ליקוטי חבר בן חיים ג קג

מכירה דאמימר שיש שעבוד באמת מיום או יומים ילפי' ובח"ע הוא דאצטריך קרא, בריך רחמנא דסייען: סוגי' דשליחות קידושין רפ"ב לשה"ג תרל"ב גמ' שליחות מנ"ל מבואר מקו' הש"ס דמסברא לא אמרי' שלוחו של אדם כמותו וז"נ כוונת מג"א סי' תמ"ג כשדחה ד' המ"ב דגוי לגוי יש שליחות ומסיק דאין שליחות וכ' וכ"מ פשטא דגמ' בקידושין כוונתו כיון דבישראל גופא אצטריך קרא דנימא שליחות ובגוי אין קרא וא"כ מהי"ת נימא דיש שליחות לגוי מגוי אחר: ועוררני תלמיד א' למה ביאר הש"ס תחלה כל המשנה ואח"כ מק' שליחות מנ"ל הרי מיד ברישא ק' ק' הש"ס ונ' דעיקר קו' הש"ס משום דבשלמא ברישא שהאיש והאשה עושין שליח בשלהם אין חידוש כ"כ שנאמר שלוחו כמותו משא"כ בסיפא דכולא מלתא שהאב יכול לקדש בתו הנערה חידוש הוא ורחמנא זכתה לו וא"כ מהי"ת נוסיף עוד דיכול למסור כחו זה לאחר וש"מ דשלוחו של אדם לכל מילי כמותו ומנ"ל ופשט הש"ס מדאמרי' אפי' שליח עושה ג"כ שליח והתם השליח הזה ע"כ כוחו חלוש דהמשלח יוכל לבטלו בכל עת ומ"מ כ"ז שלא בטלו אלים כחו דמצי משוי שליח ואז כמי לא גרע מיבי': רש"י ד"ה ושלח דהו"ל למכתב וגרשה ר"ל דבכ"מ הכ' קוראה גרושה ולא שלוחה וא"כ וגירשה הול"ל והנה לכאורה בד' רש"י מיושב ממילא קו' תוס' הרי קרא אצטריך למשלחה ואינה חוזרת דהא דמשלחה ואינה חוזרת מביתו ויצאה הוא דילפי' דבעי' שאחר ששלחה תצא מביתו וזה גם אי הוה כ' וגירשה הוה ידעי' ומדשני הכ' ולא כ' וגרשה ש"מ לשליחות וד' רש"א בזה צ"ע ואמנם קו' תוס' הי' ע"ד אחר בנדקדק למה האריכו כ"כ בלשונם דאצטרך לקטנה ושוטה וכ' דהכי מ' ל' ושלחה א"וו גם התוס' אסיקו אדעתי' דהוה סגי בוגרשה אמנם סתם גירושין היינו בחוזק יד כמו ויגרש אותם וכיו"ב משא"כ שליח היינו בנחת והנה ודאי שוטה שאין בו דעת כלל אפי' בגירושין מגרשה וחוזרת אבל קטנה בגירושין וודאי אינה חוזרת אבל אנן בעי' דע"י השליח שניתן הגט בידה לא תהא חוזרת וז"ש תוס' דאצטריך למכתב ושלחה לקטנה ושוטה וכ' דהכי מ' כלומר אי הוה כ' וגרשה אכתי קטנה לא ידעי' דקטנה ע"י גירושין באמת אינה חוזרת, ואמנם בתי' ד' רש"א דמושלחה קמא דרשי' הנך ב' דרשות דהוא עושה שליח והיא עושה שליח ומושלחה בתרא משלחה ואינה חוזרת ושליח עושה שליח ויל"ד דהו"ל לתוס' למימר דמושלחה בתרא נמי דרשי' ב' דרשות ולזה נ' דגם תוס' בתי' קמא כר"ח ס"ל דושלחה קמא אצטריך למשלחה ואינה חוזרת וטפי לא מצינו למידרש והיינו כיון דע"כ בא הכ' לומר שהאשה לא תחזור אחר שילוחי' א"כ אצטריך למכתב ושלחה דמושלח לא הוה ידעי' מאומה משא"כ קרא בתרא שפיר דרשי' מני' בתחילה ייתור כמו בקרא קמא אמנם לענין שליחו' הוה סגי בושלח וכ' ושלחה ש"מ לשליחות דידה וכ"ת שליח עושה שליח מנ"ל י"ל דתוס' מפ' לפי תי' זה דלאו דאצטריך קרא יתירא לשליח עוש' שליח כ"א אנן הכי אמרי' מהי"ת לא יהא כח בשליח לעשו' שליח משום שאין כחו שלם דהרי המשלח יוכל לבטלו ואטו כח דידה שלם וכי בדעתא דידה תליי' הגירושין הרי ע"כ היא מתגרשת ואם אמרה תורה ושלח ושלחה