ליקוטי חבר בן חיים ג קד

ובזה מתורץ לנו קו' אלימתא דמ"פ הש"ס לקמן לר"ש גם ל"ל נימא דאצטריך לכה"ת כולא דאין שליחות לנכרי דאם אינו ענין לתרומה כדאמרי' בדוכתא טובא א"וו דכיון דלר"ש נכרי ליתא בתרומה ל"מ למילף מתרומה דש"ה דליתא בתרומה ואי בעית מ"מ למילף א"כ תרומה ל"ל הא גם אגירושין נוכל למילף וכן צ"ל באמת לר"ש דהא דאין שליחות לנכרי מגירושין ילפי' כיון דלא דריש קרא דתרומה ועד"ז נוכל לפ' סוגי' דצאן ברזל דאיזו נשך דאמרי' בשלמא סיפא לחומרא וק' כיון דאין שליחות לנכרי מהי"ת נימא לחומרא יש שליחות וכ' דהא תליא בפלוגתא דר"ש ורבנן דלרבנן דילפי' הא דאין שליחו' לנכרי מקרא דתרומה וודאי ל"ש לקולא ל"ש לחומרא אין שליחות משא"כ לר"ש דרק מסברא ילפי' מגירושין ויש לומר שאני גירושין דלא שייכי בגוה אלא דלחומרא אמרי' אין שליחות וה"ה לחומרא יש שליחות וסוגי' דאיז"ב ה"ק בשלמא סיפא י"ל ג"כ דאתי' כר"ש ולר"ש לחומרא יש שליחות: תוס' ד"ה מה לתרומה כוונת דברי' סו"ד דלא אצטריך היקישא דויצאה לשליחות ודלא מק' הש"ס היקישא ל"ל משום דאצטריך לשאר דרשות: חבורה שאבד פסחה הק' הריטב"א וכן רש"א לקמן למה לא מייתי הש"ס משניות הקודמות שם בפסחים והנה בלא"ה יל"ד אטו לא ידע הש"ס דבכל המצות שופר מגילה וכיו"ב שלוחו של אדם כמותו אלא שרש"י יושב זה שכ' מנ"ל דשלוחו כמותו בשחיטות קדשים ר"ל דשאר המצות חול הן אצל קדשים כשם שתרומה חול הוא ומ"מ מתרומה שפיר מצי למילף שאר מצות אמנם י"ל דבשלמא בשאר מצות שעומד ע"ג התוקע ורוצה לצאת שפיר שייך שלוחו כמותו משא"כ התם בחבורה שאבד פסחה ששחט השליח בלי ידיעת המשלחי' ולא עוד אלא מאחר שהם לקחו להם שה אחר לפסח וכעין זה כ' הפ"י א"כ גלי דעתיה דאין חפצי בשליחותו ומ"מ שליחותו קיים דנעשה פ"א כמותו שוב צריך דווקא המשלח בפי' לבטל השליחות לא זולת וע"ז מק' הש"ס מנ"ל וכ"ת א"כ מאי פשיט ליה מרוב"ק י"ל דמ"ל דריב"ק דייק שאמר ווכיין ששלוחו של אדם כמותו מ' דר"ל שהשליח לגמרי כהמשלח וכמו שנבאר בס"ד לפנינו נמצא עכ"פ דדוקא אמשנה זו הוא דק' ליה ולהכי לא מייתי אידך משניות דדלמא אינך מיירי בהמשלח עומד על קרבנו: תוס' ד"ה נפקא לי' יל"ד למה לא ק' להו הרי בעולה דרשי' וסמך ידו ולא יד שלוחו וע' רמב"ן ריש ויקרא פי' דרשא זו א"כ ש"מ דשליח מהני בקדשי' וצ"ל דלמא התם בקרבנות נדבה דווקא אבל קרבנות חובה מנ"ל אא"כ הדרא קו' רש"א לדוכתא דלמא אדרבא ילפי' מפר של אהרן דשליח לא מהני ומה שתי' דלא ליהני לישתוק קרא מיני' לא היא דלמא אי הוי שתיק קרא הוה ילפי' מעולה דשליח מהני וכ"ת עכ"פ מאי חזית לא היא דלא ק' קרא אהדדי וצ"ע והנה פי' רש"א בתי' התוספת ק' מאוד ונ' לפ' דוודאי חייבי חטאת אין ממשכנין היינו להפריש אבל מכיון שהפריש החטאת מקריבין אותו בע"כ דלא יעבר אבל תאחר דלא כ' בי' לרצונו משא"כ באידך נהי דכופין אותו מ"מ צריך שיאמר רוצה אני משום דכ' בפ' אותו לרצונו והתו' קיצרו במובן וצ"ל לפימ"ש לפנינו דכוונת תוס' אשאר קרבנות שאינן עולות דבעולה כ"כ דדרשי' ידו ולא יד שלוחו וממילא ידעי' דשליח מהני: מניין ששלוחו של אדם כמותו נ' פי' ד' ריב"ק דע"כ גלי לן קרא דשלוחו של אדם לגמרי כמותו דאס"ד דלא בא הכ' כ"א לומר דשחיטת פסח כשר ע"י שליח א"כ עכ"פ לא הו"ל לקרא למכתב ל' בדוי דקאמר ושחטו ל' רבים וכי שנים שוחטין הלא ע"כ אינו שוחט כ"א אחד ומה גם דהאי ושחטו קאי אכל עדת ישראל ובשלמא אי קרא בא לאורויי דשלוחו של אדם כמותו שפיר כ' ושחטו כל קהל וגו' וא"כ ע"כ האי קרא לאו לגופי' קמידרש כ"א ללמד על כל התורה כולה וזה שלא הביא הרי"ף כ"א ד' ריב"ק לחוד וכמו"ש אלא דק' הך בריי' דושלח הרי"ף מאי עביד לה ועודא"כ מ"פ הש"ס מה לקדשי' הכי עכ"פ דיוקא דריב"ק שפיר קאי דהש"ס לא בא כ"א ליישב דרשא דושלח ושלחה ל"ל וע"כ קדחיק ומק' דמקדשי' לא הוה ילפי' ואף דמ"מ לשון ושחטו ק' לא אכפת לן ע"כ דאנן בריי' דושלח בעי' ליישב אבל כ"ז בס"ד משא"כ במסקנא דנחתי' לר' יונתן דדריש האי קרא דושחטו שכל ישראל יוצאין בפסח א' ושפיר קאמר קרא ושחטו דשותף של אדם כמותו אבל שליח כמותו לא ידעי' כ"א מקרא אחרינא וא"כ שפיר י"ל דשאני קדשי' דרוב מעשי' ע"י שליח ואצטריך ושלח ושלחה אמנם אנן לדידן לא קיי"ל כר"י דבעי' כזית לכל א' וא' וקרא לדריב"ק אתי א"צ להך דרשא דושלח ושלחה: ד"א י"ל דלכאו' מק' הש"ס רוב מעשי' ע"י שליח פי' רש"י עבודת הכהני' וק' תינח אי שלוחי דידן אבל אי שלוחי דרחמנא נינהו מה ענין זה לשליחות יד כהן כיד מזבח וע' בס' עצמות יוסף ואמנם באמת בנדרים לא אפשטא בעיין אי שלוחא דידן או שלוחא דרחמנא והש"ס דבא ליישב בריי' דושלח קאמר דלמא כהני שלוחא דידן ולא מצי' למילף מקדשי' אמנם באמת קיי"ל כר"ה ברי' דרב"י בפ' האשה נקני' דכהני שלוחי דרחמנא נינהו וליתא לקו' הש"ס ושפיר לא הביא הרי"ף כ"א בריי' דריב"ק: אלא דמ"מ ק' קרא דושלח מאי עבדי' לי' ונ' דהנה התוס' הקשו לעיל הרי אצטריך קרא למשלחה ואינה חוזרת אמנם באמת פליגי בהא בפ' חרש ר' ינאי ודבי ר' ישמעאל ור' ינאי דריש קטנה ושוטה מונתן בידה ולא איצטריך כלל לושלחה למשלחה ואינה חוזרת אמנם קו' תוס' הי' לדבי ר' ישמעאל מיהת דדריש למשלחה ואינה חוזרת שליחות מנ"ל ואמנם ד' הרי"ף דהך בריי' באמת כר' ינאי דמייתר לי' ושלח ואנן כדבי ר' ישמעאל והאי ושלח איצטריך למשלחה ואינה חוזרת ושליחות נפקא לן מדריב"ק: אלא דצ"ע דבפ' המביא בתרא קאמר אביי אטו שליחות מידה אתרבאי מושלח ושלחה אתרבאי מ' דקיי"ל כהך בריית' וצ"ע: אמנם כ"ז איננו שוה לנו דהרי הש"ס פריך בתר הכי מה לתרומה וקדשים שכן ישנן במחשבה וכ' לתרץ דהנה הרשב"א הק' הרי לרבנן דפליגי אאבא אלעזר בן גימל ס"ל דאין תרומה נטלת במחשבה ותי' שם מה שתי' אמכם למ"ש כולא סוגי' לא קאי כ"א ליישב הבריי' דדריש שליחות מושלח וע"ז שפיר משני הש"ס וכעין זה כ' המקנה דהך בריית' אבא אלעזר בן גימל היא ולדידי' אין ללמוד מתרומה וקדשים דגם תרומה ניטלת במחשבה אבל אנן לדידן באמת מפקי' ושלח ושלחה למשלחה ואינה חוזרת וכמו"ש ושפיר ילפינן מתרומה