ליקוטי חבר בן חיים ג קז

אצטריך משום דאי מויקחו להם איש ס"ד דדווקא היכא דאי' ליה שותפות וקרא דויקחו לפסול קטן משליחות וא"כ גם הא ל"ק דדלמא אתם לשליחות קטן אתייא לא היא דשליחות קטן מויקחו להם איש ילפי': והנה פוס' פ' התקבל גבי חפץ ומחזירו הקשו הרי מתרומה וקרא דאתם מוכח דקטן פסול לשליחות ותי' דשאני התם דליתא בתרומה דנפשי' וזה סותר למ"ש תוס' פ' המביא כיון דלכשיגדול יהא בתרומה דנפשי' ואמנם תוס' פ' המביא כ' כן לד' רש"י שם אבל לפי' רבינו יצחק במסקנא שם דסוגיי' שם לר"מ וליתא לסברא זו וכן לד' הרמב"ם שם דסוגי' אטופס קאי ולא אתורף ג"כ ליתא לסברא זו וא"כ שפיר כ' תוס' דקטן ליתא בתרומה דנפשיה: ואמנם ד' תוס' הנ"ל פ' התקבל צריכין ביאור דמה זה שכ' דאתם פסלי' קטן משליחות הרי מאתם נכרי הוא דפסלי' וע"כ כוונת תוס' משום דליתא לקטן בתרומה, וא"כ מאי ס"ד מעיקרא וכ' כוונת תוס' בקו' כיון דשליחות מתרומה ובקטן ל"ש תרומה א"כ שליחות בקטן מנ"ל וע"ז תי' דוודאי בתרומה ל"ש קטן מ"מ ילפי' מתרומה דכל מאן דאיתא במלתא יכול להיות שליח ומאחרי דקרא דאתם לבני ברית אצטריך מהי"ת נמעט קטן ממלתא דאיתא: ואמנם מה שהק' עוד תוס' על רב יודא מקרא דאיש זוכה מבואר מד' דמ' להו דרב יודא מדאוריי' קאמר מדאמרי' גבי פעוטות משום כדי חייו היינו קודם שהגיעו לחפץ ומחזירו וכ"כ ר"פ בן סורר וטעמא משום דהש"ס פריך ממע"ש ואי מהא לא ארי' נהי דהקנין לרב יודא מדרבנן מ"מ קנין דרבנן גם בדאוריי' מועיל מטעם הפקר ב"ד אבל קרא דאיש זוכה היינו מדאוריי' קודם תקנה שפיר קאמר: והנה כוונת תי' תוס' דמאחר דאמרה תורה קטן חייב בפסח והפסח צריך להיות שלו ושל אחרים א"כ ע"כ יש בפסח כח לקטן או לקנות משל אחרים או להקנות משלו לאחרי' וס"ד דיכול לזכות לאחרים קמ"ל וזה ג"כ כוונת תוס' בשמעתין בקו' שהק' אין יד לקטן אלא דבגיטין הקשו לרב יודא וכאן הקשו לרב אסי משמא דשמואל דס"ל קטן אין לו יד כלל ול"מ להו וכ"כ תוס' בפסחים צ"א וע' מקנה דאדרבא מהאי קרא יליף רב אסי דאין יד לקטן דאל"ה לא הוה שתיק הש"ס מזה והוה מפ' במ"פ רב יודא ורב אסי: שבתי וראה דאולי כוונת תוס' דהרי מה"ת אין מקחו מקח אפי' לעצמו וס"ל בשמעתין דבאמת אפי' לרב יודא רק מדרבנן זוכה וכמ"ש לעיל: וכ' רש"י דהא דאין קטן עושה שליח ילפי' מגירושין דאיש כ' בפרשה וק' שאני התם דליתא אבל היכא דאיתא אכתי מנ"ל וכמו"ש תוס' הנ"ל פ' התקבל אמנם כ"כ דלרש"י קטן איתא בקידושין הואיל כשיגדיל יהא בתורת גיטין ודווקא מדכ' איש ושלח ממעטי' איש משלח ולא קטן: והנה בב"מ ע"א שם כ' רש"י דקטן אינו עושה שליח מתרומה דליתא בתרומה ול"ש גבי' אתם וכ' דבאמת בסוגיין מסקי' דילפי' שליחות מגירושין וקדשים ולזה כ' רש"י דמגירושין ילפי' אבל בב"מ שם רהטא סוגי' דמתרומה ילפי' שליחות לפי פי' רש"י שם בארנו דברי' לעיל להכי כ' רש"י דגם הא דאין קטן עושה שליח מתרומה ילפי' והנה הרמב"ם פ"ג מאישות כ' דנכרי אינו נעשה שליח לקידושין משום דאינו בן