ששני' יכולין לעשות שליח ה"ה דשליח עושה שליח וע"ז כ' בשם ר"ח דכולהו מקרא בתרא ילפי' והיינו מוי"ו דושלחה: ושלחה ע' רש"י כ' כוונתו דהו"ל למכתב ושלח אותה א"וו משום דיש אם למסרה למדרש בלא מפיק ה"א: ושלח ושלחה הקשו הראשונים עכ"פ תרי דרשות לשליח עושה שליח ל"ל ויש מהם שתי' דחד לשליח דידי' וחד לשליח דידה והשיבו ע"ז דהרי קיי"ל כר"י דמילי לא ממסרן לשליח וא"כ שליח קבלה אינו יכול לעשות שליח ותי' דמודה ר"י באומר אמרו ר"ל דגם הכא בעינן קרא להיכא דאמרה אמרי ואמנם יל"ד דלכאורה מאחר דגלתה תורה דשליח קבלה מציא למשוי א"כ הרי חזי' דאמילי בעלמא מצי אינש משוי שליח ומנ"ל לר"י דשליח דמילי גרע ובשלמא אי לית לן כ"א חד קרא לשליח עושה שליח אמרי' היינו שליח דידי' דלאו מילי מסר לי' אבל ש"ק דמילי מסרה לי' באמת לא מצי משוי שליח משא"כ אי ס"ד דדרשי' תרי קראי מנ"ל לר"י למימר דקרא באומר אמרו מיירי א"וו מ' לכאורה דבאמת רבנן ור"י בהא פליגי רבנן דרשי תרי קראי וכפשטא דסוגי' כפי' רש"י ולכך ס"ל מילי ממסרן לשליח ור"י ס"ל דלא דרשי' כ"א חד קרא וס"ל מילי לא ממסרן לשליח והנה לר"ח א"ש ד' ר"י אבל לרש"י ק' וצ"ל דמהא גופא דאכפל רחמנא וכ' ושלח ושלחה ר"ל דזה ששלח יוכל לשלוח ע"י אחר וא"כ לשליח עושה שליח לחוד בעי' תרוויי' ויש לכוון זה בד' רש"י שכ' ושלח ושלחה תרי זמני כלומר מדהדר למכתב ושלח ושלחה ש"מ שליח עושה שליח: מה לגירושין שכן בע"כ אינו ר"ל דמשו"ה יוכל ג"כ להשוות שליח א"כ איהי אמאי מציא משוי שליח אלא ר"ל גירושין חידוש הוא ולא ילפי' מני' והכה וודאי גם המק' ידע דרשא דויצאה והיתה אלא דג' לי דהך דרשא אקידושי שטר דווקא קאי דהוה דומיא דגט אבל קדושי כסף מכא ידעי' ומשני הש"ס כיון דגלי לן קרא ויצא והיתה א"כ אין שום חילוק בין קידושין לגירושין: פיחת עשרה וכו' יל"ד רש"י שכ' מנ"ל דתורם ע"י שליח צ"ל דהא דמייתי סיפא אגב רישא מייתי לה וי"ל דעיקר קו' מסיפא דברישא יש לדחות דלמא באמת לא הוה תרומה עד שידעו הבעלים ונתרצו וא"כ שליח מעשה קוף עבד משא"כ בסיפא דאף דבע"ה צווח שפיחת או הוסיף מ"מ תרומתו תרומה הרי דשלוחו כמותו ומנ"ל: גם אתם ע' רש"י דגם יתורא מ' דאתם לאו יתורא והנה וודאי למסקנא אצטריך גם דומיא דאתם אבל בס"ד לכאורה תרוויי' אייתרו דכן תרימו הוה סגי ונתעורר ע"ז בשו"ת מחנה חיים ח"ב וי"ל דבספרי דריש (עי' בסוף הסוגי') ר"ש מאתם דאף הלוים חייבים להפריש תרומת מעשר מתבואתם דס"ד דווקא ממעשר שקבלו מישראל צריכין להפריש וע"כ מאתם דריש לה ר"ש דאי מגם דלא אצטריך לר"ש כדלקמן א"כ אמאי לא משני הש"ס הכי לקמן א"וו מאתם דריש לה ח"ש ולכ"ע: מה לגירושין שכן ישנן חול ויל"ד לפי"ז למסקנא האיך ילפי' מתרומה דאין שליחות לנכרי דלמא בתרומה שהיא קודש דווקא אין שליחות לנכרי אבל בחול יש שליחות וי"ל דבאמת גם בגירושין אין שליחות לנכרי אלא דמגירושין לא מצי' למילף דשאני התם דליתא בגירושין אבל בתרומה דאיתא בתרומה דנפשי' שפיר ילפי' ולא אמרי' שאני תרומה שכן ישנה קודש דגירושין יוכיח: