ליקוטי חבר בן חיים ג קו

באמת למה לא דרשי' מה אתם ישראל וצ"ל דמ"מ א"כ ככרי תרומתו תרומה הנ"מ לדידן דשרא לאכול מפירותיו אבל הגוי גופא וודאי אינו מצווה כלל וכלל לא על טבל ולא על תרומה וכן פי' הרמב"ם בפי' המשנה דלא תימא הנכרי מצווה א"כ עכ"פ גבי ככרי מסתבר למעוטי וגם אתם הואיל ומצווה מיהת לא הוה משא"כ עבד דמצווה ג"כ הוה למה נמעטי' וא"כ אס"ד שוב דלר"ש ממעטי' מומר אף דמצווה א"כ שוב מסתבר למדרש מה אתם ישראל ולמעט עבד דמ"ש ומאי חזית וא"כ שפיר יתיישב קו' האבן עוזר דבשלמא נכרי שפיר יש למעט לרבנן דאעפ"י שתרומתו תרומה הואיל ואינו מצווה לא מצי למיהוי שליח משא"כ מומר לכ"ש מאחרי דאין סברא למעט מומר דהרי הוא מצווה על כל התורה ואם באת למעטו מדרשה דמה אתם בני ברית אף אני אומר לך דלמא מה אתם ישראל וכמעט עבד וברבה מומר אשר ע"כ צ"ל דאתם לכ"ש לדרשא אחרינא קאתי: והנה למ"ש הרשב"א לקמן על קו' התוס' הרי גם לר' יונתן עכ"פ חבורה שאבד פסחה א"ש ותי' הרשב"א דקו' הש"ס הי' א"כ אצטריך קרא דתרומה דליכא עכ"פ למילף מגירושין וקדשי' ודר' ינאי מנ"ל וק' א"כ לישני הש"ס דר"ש כר' יונתן ואצטריך קרא לשליחות מאחר דמקדשים לא מצינו למילף וצ"ל דאכתי כדפריך הש"ס לר"ש קרא ל"ל לא אסיק אדעתין הא דר' יונתן: רש"י ד"ה ור"ש פוטר לכאורה הא דלא מפ' רש"י כתוס' דכ"ש בני ישראל קדריש משום דמ' ליה לרש"י דמבני ישראל לא ילפי' כ"א דר"ש פוטר מחומש וכן הוא בתו"כ תרומת הנכרי אין חייבי' עליו חומש שנא' ולא יחללו קדשי בני ישראל וא"כ מנ"ל להש"ס דלר"ש תרומת הנכרי אינה תרומה אלא לאו ש"מ דהש"ס לא נחית להך דרשא כ"א מ' לי' דטעמא דר"ש משום דס"ל מירוח ככרי פוטר: אמנם תוס' יישבו בפתיחת דברי' קו' זאת דמדיליף ר"ש חטא חטא מתרומה ואא"ב דר"ש דריש מבני ישראל דאין תרומת גוי תרומה שפיר משא"כ אי ר"ש אחומש לחוד קדריש האי בכי ישראל למה יליף מעילה מחומש לקולא נילף מתרומה גופא לחומרא ונימא קדשי גוים יש בהם מעילה עי' בד' תוס' ותמצא כזאת: וע"ד שכ' יש ליישב קו' תוס' בגיטין שהקשו כדפריך הש"ס מנכרי שתרם לישני הא מני ר"ש היא לא היא דמתניי' קאמר דשל ישראל אפי' ברשות אין תרומתו תרומה מטעם דלאו בר שליחות הוא ואי ר"ש אפילו לקח התבואה לאחר מירוח מישראל והפריש תרומה אין תרומתו תרומה אלא ש"מ רבנן היא מתני': ועד"ז כבין ד' הירושלמי אהא דר"ש פוטר סבר ר' אבהו למימר דאם לקח מישראל מודה ר"ש ואמר ר"י היא היא ומטעם דאין בהם מעילה וכמו"ש תוס' ויל"ד למה לא סבר ר' אבהו למימר אפכא דאדרבא בתבואה שנתחייבה ביד ישראל ת"ק מודה דאין תרומתו תרומה אמנם א"כ הך מתני' דנכרי שתרם את של ישראל אמאן תרמיי': והנה הרמב"ן הק' אד' רש"י דאכתי משכחת לר"ש תרומת גוי במירחו ישראל ברשות גוי וכ' ד' רש"י דלאו במירוח תליא מלתא דאטו אם מירח גוי תבואת ישראל יהא פטור מן התרומה כ"א דמי שהתבואה שלו בשעת מירוח: ואמנם הק' עוד דלמא קרא לר"ש היכי דהקדימו בשבלי' ולולי דמסתפינא הייתי אומר דמאחר דאין מירוח נכרי מיחייב בתרומה ואפי' מירוח ישראל למ"ש אינו מחייב תבואת גוי וכה"ג אפי' הקדימו בשבלין פטור כל שאינה ראוי' לבילה בילה מעכבתו: והנה בענין ת' תוס' ד"ה דאי' לי' שותפות בסו"ד כ' רש"א כיון דאיכא למימר הכי וא"ל הכי מוקמי' קרא בלית לי' שותפות וזה ק' לכאו' כיון דלקולא ולחומרא לחומרא מקשי' ומנ"ל למילף שליחות לקולא דלמא דווקא באי' לי' שותפות ונ' כוונת תוס' מדכ' קרא כל עדת ישראל ובשלמא אי סגי בפסח א' לכל ישראל שפיר משא"כ אי בעי' שוחט לכל חבורה האי קרא ל"ל וכ"מ בחי' רמב"ן דתי' הכא קרא יתירא דריש והיינו כמו"ש אבל לכאורה בלא"ה יש ליישב וכ"כ המקנה דכ"כ הר"ן דהאי ושחטו ע"כ ל"ד דהרי בקדשי' אין שנים שוחטי' וע"כ אתא קרא למימר דהו"ל כאילו כ"א שוחט דשלוחו כמותו ואי ס"ד קרא בשותף מיירי הרי בלא ושחטו הוה ידעי' כיון דאמר קרא ולקח הוא ושכינו א"כ ע"כ פסח כשר בשותפות ובקדשי' אין שנים שוחטים וע"כ שחיטת א' מן השותפין עולה בשביל חבירו וקרא דושחטו ל"ל ש"מ לשליחות דעלמא: והנה יל"ד אכתי מאי מק' הש"ס לכ"ש גם אתם ל"ל דלמא לשליחות קטן אתא דאין קטן כעשה שליח וי"ל כיון דקטן ליתא בתרומה דנפשי' דאין תרומתו תרומה שוב לא אצטריך קרא אבל למ"ש תוס' פ' המביא תניין בסוגי' דהכל כשרי' לכתוב דקטן מקרי איתא בתורת גיטין משום דאתי לכלל גדלות ר"ל דהגדלות ממילא קאתי ואינו מחוסר מעשה וזה כוונתם במ"ש דחרש ושוטה אתנהו בתורת גיטין ועבד ונכרי ליתנהו משום דהפקחית והשפוי בחרש ושוטה ממילא קאתי ולא כן הגירות והשחרור דהוו מחוסר מעשה א"כ גם בתרומה שייך לומר הכי והדרא קו' לדוכתא לימא דקרא לר"ש לקטן אצטריך וכ' דמאחר דילפי' שליחות מקדשים ובקדשים אין שחיטת קטן כלום כמו"ש הרמב"ם ריש ה' פה"מ מגמ' דחולין פ"ק גבי מאן תכא דלא בעי כוונה עיי"ש א"כ ממילא לא מצינו שליחות לקטן והבו דלא לוסיף אבל כד דייקת הא מלתא בפלוגתא תליי' דל"מ למ"ש תוס' בגיטין פ"ב בסוגי' דהכל כשרי' לכתוב דאפי' בגיטין מהני גדול עע"ג א"כ גדול עע"ג עדיף ממחשבתו נכרת מתוך מעשיו שפיר משכחת לה גם בקדשי' שחיטת קטן בגדול עע"ג ובלא"ה לד' רש"י פ"ק דחולין שם אם הקטן אומר בפי' ששוחט לשם קדשי' מהני ולא כתוס' ורמב"ם ריש ה' פ"א עי' לח"מ שם א"כ שוב ק' לימא לכ"ש אתם אצטריך למעוטי קטן משליחות וכן הק' המקנה: וא"כ היה כ' ראי' מזה לד תוס' ורמב"ם דאין שום שחיטת קדשים כשר בקטן עכ"פ ואמנם רש"י בגיטין פ' המביא כ' גבי הכל כשרין להביא דהא דקטן פסול לשליחות נפקא לן מויקחו להם איש שה מבואר מדבריו דס"ל באמת מדריב"ק לא ידעי' דקטן פסול לשליחות דלד' רש"י שפיר משכחת שחיטת קטן וכמו"ש ומתרומה לא ידעי' דלדעת רש"י זה מקרי אתי לכלל תרומה וכמו"ש לעיל מד' תוס' פ' המביא לד' רש"י אע"כ אפי' לריב"ק מויקחו להם איש ילפינן דקטן פסול לשליחות ותרוויי'