ליקוטי חבר בן חיים ג קיב

תוס' ד"ה אלמא קסבר וא"ת ולרבא הכה גי' הרש"א ולרבה וע' בדבריו וכן מ' מדהביאו ראי' מסיפא ולרבא אין ראי' משם כיון דסגי בשני' אומרים בפנינו נחתם לחוד אמכם מ"מ י"ל דה"ק תוס' אס"ד דמאן בלא מסהיד אכולה מלתא שוב לא דייק והרי גם בסיפא כיון דאמרי' דמאן דמסהיד אכתיבה לא דייק אין עדותו עדות כלל ואס"ד שכי' צריכין לומר הרי אין כאן אמירה: רש"י ד"ה סיפא דקתני נימא דומיא דרישא כוונת רש"י דבאמת יש לחלק בין רישא לסיפא דברישא ליכא אלא חד אכתיבה משא"כ בסיפא אם העד חתימה הוא השליח ושכי' על הכתיבה הו"ל שני' על זה ושכי' על זה ומ"מ לא מסתבר להכשיר בכך: תוס' ד"ה ומסתבר כ' דמשו"ה לא פריך עד לבסוף למימר דגם ר"י ס"ל דפליגי בשמא יחזור דבר לקלקולו ולאחר שלמדו דאי ר"י ס"ל אין חילוק והכל קודם שלמדו ק' עליו כל הני קו' דמק' לעיל אדרבא: גמ' או בטולך היינו דשקלא שרגא מאצל חולה: גמ' זמנין וכו' ע' רש"א ונ' דבלא"ה ל"ק לי' דלמא ר"י מפ' לי' אי מתני' קודם שלמדו או אחר שלמדו ומוקי לה בחד לישנא קודם שלמדו ובחד לישנא לאחר שלמדו ואמנם א"כ כדמק' לי' מרישא הו"ל לשנויי רישא ומדלא משני לי' הכי ש"ד דלא נחית לחלק בכך והיינו דמק' לי' זמנין דלא אמרת לן הכי: ודע דד' רש"י לעיל ד"ה אלמא קסבר קשין להולמן וכוונת דברי' דלמה לא אמר ר"י בקיצור כרבא דטעמא משום קיום ואנא ידענא דשני' א"צ לזה כ' רש"י דהי' אפשר לומר כיון דחזי' במה שהצריכו חכמי' בפני ככתב דחשו לאחלופי ס"ד א"א שני' א"צ שיאמרו ידעו דמשום קיום הוא ושוב אתי לאחלופי לכן אצטריך לאשמעי' בהדי' דא"צ: פ"א רש"י ד"ה ואמר אביי וה"ד מובלעות כוונתו דלמאי הל' מייתי הש"ס הך דרבב"ח דבלא רבב"ח מצי' לומר דהנך מובלעות אף שהן מובלעות בתוך הגבול ר"ל הקו' החולק בין א"י לחו"ל מ"מ הן רחוקות מעיקר יישוב ולזה מייתי דרבב"ח דאיננו רחוק יותר מי"ב מילין וע"ז סובב קו' הש"ס בשלמא אי פליגי ברבה ורבא א"ש דטעמא דדיו משום אין מצויין והני נמי לא שכיחי משום דגזרו על טומאת חו"ל ור"ג כת"ק ס"ל משום לשמה אלא דס"ל הני נמי לא גמירי וסברא דשלא תחלוק לית לי' למק': תוס' ד"ה טעמא ע' רש"א וק' י"ל דבשלמא המק' ס"ל שלא תחלוק דלא מ' לי' דפליג אי הכי נמי לא שכיחי ולא גמירי אבל לתרצן דפליגי כה"ג ס"ד דגם ר"א עד"ז פליג קמ"ל דטעמא דר"א משום שלא תחלוק: גמ' ואתא ר"ג למימר אולי י"ל דהענין הכי בני סמוכות וודאי שכיחי בא"י אבל בני א"י לא שכיחי אצלם משום דגזרו טומאה על ארץ העמים וגזר ר"ג מביא אטו מוליך ות"ק במוליך מודה אלא דלא גזר מביא אטו מוליך והיינו דר"ח דמצריך מאקטספון לארדשיר ומארדשיר לאקטספון לא מצריך כת"ק דידן: תוס' ד"ה תנן המביא ע' רש"א א"ל דס"ד במוליך לרקם גם ת"ק מודה וע"ד שכ' לעיל דבני א"י בחו"ל כלל וכלל לא שכיחי אפי' בסמוכות וברישא דאיירי במביא הוא דפליג ת"ק משום דסמוכות בחו"ל שכיחי בא"י קמ"ל מוליך למה"י דווקא ולא לרקם: תוס' ד"ה אלא אימא בס"ד א"נ משום דשכיחי עולי רגלים ר"ל דלא הוה ידעי' הך מלתא דשכיחי עולי רגלים וס"ד דבא"י ממדינה למדינה צ"ל בפ"נ: תוס' ד"ה אי מההוא לפי העיון בד' רש"א א"א לכאורה לכוון בדברי' כוונת תוס' דמדכ' רש"י קמ"ל משנה יתירא דסיפא ומאי בעי רש"י בל' משנה יתירא א"וו לומר דודאי דיש לכוין גם בסיפא לכתחלה אלא ממשנה יתירא דייקי' ומלבד זה מבאר רש"י ד' ר"י שכ"כ דיעבד שלא ככתב לפניו מבואר שבא ליישב הקו' מפ"ב למימר דתרתי דיעבד יש כאן וכד' ר"י: ואמנם מה שלא פי' רש"י דקאי על סיפא היינו משום דתחלה יש לפ' דוקיי' דרישא: א"נ משום קו' רש"א דאי אסיפא קאי הו"ל לשנויי כדלקמן דס"ד דבא"י היינו באותה מדינה וע' רש"א שסיים ויש ליישב כמו לרבה כלומר כמו שכ' תוס' לעיל ליישב לרבה דס"ד דטעמא משום קיום ה"כ י"ל לרבא איפכא: שייך לעיל לתוס' ד"ה תנן המביא י"ל דע"כ דיוקא דרישא ל"ד דהרי ממדינה למדינה במדה"י בהדי' תנן דצריך וא"כ דיוקא לאפוקי רקם וחגר אתא: ד"ה שהיו מקפידין וחיותם דידהו הוה טפי כ' הטעם דל"ש גביי' כיון דאיכא בתי דינין שבהגמונים היו מקפידין שיהא להם ב"ד מיוחד לכ"א וא': תוס' ד"ה רבה ע' רש"א ז"ל דאס"ד דבהגמוני' באמת ידענו מהני א"כ ל"ש ל' אפי' דמ' דאין חילוק בין מה"י להגמוניא לרשב"ג ועד"ז כ' הרמב"ן בחי' לקמן בענין ד' רשב"ג דע"כ בעי בפ"נ: רש"י יתקיים בחותמיו יבאו המכירים ולקמן במתני' מפ' או העדים עצמן והכא לא מפ' כן משום דא"כ גם לרבה ל"ק דהעדי' יעידו ג"כ שחתמו לשמה וכ"ת אכתיבה אכתי לא ידעי' דלמא מתני' ר"מ דלא בעי חתימה לשמה: תוס' ד"ה אילימא י"ל דאי באלם או לא ראה כתיבת הגט פשיטא דיתקיים בחותמיו דהרי ידעי' ממתני' דפ"ב דאי לא אמר בפ"נ אפי' דיעבד פסול בשלמא אי מיירי כדרב יוסף י"ל דמיירי קודם נתינה אחר שהי' אצל הכתיבה וחתימה אלא דבשעת נתינה לא מצי שוב מימר וקמ"ל דבעי' אמירה בשעת נתינה דווקא: תוס' ד"ה א"ה יכול סגי בקיום דליכא למימר דמהני קיום הרי כבר ידעי' דקיום מהני בא"י ומ"ש האי כיון דלמדו ומאי רבותא טפי דיכול מאינו יכול: רש"א ויש ליישב נ' הכוונה דהא גופא אצטריך לרבה לאשמעי' דלאחר שלמדו לא בעי' בפ"נ: באו"ד ושוב מחקו רש"י עי' חי' רמב"ן מה שהק' על ד' רש"י אלו: באו"ד ואין לפ' מה שלא כ' תוס' דממתני' דהגמוניא מוכח כמו"ש לעיל היינו משום קו' הרמב"ן דלמא רשב"ג אבפני נחתם קאי: רש"י ד"ה והא אשה עד שתגיע לב"ד פלוני כ"כ דלמא התם שאני דמשו"ה אמר לה הבעל שתתגרש שם כדי שתאמר בפ"כ וע"ז כ' רש"י דכוונת הבעל לא הי' כ"א שלא תתגרש עד שתגיע לב"ד פלוני כדי שיוכל לחזור בו: