רש"י כגון שחיטה וכו' נקט רש"י בכיון הני דכולהו אתחזק בהו אי' ואפ"ה ע"א נאמן והש"ס דחי מאחר דכאן אין בידו כמו בשחיטה ע"כ בעי' לא אתחזק אי' כחתיכה ס' חלב זה כוונת רש"י ונסתלק מעליו תלונת התוס' למה נקט שחיטה והנה רש"י דחה משחיטה וטבל ולא הזכיר ניקור כ' ד' רש"י דניקור לא מקרי אתחזק אי' לגמרי דהנה ההיתר היה היתר גם מתחלה אלא שהיה צריך בירור מהחתיכה שבאה לפנינו ס' מנוקרת הוה כחתיכה ס' חלב וס' שומן משא"כ שחיטה וטבל שהאי' נהפך להיתר ומה"ט גם התוס' לא עמדו ע"ד רש"י רק בשחיטה וטבל ולא בניקור: וכ' רש"י אין דבר שבערוה ראוי להתירו ר"ל דלא תימא הא דבעי' שני' בערוה היינו לאסור דווקא וכן בשאר אי' אינו נאמן לאסור לזה כ' רש"י דגם לענין היתר דינא הכי דהרי מערות דבר ילפי' לה והאי קרא בגירושין כ': תוס' ד"ה הו"ל דבר וע' רמב"ן ויש להמתיק עד"ז דהא דמס' להש"ס ביבמות אי בתרתי לריעותא אין ע"א נאמן באי' היינו ג"כ משום דתורה אמרה בדבר שבערוה בעי' שני' ובשלמא בקי' וגירושין היינו דאשה נקראת קנין ודמי לד"מ אבל שארי דבר שבערוה פסול וכשר למה בעי' תרי א"וו משום דהו"ל אתחזק ואין בידו א"כ ה"ה בכל אתחזק הן אתחזק היתר או אסור ואין בידו בעי' תרי או דלמא בדבר שבערוה גזיה"כ הוא והנה מהא דאיבעי' לן לחוד ליכא למפרך אדרבה דלמא לרבה פשיטא לי' דע"א נאמן גם בתרתי לריעותא אמנם מאחר דעיקר איבעי' דידן משום דבדבר שבערוה בעי' שני' וא"כ ממ"נ אי גזיה"כ הוא ה"נ ליבעי תרי ואי משום תרתי לריעותא ה"נ איכא תרתי לריעותא: רוב בקיאי' כ' רש"י ואין לחושדן נ' כוונתו דלכאורה למאי דקיי"ל סמוך מיעוטא לחזקה גם הכא ק' אפי' לדידן ואמאי קאמר הש"ס ואפי' לר"מ ואמנם כ"כ הרשב"א במ"ה בה' שחיטה דמיעוט העומד בפ"ע לא אמרי' בי' סמוך מיעוטא דהרי כנגד הרוב כמאן דליתא משא"כ מיעט הלקוח מן הרוב כמו מיעוט מפילות וה"נ מיעוט אין בקיאי' כמאן דליתא ואמנם מהרוב בקיאי' אם יש מיעוט שכותבין שלא לשמה כה"ג שייך סמוך מיעוטא ולזה כ' דרוב זה אין לחושדן ואין כאן כ"א מיעוט אין בקיאין וכמאן דליתא ולהכי לר"מ דווקא פריך: רש"י סתם ספרי כ' רש"י דגט אשה בעי לשמה ר"ל אף דר"מ ס"ל מצאו באשפה כשר מ"מ כיון דשליח זה אומר בפ"נ ובפ"נ א"כ החתימה הי' בפני ספרי דדייני והם ידעו דכל הגט דהיינו החתימה בעי לשמה ובזה מיושב ק' הרמב"ן לרבה אמאי בעי לר"מ בפ"נ דבפנ"ח סגי ולמ"ש ע"י שהוא מעיד כי הכתיבה והחתימה הוו גבי הדדי אנן סמכי' אספרי דדיינא וכ"ת א"כ אמאי לא מוקי הש"ס לקמן מתני' כר"מ וע"ד שכ' הטעם דהתינח לר"מ דחייש למיעוטא בעי' ספרי דדייני אמנם הני תנאי דמתני' רשב"ג ור"י ור"ג הא אינהו לא חיישי ואי כר"מ דס"ל ע"ח כרתי ס"ל בפנכ' ל"ל והוצרך הש"ס לאוקמי כר"י: רש"י ספרי דדייני שכל שטרי גיטין כ"כ רש"י דאי איכא מיעוט גיטין שאין ככתבי' אצל ספרי דדייני שוב יש לחוש לר"מ: רש"י ורבנן אצטריך למיחש למלתא כ"כ רש"י דעד"ז מיושב קו' תוס' ד"ה חד אתי בעל דהמק' ס"ד דהא דאקילו רבנן היינו לדידן דלא חיישי' ומ"מ אי אתא בעל ומערער משגחי' בי' והיינו דפריך אמנם תוס' לטעמיי' דכי מסקי' רוב בקיאין שוב ליכא כ"א לעז אם יבא הבעל ויערער ולזה סיימו תוס' ד"ה ורבנן דאצריך שמא יבא הבעל ויערער: והנה הרשב"א הק' ע"ד רש"י הא רבה לא חייש בלא הוחזקו ותי' דבהוחזקו הוא דאצריך והק' בתר הכי קו' תוס' ואמנם נ' ד' רש"י דוודאי בעיר אם הבעל נותן מידו לידה גט באמת לא חיישי' כיון דלא הוחזקו אבל ע"י שליח שמא באמת הוחזקו שני יב"ש והשליח הוא דלא ידע וכן הסופר שכ' הגט: