ליקוטי חבר בן חיים ג קי

כ' רש"י חיישי' שמא לשם קידושין שלח חזר רש"י וכ' ר"א כלומר אף דכאן ק' קצת לשיטת רש"י כיון דהמנהג לקדש והדר לסבל ואי חיישי' לד' רש"י צריך אתה לומר שמקדש ומסבל בב"א ומ"מ חיישי' דאזלי' בתר טעמא דהא דמקדש והדר מסבל משום שאינו מאמין לתת לה הסבלונות קודם הקידושין ואי מקדש ומסבל בב"א ג"כ בטוח מזה והכל הולך אל מקום אחד: אר"פ מקדשי והדר מסבלי חיישי' מסבלי והדר מקדשי לא חיישי' יל"ד תרתי ל"ל ונ' דזה הי' כוונת המק' דמדנקט סיפא ש"מ דבא לאשמעי' דרישא בכולהו מקדשי מיירי ולהכי קאמר דבעי' שלא היו מסבלי כלל וא"כ ק' פשיטא ומשני הש"ס דאדרבא דאי תני מקדשי לחוד הו"א דמיירי בכולהו דווקא קמ"ל מסבלי לא חיישי' ור"ל רובא מסבלי וש"מ דמקדשי פי' ג"כ רובא מקדשי: ואמנם לפי' הרי"ף שהביאו בשמו הראשונים דל' הדר ר"ל תיכף א"ש טפי דמקדשי והדר מסבלי חיישי' שמא רגע א' קודם הסבלונות קדשה ומיושב בזה מה שעמדנו עליו וכי נחזיק ריעותא למפרע דאין זה למפרע כלל כי הדרך לקדש שעה מועטת קודם הסבלונות ומסבלי והדר מקדשי לא אמרי' דקדשה בתר הכי דכיון דהמנהג לקדש מיד אחר הסבלונות וכיון שראינו שלא קידש אז תו לא חיישי': תוס' ד"ה מקדשי והדר מסבלי הציעו עוד הפעם שטת רש"י ושטתם לעיל לומר דמדפריך הש"ס מקדשי והדר מסבלי פשיטא מ' כפי' תוס' דחשש הסבלונות שכבר קידש דלד' רש"י הרי עכ"פ לא עשה כמנהג ומאי פשיטא דקאמר הש"ס: ואמנם עד"ז יש ליישב קו' הרמב"ן לגי' נימא סמוך מיעוטא לחזקה והו"ל פלגא ופלגא וניזל לחומרא ומאי קאמר הש"ס סד"א ניחוש למיעוטא וניזל לקולא ואמנם הכא המיעוט עדיף דאם הוא מהמיעוט עביד כמנהג שסבל והדר יקדש אבל אם הוא מהרוב ואתה רוצה לומר לד' רש"י שקדש וסבל בב"א א"כ לא עבד לא כרוב ולא כמיעוט ומה"ת ניחוש למיעוט וז"ב סברת תוס' לפי"מ שפי' תחלת דבריו ולהכי לא דקדקו ע"ד רש"י כ"א דל' ניחוש ל"מ לקולא משום דעיקר הגי' מתיישבי' שפיר לפירש"י: ומה שנ"ל עוד בזה דהא מלתא דמיא למאי דקיי"ל כר"ג בהיתה מעוברת דאפי' ברוב פסולין אצלה נאמנת להעמיד חזקתה וה"נ כיון שהיא טוענת שלא קבלה קידושין נהי דרוב דמקדשי תחלה כנגד טענתה כיון דאיכא מיעוט דמסייע לה שפיר מוקמי' לה אחזקתה ואמנם בד' ר"ח פי' תוס' והרא"ש דחיישי' למיעוט משום חומר א"א והביא הרא"ש ותו"י ראיה ממים שאל"ס ודחה הק"נ שאני התם דחזקה מסייע לרובה ור"ל תרי חזקות חזקת חי וחזקת א"א ונ' ד' תוס' ורא"ש דהרי חזינן משום תק"ע סמכו רז"ל אפי' על עבד ושפחה ועל רוב לא סמכו ש"מ דבחומר א"א לא אזלי' בתר רוב אמנם אין ראיה מזה דבעדות סמכו על דייקא שתחקור אם העדים דייקי שפיר משא"כ במים שאל"ס ותלמיד א' השיב דאפילו בצורבא מרבנן אסרו במים שאל"ס אף דרובא קלא אי' להו ואמנם הרא"ש הביא עוד ראי' מגוסס והתם ל"ש זה ובר מן דין ק' הרי הכא איכא חזקה בהדי רובא ואולי ר"ח מוקי לה בטוען המסבל שקדשה והוא מהמיעוט וצ"ע: בסוגי' דרבה ורבא ריש גיטין תחלת החורף תרל"ב לפי שאין בקיאין לשמה כפי הנ' מד' תוס' וראשונים לשמה לשון נקבה דנקט הש"ס ל"ד כ"א בדין דבעי בגט לשמו ולשמה ולשם גירושין ועד"ז עיקר החשש שמא מצא הבעל טופס גט שהי' כ' בו שמו ושמה וגירש בו וא"כ כאשר יעיד השליח כי בפניו נכתב הגט שוב אין שום חשש וא"צ לשואלו כלל אמנם רש"י דייק מלת לשמה ומ' לי' לרש"י דמאחר דכ' וכתב ידעו הכל דהבעל צריך לכתוב הוא או שלוחו וכן מדכ' ס' כריתות יודע דבעי' לשם כריתות אך דרשא דלה לשמה לא ידעי וא"כ עיקר החשש דלמא יש לבעל זה עוד אשה ששמה כשם אשה זו וכ' לשם הגדולה ומגרש הקטנה וא"כ שפיר לא מהני בפ"נ אם לא דשיילי' ליה ואמנם מה דחקו לרש"י לס' כן היינו משום דדייק לי' רש"י מדאמרי' לקמן מי קתני בפ"נ לשמה דע"כ שיילי' י' ולא אמרי' סתמא לשמה קמסהיד ש"מ דלשמה דווקא וכמו"ש, וכן דייקי ד' תוס' ועיי' רש"א: והנה גם תוס' כ' דדרשא דלה לשמה ל"מ להו י"ל כוונתם לפימ"ש דלד' תוס' דלא שיילי' ע"כ לשמה ל"ד פי' ד' תוס' דהנה בגיטין בעי' לשמה ובזבחים בעינן לשמן אמנם בזבחי' סתמן לשמן קאי משא"כ בגיטין כדאמרי' ריש מס' זבחי' ובהא הוא דהוי טעי מעיקרא במה"י וסברי דגיטין דומיא דזבחים וסתמן לשמן קאי: אמנם בענין קו' תוס' על רש"י למה לא קאמר הש"ס א"ב בין רבה לרבא אי שיילי' לי' נ' דרש"י יישב זה במ"ש וממילא שיילי' לי' ר"ק דהנה רבא ס"ל דמשום מיעוטא לא עבדו רבנן תקנתא אבל מאחר דהתקינו לומר בפ"נ גם לרבא מיעוט שיכולין לברר מבררינ' כדאמר' בפסחים במשכיר בית לחבירו בי"ד אי דאיתא קטן נישיילי' וז"ש רש"י וממילא שיילי' לי' כלומר לד"ה וא"כ אין זה א"ב: ואמנם מה שחזר בו רש"י לקמן לפי גי' תוס' בד' רש"י היינו משום קו' חי' רשב"א כיון דצריכין לשואלו גם אם יגיד נצרכי' לומר שוב בפ"ג לשמה א"וו סתמא לשמה קמסהיד, ומ"מ ד' רש"י מעיקרא דאנן חיישי' דהני תלתא דיהיב גיטא קמי' בשעת מעשה ישכחו על הדבר ובשלמא אי בשאלה תלי' מלתא כל אימת דנישיילה מהני משא"כ לענין מיגז גייז אם בנתים תנשא יהא הוולד ממזר לר"מ ואפי' לרבנן אם אבד הגט ולא יוכל לחזור ולתנו לה ג"כ הולד ספק ממזר וכמו"ש הרא"ש וזה כוונת רש"י במ"ש וכן המשנה וכו' ול"ד לר"מ קאמר רש"י אלא גם לרבנן ואין לדייק מד' רש"י כמו"ש הרשב"א לקמן בענין בפני כמה נותנו דד' רש"י דהל' כר"מ ולמ"ש לא מוכחא מידי: תוס' ד"ה לפי שאין בקיאין דיבור בתרא כ' קושי' התוס' א' שהיא שתים חדא על הש"ס לקמן דלא פריך כ"א למאי דמשני שלא תחלוק בשליחות אבל בל"ז ניחא להש"ס ואמאי וגם תי' הש"ס לקמן ג"כ אינו מובן ואמנם לפי תי' התוס' צ"ל דגם המק' לקמן ידע מסברא זו מדלא מק' בלא"ה אלא דמ' לי' דמ"מ שלא תחלוק בשליחות שייך ומשני לי' דגם שלא תחלוק בשליחות ל"ש: רש"י ד"ה לפי שאין עדים בסו"ד ולקמן פריך כוונת רש"י דלרבא ק' טפי ליבעי תרי מלרבה דלרבה חומר שהחמירו