ליקוטי חבר בן חיים ג קב

רש"י ד"ה הבעל מוציא שהוא יורש והו"ל לוקח ראשון דייק רש"י דל' דשמואל מ' טפי משום תק"א מלמימר דס"ל ק"פ כקה"ג דאי ק"פ כקה"ג א"כ המכר בטל מיד ול"ש הבעל מוציא א"וו משום תק"א קאמר ובאמת ק"פ לאו כקה"ג אלא משום שהבעל עשאוהו כלוקח ראשון והא דלא קאמר שמואל ג"כ באושא התקינו כמו שאמר ריב"ח כ' משום דס"ל תנינא לתק"א: וכ' רש"י באושא התקינו אע"ג דבעלמא לאו כקה"ג כ' ד' רש"י דאפי' לר"י אצטריכו לתק"א דפירות דבעל דאתיין בתקנתא דרבנן ל"ש קה"ג אלא שבאושא עשאו חכמי' כאלו היא מדעתה הקנתן לבעל אבל לר"ל דבעלמא נמי לאו כקה"ג וא"כ על איזו דרך התקינו באושא שיהא לבעל עוד זכות יותר מאלו הקנתם בעצמה ולזה כ' רש"י דמאחר דיש לבעל שעבוד ירושה על נכסי אשתו אלמוהו רבנן לשעבוד ירושתו ועשאו כאילו יש לו קה"ג: א"ר אידי בר אבין כ' ד' רב אידי הי' כד' הסמ"ע דאי בעל לוקח הוה ל"ש נצ"ב ל"ש כ"ע ואי לאו לוקח הוה אפי' בנצ"ב לא הוה לוקח והיינו דמייתי מנצ"ב לנ"מ ואביי דחי לי' אם אמרו שאין הבעל לוקח בנ"מ כי אין הגוף ברשותו כלל יאמרו כן בנצ"ב שגוף שלהם באחריותו שאם פחתו פחתו לו והיינו דקאמר אביי אם אמרו כן בנ"מ ולא אמר אפכא אם אמרו בנצ"ב אמנם ה"ק אם אמרו בנ"מ דאין הבעל לוקח יאמרו בנצ"ב וז"ש רש"י דהרי אחריותן עליו אלא דיש להק' דעכ"פ פשיטא לי' לאביי בשמעתין דבנצ"ב בעל לוקח הוה ובב"ב שם פשיט ממתני' דבכורות דבעל יורש הוה ול"מ לד' הסמ"ע דס"ל דסוגי' בב"ב גם אנצ"ב אזלא וודאי ק' דאביי אדאביי אפי' לד' הש"ך אכתי ק' כמו"ש שם דאטו מתני' דהיורש את אשתו דווקא אנ"מ קאי ולזה נ' דהא דפשיטא לאביי דבנצ"ב לא מצי מזבנה ה"ט דכיון דאחריות גופן עליו דאם פחתו פחתו לו ע"כ יש לו בהן קה"ג ולא מצי' מזבנא ואמנם בכ"ז אבעי' לן אי אתו לידי' בתורת לוקח או בתורת יורש ונ"מ לענין לותה ואכלה וע"ז פשיט אביי מיובל דיורש הוה ולענין לותה ואכלה ועד"ז גם ד' רמ"א סי' קי"ב מיושבי' דלענין שומא הדרא ס"ל דבעי' מתה דמחיים מהדרינן לה וכן לענין מהדר לד' הפוסקי' דהתם ג"כ מתה דווקא מיירי בנ"מ דווקא ואין לבעל אלא פירות והיינו פירות וכמו"ש שם משא"כ בסי' קי"ב דמיירי בלוה אביו ולא כ' דאקנו שפיר סתם רמ"א דאפי' מחיים בעל לוקח הוה וא"צ לתי' הסמ"ע ואלא דק' קו' הש"ך מה ענין הך להך דלותה דהתם אפסד מלוה אנפשי' דלא הו"ל לאוזפי בלא שטרא ומכ"ש אי בנצ"ב בעל לוקח הו"ל לאסוקי אדעתא דתנסיב ויהא הבעל לוקח' ולא יגבה ממנו משא"כ בלוה האב אמנם ד' המחבר דהיינו הבע"הת דעיקר כרשב"א בתוס' ב"ב שם דבעל לוקח הו' רק במקום פסידא שויוהו כיורש אמנם לגבי פסידא דלא שכיח לא שויוהו כיורש וה"ט דנחבל וה"ט דלא כ' דאקני ג"כ לא שכיח: כי אתא רב פפא יל"ד דהכא דייק ר"פ דבעל לוקח היה ובב"ב שם דייק מרבין דיורש הוה ואמנם למ"ש לעיל א"ש דהא דדייק ר"פ ממתני' אבתר נישואין דייק ומ' לי' דיהבו לבעל קה"ג בכל נכסי אשה כי היכא דלא תזבן וכמו"ש רש"י לעיל משום איבה אבל אינו כ"א יורש משא"כ התם דלענין לותה קאי ע"כ צ"ל דלוקח הוה ואהא דייק ר"פ מרבין דלא הוה לוקח וד' רש"י לעיל שכ' דווקא התם משום איבה דבא ליישב דבלקוחות אמרינן בב"ב אינהו אפסדי אנפשיי' דלא איבעי להו למזבן ובמתנה בעלמא כ"כ לעיל דתקנן דאי לא הא לא קיימא שתמכור בל' מתנה אבל הכא באמי' דכ"ש ב"א דהוי מתנה גלויי' למה מהני תק"א לזה כ' רש"י דחכמי' תקנו משום איבה דליהוי בעל לוקח רק במקום פסידא עשאוהו כיורש ובמתנה דליכא פסידא אוקמוה אדינא: אלא דלית לה ה"נ דלית לה נ' דהש"ס מיישב ב' קו' דנ"מ באמת לא שכיח ושפיר אמרי' לית לה אבל נצ"ב דהיינו נדוניא הא שכיחי וע"ז קאמר ה"כ דלית לה ר"ל כב"ב ומק' הרי כתובה עכ"פ אית לה: סברוהו דכ"ע הנה לר"י בר ברוך שפיר קאמר דאס"ד ק"פ כקה"ג הול"ל לאיש ולא לאשה ולד' תוס' י"ל דסברוה בנ"מ דלא אכיל בעל פירות כ"א בתקנתא דרבנן כה"ג כ"ע מודו ולמסקנא מוקי לה בשזכתה האשה בעצמה הפירות לבעל ושפיר פליגי בקנין הגוף ודע דאף דכ' רש"י דאלים שעבודי' למהוי כקנין הגוף לא רצה רש"י לומר דבאמת תק"א הוה דליהוי כקנין הגוף דא"כ אכתי מאן דאתא מקמי נישואין הוה פשיטא דגבה וא"כ מאי ק' לי' לרבא מתק"א אפשיטותא דרבין רבין מיירי מקמי נישואין ושפיר בעל יורש היה אף דקתני באושא דליהוי כקנין הגוף כ"א כוונת רש"י דהשעבוד משוי לי' לבתר תק"א כאלו לקח הגוף וכמו"ש רש"י בתחלת הסוגי' דהוה לוקח ראשון: תוס' ד"ה מאי טעמא וכ' לתרץ דשחרור וודאי מפקיע מידי שעבוד וכן הקדש גמור אמנם אצטלא דפרסוה אמתכא הו"ל איסור וקיי"ל אין אדם אוסר דבר שאינו שלו אבל בשותפו' בגוי' הרי אוסר לכ"ע וכיון דמחסרא גוביינא ואחריותה על על היתומים הו"ל כשותפות בגווה ואולי תוס' מאנו בזה לשטתם בחולין שם דללי"ב לא מהני שותפות: ועכ"פ ביבמות תי' תוס' קו' זאת וכ' דעיקר קו' הש"ס שם מדקתני ולא לאשה ולמ"ד הדין עמה הול"ל לאשה ומיושב בזה קו' תוס' בב"ב על הנ"י בר ברוך מסוגי' זו דיבמות דהתם הקו' מולא לאשה כד' תוס' ביבמות שם: תוס' ד"ה ר"מ אומר ע' רש"א וכ' במק"א לתרץ קו' ראשונה מאמימר וכוונתי בזה לד' הפ"י דלר"מ ביחד יהי' יכולין למכור אבל באמת הדין עם רש"א מאחר שכ' תוס' דמכירה משחרור ילפי' א"כ ה"ה לר"מ נימא הכי אמנם באמת גם שחרור לא א"ש לר"מ דהנה חצי' עבד מיירי כמו"ש תוס' שהעבד כבר פדה עצמו בכסף וא"כ לר"מ השתא כולה שעבודא יוצא בשן ועין מקצת שעבוד לא כ"ש בשלמא בנ"מ וביום או יומי' לא יכול הבעל ורבו ראשון להפקיע שעבוד האשה ורבו שני אבל בחציו עבד ל"ש זה וש"מ דכר"א אתיא וא"ש ג"כ דבעא לר"א קרא אחרינא עבדו המיוחד לו דמיום או יומי' אין למילף כמו"ש דהתם יש לא' שעבוד ולשני שעבוד משא"כ בח"ע ועיקר קרא לח"ע קאתי: ובזה מיושב לנו דהתוס' כ' דלאמימר יליף משחרור ובשלמא לר"י בר ברוך דגם ביום או יומים עלי' דר"א אנו דכין ומסקי' דילפי' שחרור דנ"מ מיום או יומים שפיר מייתי הש"ס דאמימר אדלעיל אבל לתי' קמא בתוס' הו"ל להש"ס לאתויי תחלה הך דת"ר ולמ"ש ד' תוס' לר"י בר ברוך אבל לתי' קמא