ברית והק' העצמות יוסף תיפוק לי' שאינו בתורת קידושין והתימא על הלח"מ שהק' קו' זו על הרמב"ם בה' תרומות ונעלם ממנו להק' מכי' ובי' בקידושין גופא קו' זו ותי' הע"י דהרמב"ם קושטא נקיט ואין זה מספיק דהרי באותה הל' כ' הרמב"ם דעבד אין כעשה שליח משום דאינו בתורת קידושין ול"ל להרמב"ם למפלגינה מהדדי ולא נקטינהו בחד בבא ולכאורה הי' נ' משום דבהך סברא איכא פלוגתא בגמ' אי עבד נעשה שליח אלא דקיי"ל אין עבד נעשה שליח אבל בנכרי כ"ע מודו והיינו דנקט הרמב"ם תחלה נכרי אליבא דכ"ע ע ואח"כ עבד להל': ואמנם י"ל כוונת הרמב"ם דהרא"ש ס"פ המביא תניין הביא בשם בה"ג דאין גוי כעשה שליח בגירושין אפי' להוליך גט בכלי לאחר וזה האחר יתנו להאשה והרא"ש כחלק עלי דלמה לא הרי מעשה קוף בעלמא עביד ויש להכריע דוודא אם הבעל כבר עשה את השליח שליח בעדים ושלח לו רק הגט ע"י העכו"ם הדין עם הרא"ש אבל אם ע"י העכו"ם שלח לו הגט וע"י מסירת הגט לידו נעשה שליח שפיר י"ל דהא מלתא תלי' בין גוי לעבד דעבד דראוי לכל שליחות אך לשליחות גיטין אינו ראוי וא"כ לגרש לא מצי למיהוי שליח אבל לעשות שליח למה לא משא"כ דנכרי דלא חזי כלל לשליחות משום דאינו בן ברית א"כ אפי' להא לא חזי וכן דייק ל' הרמב"ם שכ' גבי עבד אעפ"י שראוי לשליחות ממון לגיטין אינו ראוי ומאי בעי הרמב"ם הכא בזה אלא להורות בא דלשליחות גירושין וקידושין הוא דאינו ראוי אבל לשאר שליחות אפי' נוגע קצת לזה שפיר מצי מיהוי שליח משא"כ גוי דאינו ראוי לשום שליחות משום שאינו בן ברית: והנה בה' תרומות כ' הרמב"ם ג"כ דאין גוי כעשה שליח משום שאינו בן ברית והק' העצמות יוסף והלח"מ בה' אישות הרי הרמב"ם פסק כר"ש דנכרי שתרם שלו אין תרומתו תרומה וא"כ לא אצטריך שוב לה"ט כדאמרי' בשמעתין וכן הק' הע"י מאחר דהרמב"ם פסק שותפין שתרמו תרומתן תרומה ופסק ג"כ כר"ש א"כ אתם גם אתם ל"ל ואמנם לענ"ד לח"מ ועי' בזה בפ"י דהנה הרמב"ם כ' הטעם דאין תרומת הנכרי תרומה לפי שאין חייבי' ופי' הכ"מ דס"ל דקיי"ל מירוח ככרי פוטר נמצא א"כ אם לקח נכרי תבואה מישראל לאחר מירוח שכבר נתחייבה ביד ישראל מודה הרמב"ם דתרומת הנכרי תרומה וז"ש ג"כ דנכרי שתרם את של ישראל אפי' ברשות אין תרומתו תרומה ולמה לא נקט רבותא טפי דאפי' לקח תבואה מישראל לאחר מירוח והפריש תרומה אין תרומתו תרומה א"וו ר"ש דווקא הוא דס"ל הכי כדאמר בירושלמי משום דקדשי גוים אינם קדשים אבל הרמב"ם מירוח נכרי פוטר הוא דאי' לי' אבל מירח ח ישראל והפריש נכרי לאחר שלקח תרומתו תרומה וא"כ שפיר איתא בתרומה דנפשי' ושפיר אצטריך גם אתם לרבות שלוחכם ולמעט נכרי ואתיין כל ד' הרמב"ם שפיר: נשמט מלעיל דכ"פ בילקוט מספרי אבל בספרי לפנינו הגי' ר' ישמעאל ולא מסיים בה הכי כמו בילקוט וגם צ"ל ע"כ דכולא קרא דכן תרימו דריש דמיותר וכ"מ הל' שם דאלת"ה הרי קאמר הש"ס לקמן דאתם אצטריך ולא אפוטרופסין וכו' ואמנם ממילא שפיר כ' רש"י דאתם אינו מיותר דאצטריך להך דרשא דאתם ולא אפוטרופרין וכו':