ליקוטי חבר בן חיים ג קט

בסתר וגילה לה שישלח לה סבלונות ע"י עדים וממילא ידעי' כי קדשה כי אין סבלונות בלא קידושין תחלה והיינו אדעתא דקידושין שנתן לה בסתר שדר: ועתה כבא א' לא' לבאר ד' רש"י מ"ש רש"י ששידך ונתרצה נ' כוונתו ליישב קו' תוס' הא בעי' עסוקין באותו ענין ולזה כ' רש"י דהתם היה רק מדבר עמה ועדן לא נתרצו לגמרי ולכך בעי' עסוקין באותו ענין משא"כ הכא מיירי שנתרצה לגמרי איכא חשש מיהת אפי' באין עסוקין באותו ענין: ומ"ש רש"י וקדם ושלח כוונתו דר"ה מיירי ע"כ באתרא דמקדשי והדר מסבלו דאל"ה הרי ליכא חשש קידושין ואמנם זה שקדש וסבל כהדדי קדם שלח סבלונות: וסיים רש"י דחוששין שמא לשם קידושין שלח ואם נתקדשה לאחר צריכה גט מן הראשון ודברי' אלו צריכי' ביאור ונ' דעיקר מלתא דרשי' מיאן בפי' הראשוני' דחיישי' שמא קדשה כבר היינו דאנן קיי"ל כל חזקה מעמידין אותה עד דנמצא בה ריעותא ואם נמצא בה ריעותא אמרי' השתא הוא דאתרע ומעתה בשלמא אי הפי' דחוששין לסבלונות כפירש"י ע"כ בשעה זו ששלח הסבלונות אתרעי חזקה דידה אם נתקדשה אח"כ לאחר צריכה גט מן הראשון משא"כ לפי' הראשונים ע"כ אתה מחזיק ריעותא למפרע ועד כמה אתה בא להחזיק ואם יבאו עדים כי לפני איזה ימים קדשה אחר קידושי תורה ואנן נחזיק ריעותא כי אולי אז נתקדשה לזה ששלח לה סבלונות ומה גם אם קול הסבלונות יצא תחלה זה וודאי לא מסתבר וזה נרא' עיקר טעם רש"י ולזה דייק ואמר אם נתקדשה לאחר מגרש ראשון כוונת רש"י דמרא דשמעתין היינו רב הונא ורב הונא אמר סו"פ המגרש ביצא עליו קול ולא מצאו על בורי' ובא אחר וקדשה קי' תורה דווקא מגרש ראשון ונושא שני אבל אפכא לא ובשלמא אי כד' רש"י דרק מכאן ולהבא חיישינן לר"ה, א"כ גם כאן מגרש ראשון בעל הסבלונות ונושא המקדש קי' תורה משא"כ לד' הראשוני' דאף למפרע יש לחוש מי כאן ראשון, ומי כאן שני אטו ידעי' אימתי קדשה בעל הסבלונות והנה התוס' הביאו למול זאת ראי' דגם רש"י ע"כ מודה דגם למפרע חיישי' דהרי בכתובה לקמן ע"כ למפרע חיישי' ואי מהא לא אריא דהתם בכתובה כ' בה זמן לזמן הכתובה הוא השתא דאתרעי במקום סבלונות דכאן ואפשר שרמז רש"י ע"ז במ"ש הוחזק שטר כתובה שראו הכתובה ר"ל דלא בקול כתובה לחוד מיירי דכה"ג לא הוה מחזקי' ריעותא כלל כ"א שראו וא"כ מזמן הכתובה ואילך מחזקי' ריעותא: אא"כ יצא לכו כ"מ רבתי בין ד' רש"י לד' הראשונים מה שלא הביאו הפוסקים דלד' רש"י רק על הבא אנו דכין ואם יבאו עדים שקידשה א' קי"ת קודם הסבלונות אין חוששין לסבלונות ולד' הראשוני' חוששין וזה תימא שלא נתעורר מהפוסקי' ולזה כ' דהא מלתא תליא בפלוגתת הפוסקי' ביו"ד פ"א אם נחלבה פרה ואח"כ נשחטה ונמצאת טריפה וקיי"ל שם אם אפשר לתלות טריפות זה שאירע סמוך לשחיטה תלי' כי' היכי דלא לתרע חזקתה למפרע וא"כ גם כאן לד' הפוסקים לא חיישי' כ"א לשעה מועטת קודם ששלח הסבלונות לא יותר וא"כ ליכא נ"מ כולי האי לענין זה וכ' ד' רש"י דאי חיישי' למפרע אין גבול לדבר כד' ש"פ ביו"ד שם וה"ט דנחלק ע"ד הראשוני' בזה: ועתה נבא בס"ד לבאר ד' התוס' כבר