ליקוטי חבר בן חיים ג קח

בסוגי' דסבלונות קידושין נ' תחלת הקיץ תרל"ה מתני' אעפ"י ששלח סבלונות מדלא תנן אפכא ושלח סבלונות אעפי"כ אינה מקודשת מ' לכאורה פירושא דמתני' הכי דתרי רבותא קמ"ל חדא דהני קידושי' לאו קידושי' ותו דגם לסבלונות אין חוששין ויל"ד רישא מאי קמ"ל פשיטא דאינה מקודשת בפחות מפרוטה ונ' דהלח"מ הק' ממתני' דידן על שמואל דאמר קדשה בתמרי' מקודשת אמאי תנן כאן אינה מקודשת וע"כ אין לפ' אינה מקודשת וודאי כ"א ספק דא"כ מאי ליהני לן סבלונות דהא עכ"פ יותר מס' לא ליהוי וכ' שהרמב"ם ליישב קו' זו נקט למלתי' דמתני' בפרוטה ממש ולא בשוה פרוטה עיי"ש ובדבריו מיושב קו' מהר"ם פדווא בהגהותיו להרמב"ם שכ' ע"ד הרמב"ם לא ידעתי מכא לי' הא כוונתו דמדאמרי' בגמ' בצריכותא בין פרוטה לפחות משוה פרוטה לא קים להו לאנשי ש"מ דבשוה מיירי לא במטבע וא"כ במטבע דל"ש זה דלמא באמת אמרי' אדם יודע וחוששין לסבלונות אמנם למ"ש הלח"מ הענין עד"ז דהש"ס קאי אליבא דר"ח דלא חייש לדשמואל ושפיר מיירי מתני' בשוה אבל א"כ לשמואל ק' מתני' אלא ש"מ דשמואל בפרוטה עצמה מוקי לה והא דקמפ' הש"ס מתני' אליבא דר"ח דלא קיי"ל כוותי' ה"ט דלשמואל צ"ל דמתמי' זו ואצ"ל זו קתני דל"ש הך צריכותא דעבדי' משא"כ לר"ח הוה שפיר לא זו אף זו ובזה מובן דהרמב"ם אפיך למתני' ונקט אשה א' ברישא דליהוי לא זו אף זו וכל זה ככלל בד' ה"ה שכ' ע"ד הרמב"ם משנה שם קרוב לל' רבינו כלומר אבל לא ממש ל' רבינו וכמו"ש ומעתה לא מבעי' לר"ח אשמעי' תנא ברישא דליתא לדשמואל דלא חיישי' לשוה פרוטה במדי אפי' לשמואל אשמעי' תנא דלא תימא נהי דהמטבע איננה כ"א חצי פרוטה אבל על המתכות מיהת נימא שמא שוה פרוטה קמ"ל דכיון דשם מטבע עליו אין דעת שני' כ"א על המטבע הטבוע בו: וי"ל דהני תרי לשנא דרבה לפנינו תליא בפלוגתא דר"ח ושמואל דללי"ק רבה כר"ח ס"ל דאינה מקודשת דמתני' אף דמיירי בשוה פרוטה ולא בפרוטה ממש מ"מ אינה מקודשת לגמרי וקמ"ל דלסבלונות ג"כ אינו חוששין וק' ארבה משא"כ ללי"ב רבה כשמואל ס"ל דאינה מקודשת דמתני' היינו וודאי אבל ס' מיהא מקודשת ואי הוה חיישי' לסבלונות הוה וודאי מקודשת וכ"מ לפי"ז דללי"ק סבלונות לרבה חשש בעלמא וללי"ב הוה וודאי קידושין ומ"מ למאי דדחי אביי שפיר קיי"ל כשמואל וקיי"ל דסבלונות רק ס' הוה: ויל"ד ל' לאחר מכאן דנקט תנא דמתני' וכי אימת הוה ליה למיהב וכ' דלד' תוס' מתני' מיירי באתרא דמקדש והדר מסבלי וה"ק תנא לא מבעי' אם שלח סבלונות קודם שקידש בפחות משו"פ ודאי לא אמרי' דהני סבלונות מעידין שכבר קדשה שהרי ראינו כי אחר הסבלונות קדשה אפי' שלח סבלונו' לאחר מכאן סד"א דאדם יודע שאין קידושיו קידושין ומדשלח סבלונות ש"מ כי קידשה עוד הפעם אחר הקידושין בפחות משו"פ קמ"ל דלא חיישי' ולשיטת רש"י מתני' במקום שאין מנהג לא לקדש תחלה ולא לסבל תחלה וכמו"ש הרשב"א דבעי' מנהג קבוע דווקא ומעתה לא מבעי' אם שלח הסבלונו' קודם הקידושין אלא וודאי לא חיישי' דלשם קידושין שלח דהרי קידש אח"כ אפי' שלח אח"כ הסבלונות ג"כ לא אמרי' דאדם יודע שאין קי' בפחות מפרוטה ושלח לשם קיד' ומ"מ בין לרש"י בין לתוס' א"ש ל' אע"פ דתנן דקאי אלאחר מיכן דקתני כלומר לא מבעי' אם שלח קודם לכן אפי' אם שלח לאחר מכן: רש"י סבלונות דורונות שדרך חתן לשלוח לארוסתו ועי' בר"ן שהפך דברי רש"י ונ' דרש"י הוכרח לפ' כן דכ' הפוסקי' דלד' רש"י אם פי' בהדי לסבלונות נותן אין כאן חשש קידושין ולסבלונות א' דלא כרש"י ולזה כ' רש"י דל' סבלונות דתנן ר"ל דורונות שדרך חתן לשלוח לארוסתו אלו נקראים סבלונות ולא שנתן לה לשם סבלונות: אינה מקודשת עיי' רש"י כוונתו להביא ראי' לשטתו דלסבלונות עצמן חיישי' דאי כפי' התוס' כיון דלרש"י מיירי מתני' במקום שאין מנהג וא"כ מהי"ת נימא מטעמא דאדם יודע דכבר קידש עוד הפעם והוא ממקדשי והדר מסבלי דלמא הוא מסבלי והדר מקדשי ויבא עוד לקדש וזה כ' כוונת ד' רש"י עי' בהם: גמ' וצריכא ויל"ד בשלמא אי חוששין לסבלונות ורק בהני גווני דמתני' אין חוששין שפיר אצטריך כולהו אבל אי אין חוששין לסבלונות א"כ מתני' בא רק לאשמועינן דאפי' היכא דנחית לקידושין ג"כ אין חוששין כל הני למה לי וכ' דהריטב"א הק' אכתי לתני תכא סיפא לחוד ולא אצטריך רישא וכ' דקו' זו דווקא אי אין חוששין לסבלונות אבל אי חוששין שפיר גם רישא אצטריך דס"ד דברישא חוששין ומעתה ליכא למפשט ממתני' לא חוששין ולא אין חוששין דאי אין חוששין ק' ליתני סיפא לחוד ואי חוששין לתני רישא לחוד ואמנם הענין דבלא נחית לקידושין תליא במנהגא אי מקדשי ברישא או מסבלי ברישא אבל מתני' דמיירי בנחית לקידושין שם לא תליא במנהגא כלל ועכ"פ אצטריך לאשמעי' דאין חוששין לסבלונות: ועד"ז נ' ד' תוס' שלא השיגו על רש"י לא במתני' ולא בצריכותא אף דגם שם כ' רש"י דהסבלונות עצמן הם קידושין וה"ט דע"כ פליג תוס' על רש"י בשדיך לחוד אבל בנחית לתורת קידושין גם תוס' מודו לד' הרא"ש דלענין חשש בעלמא לא בעי' עסוקין באותו ענין וזה שדייקו התוס' לומר וכי שדיך מאי הוי: ובזה מובן מדוע לא קבלו תוס' סברת הרא"ש דלענין חשש לא בעי' עסוקי' באותו ענין משום דלא דבר עמה כלל עדן על עסקי קידושין ויש כאן ראי' לסברא זו מדאמרי' דלר"א בר"ש בעי' מענין לענין באותו ענין דהיינו מקידושין לשידוכא וע' רש"י שם ואמנם לר' גם זה לא מהני ש"מ דבעי' דיבר על עסקי קידושין ממש: ועד"ז הבין הרז"ה דבנחי' לתורת קי' לכ"ע אי חיישי' לסבלונות הפי' כרש"י ומדמותב רבה על עצמו ממתני' ש"מ דגם רבה בהכי מיירי דאפי' בעלמא חיישי' לסבלונות עצמן אלא דלא קיי"ל כוותי' אמנם אהני האי מיעוטא דמקדשי בסבלונות עצמן מול מיעוטי דמסבלי תחלה ולא אמרי' משו"ה סמוך מיעוטא לחזקה: ומ"מ לד' הראשונים ובתוכן הרמב"ן דס"ל דגם בנחי' לקידושין לא חיישי' לסבלונות עצמן נהי דל' הוו קידושין יש ליישב דר"ל דהוו קידושין אחרי' אבל ל' אדעתא דקידושין שדר צריך פי' ואולי יש לפ' דמיירי מתני' בשלח בעדים ובאמת קדשה