ביארנו לעיל דמאחר דשבקו תוס' ד' רש"י במתני' ובצריכותא שביאר רש"י בהדי' דהסבלונות חשבי' לקידושין ועמדו ע"ד בכאן וכ' מ' מתוך פי' כי יש לדחוק בכוונתו כאן ש"מ דהלכו תוס' בשטת הריטב"א והרז"ה דהיכא דנחית לתורת קידושין יל"פ כד' רש"י דהתם י"ל דלא בעי' עסוקין באותו ענין אבל כאן דמיירי בשדיך לבד תק' להם אלא שיש לתמוה בדברי' שסתמו קו' אליבא דרשב"א דדיו במענין לענין ואנן כר' קיי"ל דעסוקין באותו ענין ונ' דבכיון כ' תוס' דברי' אלו לדחות בזה ד' הרא"ש שהשיב ע"ד תוס' דהתם וודאי קי' בעי' עסוקין והכא לחשש בעלמא ולזה כ' תוס' דהרי רשב"א שנחלק על ר' ס"ל דבעי' מענין לענין מיהת דהיינו עניני שידוכין וע"כ לר' דנחלק עליו דיו אם ס"ל דכה"ג חשש הוא דהוה אבל הכא דליכא אפי' מענין לענין באותו ענין ע"כ לר' אפי' חשש לא הוה ובזה נבין ד' רש"א בתוס' אלו התמוהים לכאורה שכ' וכ"ת דמיירי באמת בעסוקין וק' אי מיירי בעסוקין מאי קמ"ל ר"ה ותו מאי חוששין דקאמ' הא כה"ג הוה וודאי קידושין ולמ' ש הק' רש"א דהנה תוס' לא נקטי בד' כ"א מענין לענין וע"ד שבארנו וא"כ שפיר יק' דלמא ר"ה מיירי במענין לענין וקמ"ל דכה"ג אי איכא סבלונו' בהדי' הוה חששא גם ל': אלא דתי' רש"א צריך ביאור שכ' דא"כ מאי מק' רבה ממתני' הא מתני' לאחר מכאן תנן וע"כ לא הוה עסוקין באותו ענין ולמ"ש במתני' דנחית לקידושין לא בעי' עסוקי' לכאורה ליתא לד' רש"א ואמנם כד דייקת שפיר כ' דע"כ רבה דמק' ולא ס"ל כד' אביי דהתם דווקא דטעי היינו דרבה בלי"ק כאביי בלי"ב ס"ל והיינו דתנא לא מבעי' קאמר ואי ס"ד דר"ה ורבה בעסוקי' באותו ענין מיירי מאי לא מבעי' שייך: וכ' תוס' ראי' לדברי' מכתובה דסוף שמעתין והאריכו בסוף דבריהם לומר ול' חיישי' וכי מי יחלוק ויאמר דכתובה עצמה הויא קידושין ונ' כוונתם דרש"י כ' הוחזק שטר כתובה מהו להחזיקה בא"א וכ"כ משום דרבא השיב וכי משום דהוחזק שטר כתובה נחזיקנה בא"א א"כ אדרבה התם מיירי אם נחזיק ריעותא למפרע והיינו דאבעיא לן ולזה כ' תוס' דרב אשי דמסיק ההל' קאמר חיישי' כוונתו לכאורה דכיון דסבלונות כה"ג חיישי' למה לא כחוש ג"כ בכתובה וא"כ ש"מ דחשש דסבלונות וחשש דכתובה תרוויי' שוין וע"כ גם בסבלונות חיישי' למפרע: אמר רבה ומותבי' אשמעתין עי' רש"י כ"כ דלא תימא דנקט ל' אשמעתין משום דשמע כן מר"ה ולזה כ' רש"י דאשמעתין ר"ל שמעתא דידי': והנה כ"כ מדוע מיאן רבה בדחוי אביי ויע"ל דרש"י כ' לקמן אבל בעלמא היכא דלא קידש כ"כ משום די"ל בעלמא היכא דקידש אלא דפשיטא דאדם יודע כגון שקידש בלא עדים אא"כ מאי ראי' מייתי רבה וא"כ מ' לי' לרבה דדווקא בהני דמתני' צריך רבותא ודיו אם אמרי' היכא דנחית לתורת קידושין ופשיטא דאדם יודע דחוששין לסבלונות אבל בעלמא ממש וודאי דלא חיישי' וכ' הרא"ש דמקו' דרבה מ' כפירש"י ועי' ק"נ אלא שהק' למה לא קאמר הרא"ש מד' אביי בל"ב מ' כפירש"י ונ' דהא ל"ק דאביי דחויי קמדחי לי' לרבה וע"ד דחוי י"ל דאפי' כי הא הוי רבותא טפי אבל רבה דמק' אנפשי' מאי קו' הוא זו וכי משום דכבר קידש נימא שחזי' עוד וקידש: